פורום - מתייחסים ליחסים - יעוץ חינוכי
|
 |
מנהלת הפורום: אפרת קרן – מדריכה, מנחה ומרצה מומחית בכל הקשור למערכות יחסים הן בתוך המשפחה והן במקום העבודה. בעלת ניסיון רב-שנים בתחום החינוך, בהכוונה אישית ליחידים, לזוגות, למשפחות ולמחנכים, ובעלת ניסיון רב בעבודה עם ילדים. עוד אודות אפרת תוכלו למצוא
באתר הבית ובעמוד הפייסבוק
מטרת הפורום:
מערכות יחסים מקיפות אותנו ומרכיבות את חיינו בכל מעגלי החיים – בעבודה, במשפחה ובזוגיות.
בפורום זה אתם מוזמנים להתייעץ בכל הנוגע למערכות היחסים הן במשפחה (עם בן הזוג והילדים), והן במסגרת החינוכית (עם אנשי הצוות/ההורים והילדים) בכדי לשפר, להעצים ולשמר אותן.
|
|
|
|
|
|
|
|
| נושא | מאת | תאריך |
 | ילדה בת 3 לא רוצה לישון | אייל | 20/02/20 22:30 | | שלום רב, מה עושים עם ילדה שלא הולכת לישון?
תיאור:
יש לנו 2 ילדים בני 3 ו6. הגדול הולך לישון בלי בעיה. הקטנה דורשת הרבה מאבקים ונרדמת לרוב לקראת 22:00 ואף אחרי. תמיד היה קשה להשכיב לישון אך בחצי שנה האחרונה זה החריף. אנחנו מותשים ונגררים להאבק איתה. אך גם ללא עצבים הילדה נלחמת להישאר ערה ובאה עם אין סוף סיבות (פיפי, פחד, לעבור מיטה להורים, צעצוע וכו וכו). במידה ועוזר, ברצוני לציין שנגמלה מבקבוק כאמצעי הרדמה בגיל מאוחר (אחרי שנתיים). אולם כעת כבר זמן רב אנחנו מקפידים על טקס השכבה של מקלחת, צחצוח, סיפור. יש קצת מאבק עם האח על יחס, אבל גם אחרי שהוא נרדם זה ממשיך.
כתוצאה מכך, - הילדה עייפה בבוקר ורוצה לישון עד 9 ויותר. - לא מאפשר לנו זמן פרטי להתארגנות ומנוחה אחרי שהילדים נרדמים.
תודה רבה!
| | תגובה ל: ילדה בת 3 לא רוצה לישון | מיכל | 26/02/20 00:48 | | שלום לכם, גם לי יש ילדה כזאת, וכאמא לשישה ילדים עם נססיוןן רב, דע לך ששזה מורכב משני נתונים: נתונים פיזיולוגיים ונפשיים של הילד- ז"א ייתכן ושני ילדים פעלו לפי סדר יום זהה ואחד יירדם בשמונה והשני ב11, זה לא תמיד קטע חינוכי , המציאות מראה שיש ילדים שמתעיפים לאט יותר (מה שמנחם זה שכאשר הם גדלים זה פוחת מכיון שהגוף יותר מתאמץ מבחינה מחשבתית וכד' וזקוק לשינה) נתון שני הוא סדר היום של הילד, לעיתים תנומה קצרהה בצהריים משפיעה לחלוטין על ההירדמות בגיל זה, ואם הבעיה מופיה למרות שאין שינה בצהריים, ייתכן והילד לא מספיק הוציא אנרגיות, לדוגמא בחורף שהיעסוק הוא רק בבית יותר קשה להרדים ילדים לעומת זאת בקיץ יש יציאה לגינה וכד' והילד מגיע לשעת ההשכבה עייף יותר. בכל מקרה מה שיש לי להציע לך: קבע שעה שנראית לך הגיונית והוגנת להשכבת הילדה ודאג שתהיה במיטתה, אפשר לתת לה ספרים או להשמי לה סיפורוכד' (ז"א יכולה להתעסק במיטה) אך לא לקום, לאט לאט תתרגל והרגל משפיע. בהצלחה וגידול נעים, עוד תתגעגע לתקופה הזו...
|  | פניה של אמא לילד בגן משנה שעברה | שריתה | 24/09/19 08:41 | | שנה שעברה היה לי ילד בגן מאוד חכם ועם בטחון עצמי מאוד גבוה. ניסה מספר פעמים להתנהל על פי החוקים שלו אך ידע גם את מקומו. השנה הילד עבר לגן אחר עם כל חברים לגן. נוכחתי לדעת כי לצוות ולילדי הגן מאוד לא קל עם הילד. שמו עולה בכל הזדמנות. האמא של הילד פנתה אליי על מנת שאייעץ לה מה לעשות. אני כבר לא הגננת של הילד. לא חושבת שיהיה נכון להתערב ברמת הייעוץ וההמלצות שלי. לא חושבת שגם לויאלי עבור הצוות החינוכי.
אשמח לדעת מה לעשות.
|  | דרושים משווקי שותפים, שיודעים להביא לידים ולקוחות | יניב | 19/08/19 23:27 | | דרושים משווקי שותפים, שיודעים להביא לידים ולקוחות פוטנציאלים בכל התחומים לעבודה מהבית, שכר גבוהה, העבודה מתאימה לכל מי שיודע או יודעת להביא לידים ולקוחות ולא משנה לאיזה תחום, לפניות שלחו לנו מייל jobsandworks2019@gmail.com יניב
|  | הנאה ושכר כפולים ומכופלים | ברוך עינב | 18/08/19 02:25 | | בס"ד
בני ביקש לאכול מעדן ואמרתי לו שאם יסדר את חדרו יוכל לקבלו. לאחר שסיים שאלתי אותו מי הרויח יותר מכולם מזה שסידרת את חדרך? והוא ענה לי שהוא, וכמובן שבנוסף לכך הוא נהנה גם מאכילת המעדן וכך ההנאה והרווח שלו היו כפולים ומכופלים, והוא למעשה קיבל שכר על דבר שהיה מתפקידו לעשות בלאו הכי. וחשבתי בעה"י לומר שהדבר דומה מאוד לעובדה ש-ד' יתברך מצוה את האדם ללמוד תורה, להתגבר על יצרו, לקיים מצוות, לתקן את מידותיו וליישר את השקפתו ע"פ האמת האלוקית וחכמת ד' יתברך לטובת האדם עצמו, לצורך תיקונו האישי וביצוע השליחות לשמה הגיעה נשמתו לעוה"ז מהעולמות העליונים על הצד הטוב ביותר, ובמקביל מבטיח ד' לאדם שהולך בדרכו ועושה את רצונו יתברך שכר לא רק בעוה"ב אלא גם בעוה"ז, וכך יוצא שהאדם נהנה גם מעבודת ד' עצמה שאין טובה ומהנה ממנה בכל העולם, וגם מהשכר אותו מקבל עבורה שאין עצום ורב ממנו מכל בחינה אפשרית.
שהרי אין מסכן יותר מאדם שרחוק מבורא עולם והתורה הקדושה ואין קללה גדולה מזו בכל העולם, ולעומת זאת ככל שהאדם יותר מאמין, בטוח ודבק בבוראו כך הוא יותר חופשי, מאושר, שמח ונהנה לא רק בעוה"ב אלא כבר בעוה"ז, ואין ברכה גדולה יותר ככל שהאדם שדבוק בבוראו, כפי שהשתוקק דוד המלך באמרו: "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" (תהלים עג, כח), לא נאמר קרבת בתים, קרבת רכבים, קרבת מעדנים, אלא קרבת אלקים, ודוד המלך היה המלך השני בעם ישראל במלכו אחר שאול, היה נשוי לשמונה עשרה נשים, לא היה חסר לו כלום והיה יכול להשיג כל דבר שקיים בעולם, אך יותר מכל אהב את ד' יתברך ותורתו הקדושה.
אחת הראיות לכך היא שלאחר בילויים אסורים יש תופעות שליליות וקשות כמו האנגאובר, יסורי מצפון, אכזבות, לב שבור, שעמום, דכאון וכו', ולעומת זאת לאחר חויות רוחניות כמו שיעורי תורה מעצימים, מצוות ותפילות מעומק הלב לבורא עולם, בהם האדם מתמלא באורה, התרוממות הרוח, שמחה, התלהבות, קדושה וציפיה שממשיכים ללוות אותו עד הפעם הבאה לה הוא מחכה בקוצר רוח ועד אז הוא מרגיש ציפיה, כמיהה, ערגה וגעגועים חזקים. כשם שאי אפשר לתדלק חללית עם דלק של מונית וצפות שהיא תגיע רחוק, כך אי אפשר לתת ליהודי שיש לו נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל דלק שפל בצורה של בילויים אסורים והנאות מפוקפקות בזמן שהוא מדיר רגליו משמוע תורה וקיום מצוות ולצפות שיעבור את העוה"ז בהצלחה מבלי שיהיו קרטועים ובעיות שאף הן מצד מידת החסד והרחמים של ד' יתברך מאחר ונועדו לעוררו ולעתים אף לזעזעו פעם אחר פעם עד שישוב בו מדרכו הרעה ויחזור בתשובה ובכך יציל את נפשו ואת כל חיי הנצח של העוה"ב שמונחים על הכף.
לא רק שרמות העונג, השמחה וההנאה שמחכות לצדיקים בעוה"ב אינו נתפסות בשכל האנושי שהוא מוגבל ביחס לחכמה העליונה והאינסופית של ד' יתברך, אלא שכבר בעוה"ז הוא מרגיש הנאה מלימוד התורה וקיום המצוות יותר מכל הנאה אחרת שהיצר הרע והעוה"ז יכולים להציע לו, כפי שיכולים להעיד לא רק צדיקים בני צדיקים שאינם מכירים דבר מלבד תורה, מצוות ודברים שבקדושה, אלא גם חוזרים בתשובה שעשו מהפך שלם בחייהם ובעברם טעמו מכל מה שיש לעוה"ז הזה להציע ואמנם נפלו בפח של היצר הרע שוב ושוב עד שהשכילו לעשות את הצעד הנכון, לכוף את יצרם ולהתעלות מעל עצמם שלא כדרך הטבע כדי לשוב הביתה לחיקו החם, המלטף והאוהב של אביהם שבשמים שחיכה להם בסבלנות אין קץ וקיבל אותם בזרועות פתוחות באהבה טהורה ואינסופית שאין שני לה.
ואם יבוא אדם ויאמר שלא חסרות לו הנאות, שמחה ובילויים מכל מה שיש לעוה"ז להציע חשבתי בעה"י לומר שמחויב המציאות שהקב"ה היה חייב לתת ליצר הרע את הכח והכלים איתם יוכל להשלות את האדם שהוא נהנה מכל הדברים האסורים שהוא מציע לו לעשות שלמעשה מרחיקים אותו מהאמת והתכלית ובסופו של דבר מבורא עולם והתורה הקדושה בצורה שתגרום לו בסופו של דבר לאבד את כל חיי הנצח של העוה"ב אלא אם יחזור בתשובה כל עוד הוא יכול, אחרת אם האדם לא היה נהנה מכל החטאים והעוונות שהיצר הרע היה מציע לו אלא רק מתורה ומצוות, הוא היה יכול להמשיך לחפש אחר הנאות וריגושים במחוזות האסורים ויתכן והיצר הרע היה מצליח להפילו בעוד כמה עבירות שגם בהם הוא לא היה נהנה, וכאדם שמחפש אחר אושר ושמחה בחיים הוא היה מגיע בסופו של דבר ובלית ברירה לבורא עולם ולתורה הקדושה, כברירת מחדל אוטומטית, ושם ודאי היה מוצא אושר ושמחה, אלא שאם אדם בשר ודם לא היה רוצה שהאשה שתתחתן איתו תעשה את את בלית ברירה ומחוסר כל אפשרות אחרת אלא מתוך רצון אמיתי ובחירה חופשית, כל שכן שגם הקב"ה לא היה מעדיף שיגיעו אליו ויבחרו בו ובתורתו הקדושה מחוסר כל ברירה אחרת או רק כדי למצוא הנאות וריגושים אלא לכתחילה מתוך מקום טהור של בחירה חופשית ורצון אישי.
הקב"ה מעונין בכך שהאדם יהיה מודע להנאות והבילויים שהעוה"ז מציע לו ואז כשיבחר ב-ד' יתברך למרות כל זאת ויהיה מוכן להקריב ולוותר למענו על כל הדברים האלה, יהיה לתת לו שכר אדיר ונצחי גם על הסור מרע וגם על העשה טוב, אחרת אם הקב"ה היה בורא את עולמו בצורה כזאת בה האדם לא יכול להנות משום דבר מלבד התורה והמצוות הוא היה שולל בכך את הבחירה החופשית לאדם ומוביל אותו בעל כרחו לבחור בצד הנכון והישר, ואז הוא לא היה שונה מרובוט שמתכנתים ומובילים אותו לכיוון הדרוש, וזה סותר לגמרי את כל הרעיון של הבחירה החופשית שיש לאדם, אחרת אם מאזן הכוחות אינו שקול מבחינה ההנאות ששני הצדדים מציעים לאדם זה כמו משחק מכור מראש, וכך ניתן לראות בצורה נפלאה כיצד הבחירה החופשית באה לידי ביטוי, ומדוע מחויב המציאות שתהיה לאדם האפשרות לחוש הנאה משני הצדדים, אע"פ שכל סוגי ההנאות מדברים אסורים מדאוריתא או מדרבנן הן דמיוניות, מאחר ואף הנאה לא יכולה להיות אמיתית אם היא תגרום לאדם להגיע בסופו של דבר למקומות כמו כף הקלע או גהינם שם עצמת הסבל היא לאין ערוך הרבה יותר גדולה מסך כל ההנאות האסורות שהיו לו בעוה"ז. יותר או לחזור בגלגול של דומם, צומח, חי, מדבר ולעבור שוב את כל העוה"ז מההתחלה. בנוסף, לא הגיוני שד' יתברך שהוא שלם בכל שלמות אפשרית יצור הנאה עליה הוא חתום שלאחריה יש תופעה שלילית או קשה, ואם אלו הן התולדות של ההנאות והבילויים של האדם עליו להסיק את המסקנות המתבקשות ולהבין שהוא לא פועל על פי הוראות היצרן, והרי ידוע מה קורה עם מוצרים מסוגים שונים שמפעילים בניגוד גמור להוראות היצרן, ומפאת היות האדם נזר הבריאה הוא רגיש יותר מכל יצור אחר ולכן רמת החשיבות שלו להיות כפוף להוראות היצרן היא החשובה מכולן, וזה מסביר מדוע חתולים וכלבים יכולים לאכול מפחי האשפה ברחוב מבלי שיאונה להם כל רע בזמן שבני האדם צריכים להקפיד על תזונה נכונה והיגיינה ברמות הרבה יותר גבוהות. ככל שאתה יותר קדוש כך גם רמת ההקפדה שלך על כל דבר בכל תחומי החיים צריכה להיות יותר גבוהה.
ולאחר שהאדם חוזר בתשובה לאחר שהבין מה יש לעוה"ז להציע לו, ברוב המכריע של המצבים אין שום סכום כספי שישכנע אותו לעשות את אותם מעשים שהוא עשה בעבר וכיום הוא יודע שהם אסורים, כי גם כל ההון שבעוה"ז לא יכול להצדיק לעשות מעשה שמהוה מרידה ובגידה בבורא עולם שברא אותו, מחייה אותו בכל רגע נתון ושומר עליו מאינספור סכנות שמרחפות מעל ראשו בכל שעה ושעה. האדם לא יכול לירוק לבאר הכי גדולה שהוא שותה ממנה.
ולאחר שניצבו בפניו שתי האפשרויות של דרך האמת מול השקר, הקודש מול הטומאה, הרע מול הטוב, אז נדע שהוא באמת בחר בטוב מתוך מודעות לקיום הרע, וזה גם מסביר מדוע הקב"ה יוצר מציאות שגם צדיקים שגרים בערים חרדיות נחשפים לכל מיני תופעות שמהוות עבורם אתגר רוחני. הקב"ה למעשה בודק את האדם - בוא נראה עד כמה אתה מוכן לוותר ולהקריב מעצמך כדי להוכיח שאתה באמת אוהב אותי ודבק בי.
אם בני לא היה מסדר את חדרו הוא גם לא היה מקבל את המעדן, ואז לא רק שלא היה נהנה מהמעדן אלא גם לא היה נהנה מעצם זה שהחדר שלו היה ממשיך להיות לא מסודר, והנמשל הוא האדם שלא הולך בדרך ד' ולא עושה את רצונו יתברך שלא תהיה לו האפשרות להנות מהעוה"ב מאחר ואו שלא יהיה לו חלק בעוה"ב או שיצרך לעבור יסורים איומים ונוראים במכבסה השמימית כדי להתנקות מכל הכתמים שדבקו בנשמתו כתוצאה של חטאיו ועוונותיו לפני שיזכה להגיע לשם, וגם מהעוה"ז הוא לא באמת נהנה מאחר וכל ההנאות מהחטאים והעוונות הן אשליה שהיצר הרע (מלשון צייר) מצייר לו, משלה אותו ומוליך אותו שולל, שהרי הקב"ה נתן לו את הכח הזה כדי להעמיד את האדם בפני נסיון, כדכתיב: "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ד' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו [מִצְוֹתָיו] אִם לֹא" (דברים ח, ב).
|  | אשמח לתובנות | מירי | 21/07/19 14:54 | | יש לי ילד בגן בגיל 3 הוא הבכור לתינוקת בת שנה שיש לו קושי מובהק לשבת בפעילויות הגן(מפגש, חוג, יצירה...)הוא מרבה להשתולל להכות את חבריו. אשמח לדעת איך לגשת אליו כדי להפחית התנהגות זו. תודה
|  | דרושים להייטק | יניב ברקאי | 16/07/19 22:53 | |
|  | עבודה מהבית | worksfromhome | 30/06/19 22:59 | | דרושים עובדים לעבודה קלה מהבית בצילום תמונות, או צילום סרטונים, או אנשים שיודעים לערוך אודיו ומוזיקה ושירים ורוצים לעשות מזה הרבה מאוד כסף, שכר גבוה, לפניות שלחו לנו מייל worksfromhome2022@gmail.com
|  | עבודה מהבית | יניב | 16/06/19 10:34 | | לעבודה קלה ונוחה מהבית שמתאימה לכולם, בתחום ההקלדה, דרושים עובדים ועובדות לעבוד מהאינטרנט, אין צורך בניסיון או בידע בתחום, העבודה מתאימה לכולם, העבודה היא קלה וגמישה והשכר גבוה, לפניות תשלחו לנו הודעה למייל worksfromhome2021@gmail.com
|  | היסטוריה לילדים | דורון אברהם | 28/01/19 20:06 | | ראיון עם הד"ר מרדכי קידר. בראיון מדבר מרדכי קידר על שייכות ירושלים לעם היהודי, ועל הדרך בה ניתן להגיע לשלום. http://historyt.co.il/mordechai-keidar/
|  | אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח | ברוך עינב | 30/10/18 22:53 | | בס"ד
מבט שטחי על הפרטים השונים במציאות שסביבנו תאפשר לנו לראות את הצד החיצוני שלהם, שאינו משקף כלל את האמת שמסתתרת מאחריהם, ובהרבה מצבים הוא יכול אף להטעות אותנו ואף להביא אותנו למסקנות שקריות שהן ההיפך הגמור מהאמת, שהרי במזמור "אשת חיל" שהאיש אומר לאשתו לפני הקידוש בליל שבת קודש, החכם באדם לא כתב "אשה יפת מראה היא תתהלל" אלא "אִשָּׁה יִרְאַת ד' הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל), ויראת שמים זה דבר פנימי והוא אחד הדברים החשובים ביותר אצל כל אדם. בפרי זאת הקליפה כמו בבצל שצריך לקלף שכבה אחר שכבה כדי להגיע לפנימיות, במוצרים שונים זאת האריזה החיצונית כשהשיקולים המכריעים בקנייתם הם רמת כשרותם, בריאותם, נחיצותם, כשהיופי והעיצוב של האריזה החיצונית נמצאים בסוף סדר החשיבות, ובאדם זה הגוף שמהוה הצד הגשמי והטפל שלו ביחס לנשמה הנצחית שהיא חלק אלוקה ממעל שנפח ד' באפיו והיא העיקר שבו, אותו חלק שממשיך לחיי הנצח של העוה"ב ביחס לגוף שמסיים את תפקידו לאחר כמה עשרות שנים שהן כאין וכאפס לעומת הקיום האינסופי של הנשמה האלוקית.
בדומה לבקבוק משקה אטום שרק לאחר שמוזגים את תוכנו לתוך כוס אפשר לדעת איזה משקה הוא מכיל, גם על כל אדם ואדם ניתן ללמוד בעיקר דרך מוצא פיו ומאופי מעשיו שמשקפים את התוכן, הפנימיות והמהות שלו.
בארון הקודש צריך תחילה להסיט את הפרוכת, לפתוח את דלתות ההיכל, להוציא את ספר התורה, לפתוח אותו ורק אז נפגשים לראשונה עם מילות התורה וגם אז מתגלה לאדם תחילה רובד הפשט ואח"כ רובד הדרש, הרמז ולבסוף הסוד, כשבכל אחד מהרבדים ניתן לצלול לעומקים ולעלות לגבהים עד אינסוף בתורתנו הקדושה שמהוה לבוש לאמת האלוקית וחכמת ד' שגלומים בתוכה ומסודרים בה בצורה של קליפות קליפות שצריך לקלף כדי להגיע לעוד ועוד גילויים והשגות וכך עד אינסוף.
ניתן לראות שהרעיון הזה בא לידי ביטוי בפסוק: "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" (תהלים פה, יב), כשמראשי התיבות מתקבל "אמת".
מהאות השניה מתקבלות שלוש מילים שמתארות את שלושת השלבים העיקריים שהאדם עובר בחייו ביחס לאמת האלוקית, תחילה הוא צריך לחוש "צמא" שהוא הרצון למציאת האמת, ולאחר שהוא "מצא" אותה הוא צריך להפגין "אמץ" לב כדי להתאים את כל אורחות חייו אליה, ומעניין לראות שכל המהלך הזה מגולם דוקא באחת האותיות הפנימיות של הפסוק.
מס"ת מתקבל "חצת" מלשון "מחצית" בכתיב חסר, היינו שכמה שהאדם ימלא את עצמו באמת האלוקית, בחכמת ד' ובתורת האינסוף ב"ה, הוא לעולם לא יגיע אפילו לחצי מכל מה שאפשר ללמוד ולדעת שהרי האמת, החכמה והתורה של ד' הן אינסופיות.
וחשבתי בעה"י לפרש את הפסוק בצורה הבאה, שכשם שיש שלבים שונים מזריעת החיטה באדמה עד לרגע בו הלחם החם יוצא מהתנור, כך גם ישנם שלבים שונים מהרצון לחיפוש האמת ועד להשרשתה בקרב האדם, כאשר עליו להקפיד על כל אחד מהשלבים כדי שבסופו של דבר כל חייו יתבססו ויתנהלו ע"פ האמת האלוקית, וזה אחד מהדברים שיקחו את חייו הכי גבוה שרק אפשר בכל התחומים. מדובר בתהליך קבוע של רצון שמוביל לחיפוש שמוביל למציאה שמובילה להטמעת האמת בקרבנו שאמנם חוזר על עצמו אך מביא אותנו כל פעם למקום יותר גבוה מזה שהיינו בו לפני כן, ולכל אחד יש את הנפש היחודית שלו שעליו להיות קשוב אליה וללכת בקצב שלה, כשהכלל בזה כפי שאומר הרב הגאון זמיר כהן שליט"א הוא: אם קשה לך - אתה בעליה, אם קל לך - אתה בירידה, ואם אתה עומד במקום - אתה עלול ליפול. עכ"ל. ולכן כל אדם צריך לוודא שהוא נמצא במגמה מתמדת של עליה למקום הנכון.
|  | כיצד ניתן לקדש שם שמים גם עם שני שקלים | ברוך עינב | 29/10/18 00:07 | | בס"ד
שמעתי דרשה מענינת מאוד לאחר קבלת שבת שעסקה בדינו של אדם שנשבר לו בקבוק יין במכולת בלי כונה, ולאחר תפילת ערבית של שבת קודש דיברתי עם הרב הדרשן ושיתפתי אותו במחשבה שעלתה בדעתי בעה"י בעקבות הדרשה, שאברך עם הכנסה ממוצעת נוהג לשלם על אתרוג בערב חג הסוכות לפחות 100-120 ש"ח ומי שיכול היה להרשות לעצמו אף יותר מכך, ואין כל ספק שזו אחת המצוות החשובות ביותר שהן מדאוריתא ביום הראשון ובשאר ימי חול המועד מצוה מדרבנן אבל עדייין מדובר במצוה אחת שהאדם מקיים בכל יום. לעומת זאת, אם אדם יגיע לקופה ויבקש לשלם על מוצר שנשבר לו במהלך הקניות קרוב לודאי שינסו להרגיע אותו ויאמרו לו שאין כל צורך בכך, שהכל בסדר ואין לו כל סיבה לדאוג מאחר ויש להם הסדר מיוחד עם היצרן לגבי החזרת מוצרים פגומים והם לוקחים בחשבון שדברים כאלה יכולים להתרחש מדי פעם והם לוקחים את זה בחשבון וסופגים את זה, אלא שדוקא כאן יש לו הזדמנות פז להתעלות מעל עצמו ולומר להם שאעפ"כ הוא רוצה לשלם על אותו מוצר במטרה לעשות מצוה ששקולה לכל המצוות שבתורה - קידוש שם שמים ולהאהיב בכך את ד' גם על אותם אנשים שלצערנו פחות מכירים אותו יתברך, והרי לא ניתן לאהוב את מי שלא מכירים ומכאן ניתן להבין עד כמה טראגי הוא מצב של אדם שנפטר מן העולם מבלי שהכיר את מי שהכי אהב אותו, שהרי הוא זה שברא אותו, הפח בו את נשמתו האלוקית, העניק לו את כל אשר היה לו הן מבחינה רוחנית והן גשמית, השגיח עליו ולא עזב אותו ולו לחלקיק שניה בכל השלבים השונים במהלך חייו.
גם אם נאמר שיש כאן רק ספק לקידוש ד' זה עדיין דבר גדול כשלעצמו, מאחר ואם אכן לכך כיוון האדם אז הוא כבר פעל דבר גדול בתיקון האישי ובעבודת ד' שלו, בין אם יתגלגל מזה קידוש ד' בסופו של דבר ובין אם לאו, ואם לא הפעם אז אולי בפעם הבאה, מאחר והוא מוכיח בכך עד כמה הוא מוכן להתאמץ כדי להגדיל את כבוד ד' בעיני הבריות ואהבתן אליו יתברך, והרבה אנשים תורמים עבור הפקת דיסקים, ספרים וארגונים שמטרתם לזכות את הרבים ולקרב רחוקים בידיעה שלא כל מי שישמע את הדיסק, יקרא את הספר ויהיה באותו סמינר יחזור מיד בתשובה ואעפ"כ הם משתדלים לעשות כל מאמץ כדי להכניס כל יהודי תחת כנפי השכינה ולקרבו לאבינו שבשמים ולא נמנעים מלהשקיע מזנמם, כשרונותיהם, מחשבותיהם, כוחם והונם לצורך כך.
ידוע שגם בחינוך ילדים ישנה חשיבות גדולה לדוגמא האישית, ותמונה אחת שוה יותר מאלף מילים, וכשרואים אדם דתי עושה מעשה אצילי שכזה זה יכול לגרום ללא מעט אנשים להבין שכל דברי הבלע ולשון הרע שהאכילו אותם בתקשורת בעל כרחם אודות ד' יברך, התורה, שומרי התורה והמצוות והיהדות היו למעשה שקר אחד גדול שנובע ממניעים פסולים, כשהאמת היא שהאדם הדתי האמיתי שהוא צדיק וירא שמים הוא אדם נפלא, שמהוה תועלת אדירה ודוגמא חיובית לכל החברה ולכל העולם כולו, ממש אור לגוים שעושה נחת רוח לבורא עולם, אפשר לקבל ממנו השראה בהרבה נושאים, ואף ניתן ללמוד ממנו בכל התחומים.
הרי ידוע לכל שתאות הממון היא אחת מהגדולות ביותר שיש אם אל הגדולה מכולן, וכשרואים אדם שמוכן לשלם על דבר שנשבר לו אע"פ שאף אחד לא חייב אותו לכך ולו רק כדי לא לברוח מכל אחריות ולגלגל את ההפסד לצד השני, ניכרת כאן גדולת האדם באמצעות מעשהו האצילי שמיוחס לעובדת היותו צדיק בעל יראת שמים שעובד את ד' ודבק בו יתברך, לומד תורה, מקיים את מצוותיה ומתקן את מידותיו.
ניכרת כאן התרומה האדירה של התורה הקדושה ללומדיה, והכח פנימי העצום שהיא מעניקה להם להתגבר על נסיונות מורכבים, אתגרים רוחניים וקשיים איתם נפגש כל אדם במהלך החיים. רואים כמה היא עוזרת להם לעשות את הצעדים הנכונים וההחלטות הטובות ביותר גם בשאלות המסובכות ביותר, וכיצד היא מזככת את מידותיהם, חודרת לכל תחומי חייהם ומשפיעה עליהם בצורה בלתי רגילה, ואף עוזרת להם להתגבר על היצרים והתאוות ולהתעלות מעל הטבע, כשניכר לכל שהצעד הזה שהרבה אחרים לא היו עושים אותו מהוה רק קצה הקרחון שמעיד על כל השאר.
היצר הרע מנסה לסמא את עיני האדם ולגרום לו לחשוב שהוא צודק בכל מצב ולבחור תמיד באפשרות של מיצוי הדין עד תומו, כשהוא משכיח ממנו את החלק החמישי של השולחן ערוך שלא נכתב, שמכיל בתוכו את האפשרויות הטובות ביותר שהכי משמחות את ד' וגורמות לו יתברך לנחת רוח גדולה - לוותר, להבליג, לעשות לפנים משורת הדין, להעלים עין או לכל הפחות להגיע לפשרה שמקובלת על שני הצדדים, וכמובן שכל מקרה לגופו, כדאיתא במשנה: "במידה שאדם מודד, בה מודדין לו" (סוטה א, ז), והרי אף אדם לא היה רוצה שמשמים ינקטו כלפיו באותה מידה וימצו גם איתו את הדין ללא כל רחמים, סליחה ומחילה בכל אותן נפילות ומעידות אותן חוה במהלך חייו, שהרי איך יעבור האדם את הדין בשלום אם לא יפעילו כלפיו את מידת הרחמים? וע"פ רש"י: בתחילה חשב אלוקים לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאינו מתקיים, הקדים את מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין, לכן לאדם יהיה הרבה יותר קל לעבור לא רק את בית הדין בשמים אלא את כל השלבים השונים בעוה"ז אם לא יקפיד עם הבריות אלא יעביר על מידותיו וירגיל את עצמו להיות ותרן וסלחן בכל הזדמנות אפשרית, וכך גם איתו לא יקפידו כשיגיע לבית דין של מעלה ויהיו סלחנים גם כלפיו, מידה כנגד מידה.
יהיו לא מעט אנשים שיגיע לבית דין של מעלה ויגידו להם שם שמגיע להם שכר עצום על כל אלפי האנשים שחזרו בתשובה, התקרבו לאביהם שבשמים והתחילו לשמור תורה ומצוות בזכותם ואם ישאלו לפשר הדבר יצביעו להם על כל אותם מצבים בהם התעלו על עצמם וקידש שם שמים ברבים, כאשר האנשים שהיו מסביבם לא יכלו להתעלם ולהישאר אדישים לנוכח המראה המופלא והעל טבעי הזה, והדבר יצר רושם עמוק בלבם ובנפשם, וזה מה שגרם להם להתחיל במסע המרתק של חייהם למציאת האמת והתכלית של החיים, ומכאן כל חייהם השתנו מהקצה אל הקצה, מאחר וגם הם רצו להיות בעלי יכולת לשליטה עצמית על כל היצרים הפנימיים והתאוות האסורות שלהם, שהרי אין עבד גדול יותר מאדם שאינו יכול לשלוט בדחפים האפלים וברצונות הבהמיים שלו, והם הבינו שרק בזכות הדבקות בבורא עולם ובתורה הקדושה הם יזכו לחופש האמיתי שתמיד יחלו לו יחד עם כל שאר הברכות והמתנות החשובות ביותר שכל אדם יכול לקבל אם רק יבחר בטוב, באמת ובקדושה וילך בדרך ד', התורה והמצוות.
ולכן בפעם הבאה שמעדן שעולה שני ש"ח או בקבוק יין שעולה שלושים ש"ח נשבר לכם על הרצפה במהלך הקניות, המחשבה הראשונה שעולה לכם לראש לא צריכה להיות איך בורחים מכל אחריות בצורה הכי חלקה אלא איך הופכים את החסרון ליתרון, את השבר למשביר ואת ההתנפצות לניצוצות של קדושה, לקידוש שם שמים, וכך בכל דבר צריך לחפש כל אדם את הטוב, החיובי והאור כדי להעצים את המציאות שבתוכו ומסביבו באמצעות הנתונים הקימים, כמובא בזוהר שלעתיד לבוא רק מי שיודע להפוך את המר למתוק, את הרע לטוב ואת החושך לאור יורשה להיכנס להיכלו של משיח, ונחש בגימ' משיח, וכידוע יש אור שאפשר למצוא רק בחושך, וזו אחת הסיבות לשמן הוריד אותנו הקב"ה למצרים שהיתה המקום הטמא ביותר בעולם כולו ורק אח"כ העניק לנו את התורה לאחר רד"ו שנים.
מכאן צריך כל אדם לשאוב עידוד עצום שגם אם הוא נמצא בשפל המדרגה גם משם הוא יכול ואף נדרש לעלות מעלה מעלה, כשהשמים הם הגבול כשבורא עולם נמצא איתו, משגיח עליו ועוזר לו בכל צעד ושעל. וקל לראות את זה באמצעןץ השוואה של המציאות הקשה בה היו שרוים אבותינו כעבדים במצרים ביחס למציאות ההווית של כל יוצאי חלציהם שיכולים להשתמש בזכות הבחירה שלהם כדי להיות "כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" או "כַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (בראשית כב, יז), כדכתיב: "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל, יט).
|  | האם השמחה היא מטרה חייך או פועל יוצא של דבר עליון | ברוך עינב | 23/10/18 20:47 | | בס"ד
קרוב לודאי שאצל בני אדם שאינם שומרים תורה ומצוות, ההנאה, הריגושים, האושר והשמחה הן המטרות העיקריות אליהן הם שואפים להגיע כל חייהם, ובשונה מהם בקרב יראי ד' הצדיקים ששומרים תורה ומצוות המטרות הראשיות הן לעשות את רצון בוראם באהבה, לשמח את קונם בכל הזדמנות אפשרית, לעשות נחת רוח ליוצרם בכל זמן, מקום ומצב, ולעבוד את ד' יתברך לשמה ולא מתוך תועלתנות אישית פסולה, כאשר ההנאה, הריגושים, האושר והשמחה אצלם לעומת זאת הם לא המטרה העיקרית אלא רק הפועל היוצא של עבודת ד' שלהם, שמתאפינת בצורת חיים קדושה וטהורה שמלאה בתורה, מצוות, יראת שמים, תיקון המידות, התגברות על נסיונות ועל היצר הרע, גמילות חסדים ומעשים טובים. אלו הן מתנות חשובות ויקרות שרק הקב"ה יכול להעניק להם אותן בצורתן האמיתית והטהורה בזכות האמונה, האהבה, המסירות, הנאמנות והדבקות שלהם בו יתברך, בשונה מהציורים השקריים ותעתועי השוא איתם היצר הרע מוליך אנשים רבים שולל כשהוא מוכר להם שמחה מזויפת ועונג טמא ולא מספר להם על המחיר הכבד שיצטרכו לשלם הן בעוה"ז והן בעוה"ב על כך שהם לא עמדו בנסיון אלא נפלו בפח.
וחשבתי לציין עובדה חשובה ומענינת מאוד בהשואה בין שני הצדדים. אם תשאלו חוזרים בתשובה שעשו את התהליך בצורה נכונה ותקינה תחת הדרכה של רב, ומכירים היטב את שני הצדדים של המטבע, כולם בלי יוצא מן הכלל ישמחו להצהיר בפניכם בבטחון גמור שרמות ההנאה, הריגושים, האושר והשמחה אליהן הם הגיעו לאחר שחזרו בתשובה הן הרבה יותר גבוהות לאין ערוך בהשואה לעולם השקרי בו היו, אע"פ שכאן זאת לא מטרתם הראשית אלא רק הפועל היוצא של עבודת ד' שלהם ולפני שחזרו בתשובה זאת היתה מטרתם העיקרית, ולא זאת בלבד אלא שהם מרגישים שהפעם זה בא ממקום טהור וקדוש כשההארה מכל חויה רוחנית ממשיכה ללות אותם ולהאיר את לבם במשך כל ימי השבוע, וכעת כשנכנסו האור, האמת והטהרה לחייהם, השקר נחשף יחד עם החושך והטומאה וכל דבר קיבל את היחס הראוי והנכון, הם מרגישים עד כמה כל מקורות השמחה שלהם מהעבר היו מדומים, שקריים וטמאים. ואף התחושות שמתלוות לבילויים האסורים, ההנאות הבזויות והעבירות שהם עשו הן של ריקנות, דכאון, עצבות, החמצה וחיפוש עצמי, כשהשמחה המזויפת נעלמה מיד בתום הריגוש האסור.
ההסבר הפשוט לכך הוא שכאשר אדם מגדיר את השמחה כתכלית הוא למעשה שם את עצמו במרכז העולם ומרוכז כל כולו רק בו, ולעומתו אדם שעובד את ד' יתברך מחובר למי שאמר והיה העולם, מקור כל הכוחות כולם, שברא את כל הבריאה כולה ושולט עליה, ולא דומה אדם שכל מציאות חייו סובבת סביבו שחייו סופיים, מוגבלים וכפופים לחוקי הטבע לאדם שמחובר ודבק בבורא עולם ומתוך כך כל מציאות חייו היא אינסופית, בלתי מוגבלת ומעל לטבע.
אין סיכוי שמלך מלכי המלכים יחסיר מאדם שקשור אליו והולך בדרכו דבר מה אלא יעניק כל מה שהוא צריך הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית כדי להשלים את השליחות לשמה נשלחה נשמתו לבצע על הצד הטוב ביותר.
חשוב לדעת שהמקור לשמחה שהאדם מרגיש הוא מנשמתו האלוקית כשהיא מהוה מדד מדויק עד כמה אותו אדם עושה את רצון ד', הולך בדרכו יתברך, ומזכה את נשמתו לקרבת אלוקים בעיקר באמצעות התורה והמצוות שהן הדרך העליונה ביותר להתקרב לבורא עולם, להתענג על ד' יתברך וליהנות מזיו שכינתו. שהרי עור, בשר ועצמות לא יכולים להרגיש שמחה, עונג וכל רגש עצמתי או תחושה רוחנית אחרת אלא רק הנשמה הנצחית ש-ד' יתברך נפח באפינו. בואו ניתן לה למשול בנפש הבהמית ולא להיפך, יותר מכל דבר אחר זה מה שיעשה לנו הכי טוב הן לגוף והן לנשמה, לא רק בעוה"ב אלא גם בעוה"ז. בהצלחה!
|  | למי אתה דומה יותר, לפרי או לקליפתו? | ברוך עינב | 23/10/18 20:46 | | בס"ד
כולם יודעים מה עושים עם הקליפה אחרי שמקלפים את הפרי עליו היא שמרה עד לאותו רגע. על הפרי מברכים, אוכלים אותו, מתקנים אותו והוא אף נהיה חלק מאותו אדם שנבנה ממנו וזה מחיה אותו, ואת הקליפה לעומת זאת זורקים לפח ברוב המצבים על אף חשיבותה, ולא עובר זמן רב עד שהיא מתחילה להפיץ ריח בלתי נסבל שקשה מאוד לשהות בסביבתו.
ניתן לראות שהיחס בין הנשמה לגוף דומה ליחס בין הפרי לקליפה, שבדומה לפרי שהוא העיקר והקליפה היא הטפל כך גם הנשמה הנצחית שממשיכה לחיי הנצח של העוה"ב היא העיקר והגוף שנקבר באדמה הוא הטפל, ולאחר שהנשמה סיימה את תפקידה בעולם הזמני והשפל הזה היא ממשיכה הלאה במסעה האינסופי בעולמות העליונים.
ולו יצויר שיהיה אדם שיעניק חשיבות גדולה יותר לקליפה ביחס לפרי, החברה תראה בזה כתופעה חריגה ותמוהה ביותר, והדבר דומה לאותו אדם שמיחס חשיבות מוגזמת לגוף הגשמי שלו בזמן שהוא מזניח את נשמתו הנצחית על כל צרכיה, רצונותיה ודרישותיה, ואחת הסיבות שזה נראה פחות מוזר בעיני אנשים רבים היא מכח שכיחות התופעה, ההרגל והטבע של האדם.
שהרי אם הגוף מתריע על צורך מסוים, האדם מזנק מיד כדי לספק לו את כל מחסורו ואף נוטה להתלונן על כך: "אני גווע ברעב, היית מאמין? לא אכלתי מהבוקר, איזה צמא אני, אני מאוד עייף, אני חייב לישון, איזה חם היום, מה זה הקור המקפיא הזה? אפשר להדליק פה את המיזוג בבקשה?" וכו'... אך אלו דברים שגם בהמות ובעלי חיים יכולים להרגיש מכח הצד הבהמי שיש לכל יצור חי, אך אסור לנו לשכוח שבשונה מהם נפח ד' בקרב בניו ובנותיו היקרים והאהובים נשמה אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל והיא הרבה יותר חשובה מהגוף שהרי היא אינסופית ובלתי מוגבלת והגוף הוא סופי ומוגבל והיא זו שבזכותה יזכה אותו אדם לחיי הנצח של העוה"ב, אך אם ימשיך להתעלם ממנה כל חייו לא יזכה לכך כלל וכלל, שהרי לא קיים רכב שיכול לנסוע ולו למרחק קצר ביותר אם לא מספקים לו את הכח לו הוא זקוק כדי לנסוע - דלק, שמן, מים, חשמל או אור השמש, כל שכן הנשמה שצריכה לעשות מרחק אדיר כדי להגיע מהעוה"ז לעוה"ב, וצריך להעניק לה את המזון הרוחני לה היא זקוקה לצורך כך - תורה ומצוות, קרבת אלוקים ויראת שמים, תיקון המידות והתגברות על הנסיונות, התאוות והיצר הרע.
האדם צריך לכבד את הנשמה ואת רצונותיה העליונים והקדושים, ולהעניק לה את החשיבות הראויה בכלל וביחס לגוף החומרי בפרט. אדם שנותן לגוף שלו לשלוט בנשמתו דומה לאדם שבמקום לרכב על החמור נותן לחמור לרכב עליו.
האדם צריך לתת חשיבות מיוחדת ולשים את עיקר הדגש בחייו על אותם דברים בהם הוא נבדל מהבהמה, והנשמה היא הדבר העיקרי ויחד איתה גם יכולת הדיבור, החכמה, הבינה והדעת, ומכאן ניתן להבין את מעלתו הגבוהה והמיוחדת של האדם שזכה ללמוד את התורה הקדושה ולחיות על פיה, שהרי הוא מביא בכך לידי ביטוי את הצדדים העליונים ביותר שבו ומתחבר לבוראו בצורה העליונה והקדושה ביותר שיכולה להיות.
אף אדם לא היה רוצה לחשוב שהסיכום של כל מפעל חייו יהיה משל לאותה קליפה שמושלכת לאשפה בהזדמנות הראשונה ובזאת תם ונשלם כל תפקידה, אלא משל לאותו פרי שנהיה חלק מהאדם שאוכל אותו, וכך למעשה אם הוא ישמור תורה ומצוות, ידבק ב-ד' וילך בדרכו הוא יזכה להתאחד איתו יתברך, ואין לכם מעלה, ברכה ומתנה גדולות יותר מזו הן בעוה"ז והן בעוה"ב, שהרי דוד המלך שהוא הרגל הרביעית במרכבה לא אמר: "ואני קרבת בתים יוקרתיים לי טוב" או "ואני קרבת מכוניות פאר, נשים יפות, אוכל גורמה ותענוגות החיים לי טוב" אלא "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב" (תהלים עג, כח), ובנו שלמה המלך החכם באדם אמר: "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (תהלים קיט, עב), וכל מי שישכיל להבין את הדברים האלה ולחיות על פיהם יזכה לא רק לחיי הנצח של העוה"ב אלא יזכה לחיים אמיתיים, מוצלחים, שמחים ומאושרים כבר בעוה"ז, שהרי רק מי שדבוק ב-ד', הולך בדרכו ועושה את רצונו נקרא שהוא חי, כדכתיב: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּ-ד' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד), היום דכתיב ולא מחר היינו גם בעוה"ז, ומכאן שאדם שמנותק מבורא עולם ומתורתו הקדושה הוא למעשה מת מהלך כפשוטו גם אם הוא רץ, אוכל, שותה, ישן, צוחק ועובד. האמת היא שיצר הרע עובד עליו, מסמא את עיניו ומקשה עליו לראות את האמת אך הקב"ה נותן לכל אדם את כל הכלים וההזדמנויות להתגבר על יצרו, למצוא את האמת ולדבוק בה.
חשוב לדעת שהחיים שהתורה מדברת עליהם הם לא של 70 או 120 שנים אלא חיים נצחיים ואינסופיים שאף פעם לא נגמרים שאי אפשר לתפוס את מעלתם וגדולתם בשכל האנושי והמוגבל שלנו שרגיל לדברים שמתחילים כאן ונגמרים שם וקשה לו להבין מושגים אינסופיים, אך מי שיבטח ב-ד', יעשה את רצונו, ילמד את תורתו ויקיים את מצוותיו יזכה להצטרף לאותה יחידת עילית מובחרת שתזכה לכך. יהי רצון שכל עם ישראל יזכה לכך ללא יוצא מן הכלל בעה"י.
|  | הדברים החשובים שניתן ללמוד מהנמלה | ברוך עינב | 11/10/18 22:32 | | בס"ד
יש לא מעט דברים שאפשר ללמוד מהנמלה החרוצה בעה"י ואחד מהם הוא שברגע שהיא מוצאת פינה בה מרוכזים כמה פירורי לחם או שאריות של מזון כלשהו, הדבר הראשון שעולה בראשה הוא לרוץ ולקרוא לכל חברותיה כדי שגם הם יהנו מזה. היא לא מסוגלת ליהנות לבד והיא חייבת לשתף כמה שיותר נמלים.
ואם כך נוהגת הנמלה כל שכן שכל אדם צריך לשתף את כל סביבתו בכל דברי המוסר, החכמה והתורה אותו הוא זוכה ללמוד, בחינת נר שמדליק עוד ועוד נרות מבלי שהוא עצמו נחסר אלא שמח מהעובדה שהוא מביא לידי ביטוי את יכולותיו ומגשים את יעודו, כדי שעוד ועוד אנשים יהנו מהצדדים והבחינות היותר עליונים שבו - התורה, החכמה, הבינה והדעת בהם חננו ד' יתברך, בידיעה שבכך הוא עושה את רצון בוראו, משמח את קונו ועושה נחת רוח ליוצרו ברמות הגבוהות ביותר. ואם אפשר להבין את הנמלה שמתלהבת לשתף את חברותיה באוכל הגשמי שהיא מוצאת קל וחומר שעלינו לגלות הבנה כלפי אותם לומדי תורה שמתלהבים לשתף כל מי שהם רק יכולים בדברי התורה שהם לומדים ומחדשים, שהרי הם יודעים שטובה תורה מכל סחורה, וכשהם לומדים דבר מה חדש או זוכים לחדש חידוש משלהם הם מרגישים כמוצאי שלל רב שהוא רוחני ומואר, והם רוצים לשמח ולהאיר איתו את כל העולם.
בנוסף לכך יודעת הנמלה עד כמה היא זקוקה לעזרתם החשובה של חברותיה ותלויה בהם כדי להצליח במשימה של העברת פירורי המאכל שנמצאו למחילותיהן בצורה היעילה והמהירה ביותר, כשהיא אינה חושבת שהיא מסוגלת לעשות זאת בכוחות עצמה.
אם כך פשוט שגם לאדם אסור לחשוב שהוא יכול להסתדר לבד בחיים ולעשות הכל בכוחות עצמו שהרי המשימות שנשמתו נשלחה לבצע הן החשובות והמורכבות ביותר בכל הבריאה כולה, וראשית הוא חייב לדעת שהוא לא יכול להסתדר בלי עזרתו והשגחתו העליונה של ד' יתברך ותורתו הקדושה בכל זמן, מקום ומצב בכל תחומי החיים, ושבנוסף לכך לבורא עולם יש שליחים נאמנים להם הוא זקוק כדי שיעזרו במהלך החיים - חכמי ישראל, גדולי הדור, הרבנים, הדרשנים, הרב האישי שלו וגם החברותא שהוא צריך שתהיה לו כדי ללבן כל סוגיה תורנית בצורה המלאה והמקיפה ביותר, מאחר ולא דומה לימוד באופן עצמאי ללימוד עם אדם נוסף שיש לו רקע, דעה וצורת חשיבה שונים כשהוא יכול לשפוך אור יקרות ומים חדשים על כל הנושאים הנלמדים, ואם גדולי ישראל בכל הזמנים לא ויתרו על לימוד בחברותא אע"פ שידעו את כל התורה כולה ישר והפוך והיו בקיאים בה, מאחר והבינו את החשיבות העליונה שבכך, כל שכן שעל כל אחד לעשות כל שביכולתו למצוא אדם בעל יראת שמים ומידות טובות שיש לו אהבת ד', אהבת התורה ואהבת ישראל כדי שיוכל ללמוד איתו את התורה הקדושה, וידוע שמציאת חברותא היא לא פחות קשה ממציאת הזיווג של האדם ולא במקרה, ולכן צריך כל אדם להתפלל על כך מעומק הלב ולהאמין בבורא עולם שיושיע אותו בנושא הזה כמו בכל דבר וענין.
כמו כן ניתן למצוא את הנמלה בכאלה מקומות ברחבי הבית שגורמות לאדם לחשוב - איך בכלל הצלחת למצוא את המקום הזה ולהגיע לכאן?
צריך כל אדם לעשות קל וחומר ולומר לעצמו שאם הנמלה מוכנה להתאמץ ולהשקיע כ"כ הרבה בכדי למצוא עוד קצת אוכל ולאגור אותו אצלה בצורה שתעזור לה להתקיים במשך כמה שבועות או חודשים בודדים בעולם הזמני הזה, כל שכן שהוא צריך לעשות כל שביכולתו כדי ללמוד תורה, לעשות מצוות, חסדים ומעשים טובים שיזכו אותו לחיי הנצח של העוה"ב שהוא אינסופי בעה"י.
ועוד, שהנמלה מוכנה לסכן את חייה כדי לעמוד בכל המשימות שהציבה לעצמה, וכשהיא רואה שיש בני אדם ענקים מעליה זה כלל לא מפחיד אותה למרות שהם הרבה יותר גדולים וחזקים ממנה בצורה משמעותית כשהיא כמו טיפה בים לעומתם ואעפ"כ היא ממשיכה בתפקידה בזריזות, במסירות ובנחישות כאילו כלום לא קרה.
אם הנמלה מוכנה למסור את נפשה עבור כמה גרגירי מזון שיעזרו לה להתקיים במשך תקופה קצרה מאוד בעולם הזמני הזה, לא יתכן שאדם בעל דעת ותבונה לא יהיה מוכן למסור את נפשו עבור ד' יתברך שברא אותו ומחייה אותו בכל רגע נתון והעניק לו את כל אשר לו מבחינה רוחנית וגשמית, והיחס הנפשי של כל יהודי לא צריך להיות פחות מזה של הנמלה כלפי כל הדברים החשובים ביותר עבורו בזכותם הוא זוכה לחיים אמיתיים הן בעוה"ז והן בעוה"ב שהוא אינסופי - תורה, מצוות, יראת שמים, אהבה, דבקות ובטחון בבורא עולם, תיקון המידות, מעשים טובים וחסד.
רבי עקיבא הוא דוגמא נפלאה להמחשת הענין הזה מאחר והתעקש בכל תוקף ללמוד וללמד תורה חרף הגזירה הקשה של השלטון הרומאי באותה תקופה ולא פחד שמא יתפסוהו ויהרגוהו בשל כך כפי שאכן ארע במציאות, מאחר וידע שיהודי שלא לומד תורה הוא כמו דג ששלפו אותו מהים שרק בו הוא יכול לחיות ליבשה, ובדומה לכך גם אדם שמנתק את עצמו מהתורה הוא למעשה מנתק את עצמו מהחיים, שהרי אין חיים בלי תורה, ולאדם ללא תורה ומצוות אין כל חלק לעוה"ב, ואדם שאוכל, שותה, ישן, צוחק ומבלה לא מהוה דוגמא או ראיה לאדם חי, שהרי ישנם בעה"ח רבים שמסוגלים לעשות את כל הדברים האלה ואעפ"כ אין להם כל חלק לעוה"ב, וליהודי לעומת זאת יש נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל וכדי להביא אותה לידי ביטוי הוא חייב להיות לחבר אותה לבורא עולם בעיקר ע"י תורה ומצוות, אחרת אפילו בהמה טובה ממנו מאחר ולעומתו אין לה נשמה אלוקית שחצובה מתחת כסא הכבוד, היא לא מצווה במצוות התורה והיא עושה כל מה שמצופה ממנה מבלי להמרות את פי ד'.
ואודות החיים האמיתיים ניתן ללמוד בין היתר מהפסוק שמתיחס לדבקים בבורא עולם: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּ-ד' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד), ומהפסוק שמתיחס לשומרי השבת: "טועֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ" (תפילת מוסף של שבת), ומהפסוק שמתיחס ללומדי התורה ותומכיה: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (משלי ג, יח), ומהפסוק המתיחס לצדיקים ולישרים: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהלים צז, יא), ומהפסוק שמתיחס ליראי ד': "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ד' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" (שם קיא, י).
|  | כדי לזכות לעוה"ב צריך להתלבש בהתאם בעוה"ז | ברוך עינב | 09/10/18 14:11 | | בס"ד
איתא בתורה: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, א), וחשבתי לומר בעה"י שהכונה כאן היא שהוא היה ערום מתורה, מצוות, קדושה ומעשים טובים, מאחר והוא בא מצד הטומאה של הסטרא אחרא, וכל מגמתו מאז ומעולם היא להכשיל את האדם ולהאבידו הן מחיי העוה"ז והן מחיי העוה"ב, ולראיה אותו מהלך שהצליח להוביל שהביא מיתה לעולם ודרדר את כל מציאות החיים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, מרוחניות מוארת ונעלה לגשמיות שפלה ועכורה, כשחלק גדול מחיינו מוקדש לתיקון אותו חטא קדמון, ואותו נחש פועל כלפי כל בני האדם במשך כל הדורות וגם בימינו עד לימות המשיח שאז עתיד הקב"ה לשחוט את היצר הרע שהוא הנחש הקדמוני והוא השטן, ואין לו כל קיום בעוה"ב ששמור רק לצדיקים, עובדי ד' ויראיו, ולא יהיה בו כל קיום של שקר, רוע, טומאה, רשע וכפירה, וזאת גם הסיבה שדלתות התשובה תסגרנה בשלב הזה, וגם מי שיתחרט על כל פשעיו וירצה להצטרף למחנה של ד' יתברך בכל מאודו לא תהיה כל אפשרות לקבלו, שהרי זאת לא חכמה גדולה לחזור בתשובה כשאין לך יצר הרע שמנסה להפריע לך, שהרי הקב"ה לא ברא את העוה"ז למלאכים אלא לבני אדם שעל אף היצר הרע שמנסה להרחיק אותם מ-ד' ולמנוע מהם לעבדו ולעשות את רצונו יתברך הם מצליחים להתגבר עליו ולעבוד את ד' יתברך באהבה, יראה, בטחון ושמחה למרות כל הקשיים והנסיונות שהוא מציב בפניהם, וכך על אף כל השקר שנמצא בעוה"ז בשפע הם לא רק מחפשים ואף מוצאים את האמת אלא אף מצליחים להתאים את כל אורחות חייהם אליה, על אף כל הרוע, החושך והטומאה שמצוי כמעט בכל פינה הם בוחרים רק בטוב, באור ובקדושה, על אף האפשרויות הרבות והמגוונות לחטוא הם מוותרים על כל התענוגות המידיים וההנאות האסורות שהם יכולים להשיג בקלות ובוחרים ללמוד תורה ולעשות מצוות ומעשים טובים, חרף כל התעתועים השקריים והנסיונות המתוחכמים של השטן שהוא היצר הרע להדיח אותם מדרך המלך, הם אוכפים את יצרם, זורקים את עצמם על ד' ומבטלים את כל מציאותם ומהותם אליו יתברך שלא כדרך הטבע, וזה מה שמסביר את ההשגחה הפרטית ומציאות החיים הניסית שלהם שהיא מעל הטבע, מידה כנגד מידה, כשעל האדם שהצליח לעמוד בנסיון ששלחו לו משמים כתב דוד המלך ע"ה: "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס" (תהלים ס, ו).
בשונה מהנחש הערום שהופעתו במציאות האלוקית היא זמנית בעיקר כדי לנסות את האדם ולבחון אותו, לצדיקים לעומתו יש מציאות וחיות אינסופיות מאחר והם יוצרים בעוה"ז את הלבושים שישמשו את נשמתם הנצחית בעוה"ב באמצעות התורה והמצוות שהם עוסקים בהן ושקועים בהן, בידיעה שזאת כל מהות חייהם הן בעוה"ז והן בעוה"ב.
לצורך המחשת החשיבות של הלבושים הרוחניים האלה, אף אחד מאיתנו לא היה מעלה על דעתו שאדם שאיבד את כל בגדיו החומריים בעוה"ז יסכים לצאת לרחוב כשאין כל בגד שמכסה את גופו גם אם יצטרך בשל כך להישאר בביתו למשך ימים רבים מטעמי חוסר צניעות והבושה הגדולה שלא יוכל לסבול כלפי כל האנשים שעלולים לראותו במערומיו, ואם כך כלפי בשר ודם כל שכן שאם ח"ו יתיצב לפני מלך מלכי המלכים כשהוא ערום מתורה ומצוות שהם לבושי הנשמה, הבושה שלו תהיה הרבה יותר גדולה וחזקה לאין ערוך. הבגדים החומריים בעוה"ז הם זמניים לעומת לבושי הנשמה שהם נצחיים ולכן גם הרבה יותר חשובים, שהרי המציאות הרוחנית היא הרבה יותר אמיתית ועצומה מזו החומרית, ולראיה רוח חזקה שהיא בלתי נראית תצליח להזיז בקלות עצים ואף עמודי חשמל שנראים לעיני האדם.
אם בעוה"ז ישנם אנשים שהיו מעדיפים למות רק שלא יבישו אותם, ילבינו את פניהם ויחשפו בפומבי את מעשיהם השפלים שנעשו בחדרי חדרים, כל שכן שאם הלכו נגד רצון ד' בעוה"ז והיו רחוקים מתורה ומצוות, הם בעצמם לא ירצו לחיות בעוה"ב אם יקבלו את האפשרות לבחור רק מעצם הבושה העזה והבלתי נסבלת שעתידה להיות להם לעתיד לבוא על כך שהם "עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים" (ירמיהו ב, יג), ובזבזו את כל שנות חייהם היקרות להבל ולריק על עולם שהוא שפל, גשמי זמני, חולף ומלא בשקר וכזב, ולמעשה ירקו לתוך הבאר שהשקתה אותם, וכל זאת במקום להידבק ב-ד', לעשות את רצונו יתברך, ללמוד את תורתו הקדושה ולקיים את מצוותיו היקרות, ובכך להתחבר לאינסוף ב"ה ולזכות לחיי הנצח של העוה"ב. היש עסקה גרועה יותר שיכול האדם לעשות בעוה"ז? היש הפסד, פספוס, טפשות, אבל ואובדן גדולים מאלו?
יהי רצון שנזכה כל עם ישראל להתעורר, לחזור בתשובה שלמה וללכת בדרך ד' התורה והמצוות עם כל הלב והנשמה אכי"ר.
|  | עד כמה ניצלת את הפוטנציאל היהודי שבך? | ברוך עינב | 02/10/18 17:59 | | בס"ד
להיות יהודי זה פוטנציאל שרק אם האדם מצליח להוציא אותו מהכח אל הפועל הוא זוכה לתואר הנפלא הזה, אחרת יש כמה עוונות חמורים כמו חילול שבת בפרהסיא ועבודה זרה שאם הוא נגוע בהם הוא נחשב לגוי לכל דבר, מומר לכל התורה כולה ואין לו חלק לעוה"ב, גם אם אמו וסבתו היו יהודיות כשרות וצדיקות וכך הלאה עד שרה אע"ה. זה לא יעזור לו אלא אם הוא בעצמו יהיה ראוי לכך מאחר ובשמים דנים כל נשמה בפני עצמה.
אז יהודי שבאמת רוצה להיות יהודי צריך להתנהג כמו יהודי אמיתי ע"פ הוראות היצרן של מי שאמר והיה העולם וברא בו את האדם שהוא נזר הבריאה ומתוך כך העניק לו את התורה הקדושה כדי שידע להבדיל בין טוב ורע, טהור וטמא, מותר ואסור, ולא רק כדי שיזכה לחיי הנצח של העוה"ב אלא אף שכל חיי העוה"ז יהיו עבורו גן עדן עלי אדמות הרבה יותר מכל התענוגות המדומים וההנאות האסורות שיש לעוה"ז להציע.
שהרי לא יתכן שהצעצועים הזולים ביותר יגיעו עם הוראות הפעלה מפורטות בזמן שהיצור המורכב והמשוכלל ביותר בכל הבריאה כולה לא יגיע עם הוראות כאלה, וזאת היא התורה הקדושה ותורה היא מלשון הוראה כשם שהלכה היא מלשון הלכה, וכל יש לאדם מורה דרך בכל תחומי החיים שמדריך אותו לאן ללכת, היכן לפנות, איפה לדרוך ואיפה לא, כאשר מי שמתעלם ממנה סופו המר והבלתי נמנע לאבדון, בדומה לאדם שבשיא חוצפתו וגאותו מרשה לעצמו להטיס מטוס קרב או מכונית מרוץ מבלי שלקח ולו שיעור נהיגה אחד, אלא אם מצא את האמת, התגבר על יצרו, חזר תשובה והתחרט על כל מעשיו הרעים שהיו בניגוד גמור לרצון ד', התחיל ללכת בדרך המלך וקיבל עליו עול תורה ומצוות, ובכך הציל את נשמתו וזיכה אותה לחיי הנצח של העוה"ב.
ולו יצויר שיש אדם שיודע להסיע, להטיס ולהשיט את כל סוגי כלי הרכב היבשתיים, האויריים והימיים שקימים בעולם זה עדיין כאין וכאפס לעומת כל החכמה והשכלול שיש בעוה"ז שהם הרבה יותר מורכבים מאחר והם כוללים הרבה יותר פרטים, תחומים ונושאים, וככל שהאדם בקיא יותר בחכמת התורה, זוכה הוא לראות את האמת שגלומה בכל פרט במציאות האלוקית, ומתוך כך יודע גם להתיחס אליו בהתאם ע"פ רצון ד', אחרת יכול האדם להגדיר את הצדיק כרשע, האמת כשקר, הטוב כרע, האור כחושך ולהיפך, ומי באמת היה רוצה לראות את המציאות בצורה עקומה, ושכל חייו יהיה שקר אחד גדול ומתמשך? אף לא אחד חוץ מהיצר הרע כמובן שתפקידו להשלות את האדם ולצייר לו ציורים שקריים כדי להאבידו מחיי הנצח של העוה"ב, אך לומדי התורה מקבלים כוחות על טבעיים להתגבר גם עליו כמו על כל הנסיונות, הקשיים, הסחות הדעת והספקות שעלולים להתעורר בשלבים השונים של החיים.
יותר ממה שהנפש הבהמית זקוקה לאוכל גשמי כדי להתקיים, הנשמה זקוקה למזון הרוחני שלה - תורה ומצוות, והרי ידוע מה קורה לנר שמונעים ממנו לקבל חמצן למשך כמה שניות, שנאמר: "נֵר ד' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז), ולצמח שמונעים ממנו לקבל מים במשך כמה ימים, שנאמר: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט), ודי למבין.
|  | שתי אותיות שמבטאות הבדל תהומי בין שתי תפיסות עולם | ברוך עינב | 30/09/18 15:13 | | בס"ד
איתא בתורה הקדושה: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב" (בראשית לג, ט), משמע שאמנם יש לו הרבה יותר מרוב בני האדם אך כנראה שלא היה מתנגד להוסיף להון והרכוש הגשמיים שלו עוד ועוד מכאן ומשם, שהרי בסופו של דבר מדובר במי שהיה מוכן למכור את הבכורה ליעקב אחיו בתמורה לנזיד עדשים, כדכתיב: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כה, ל-לד), בדומה לכל אדם שמשועבד לחיי החומר והתאוות האסורות של העוה"ז. יעקב אע"ה לעומת אחיו הרשע אמר: "כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל" (שם לג, יא), מאחר והיה דבוק ב-ד' יתברך וכשהאדם מגיע למדרגה גבוהה כזאת של קרבת אלוקים כל הנאות העוה"ז בטלות לעומת זה, והוא לא רק מרגיש בחושיו אלא אף יודע בצורה ברורה ונטולת ספקות שיש לו בדיוק את כל מה שהוא צריך לעבודת ד' שלו, ושהקב"ה צייד אותו בלא פחות ולא יותר מכל היכולות, הכשרונות והכלים הרוחניים והגשמיים, הפנימיים והחיצוניים להם הוא זקוק כדי לבצע את כל התפקידים, המטרות, המשימות והתיקונים לשמם נשלחה נשמתו הטהורה והנצחית לעוה"ז.
עוד ניתן לראות שבשונה מעשו הרשע, יעקב אע"ה מייחס את כל אשר לו לאלוקים ובכך מעניק להם ערך עליון ונצחי, מקשר אותם לאינסוף ב"ה, ומבטא בכך את הכרת הטוב והכרת התודה שלו כלפיו קונו, בתוספת הידיעה שהקב"ה הוא מקור הכל ובתוך כך גם מי שהעניק לו ברוב חסדו את כל נשותיו, ילדיו, הונו ורכושו הגשמיים וכל אשר לו, ואלו חלק מהרכיבים החשובים ביותר במתכון שיאפשר לכל אדם להגיע לאושר ושמחה בחיים.
|  | הקשר הפנימי בין האדם לארבעת המינים | ברוך עינב | 26/09/18 13:53 | | בס"ד
כשם שאנחנו משפשפים את האתרוג כמו פירות אחרים ועצי בשמים כדי להוציא מהם את הריח שטמון בהם, מנענעים את הלולב וחובטים את הערבה, כך גם בכל אדם ספון לו ניחוח שמימי שרק מחכה לפרוץ החוצה ולהתגלות, ולפעמים שפשוף קל בצורת טפיחה על השכם, מילת חיזוק, חיבה או עידוד יכולים לעשות ניסים ונפלאות ולהוות צעד משמעותי עבורו לעבר מציאת האמת והתכלית של החיים, כשם ש"פודים" תינוק שנשבה ומקרבים אותו לאמת ע"י חיזוק רוחני, כשהדבר משיל ממנו את הקליפות והמחיצות שנוצרו בינו לבין בוראו כתוצאה מחטאיו ועוונותיו, והיהלום שהסתתר תמיד מאחורי כל הרפש והזוהמה מתגלה בסופו של דבר במלוא הדרו.
בכל אדם טמון אוצר בלום שנמצא עמוק בתוך תיבתו האנושית, שזקוקה לפעמים לכמה חבטות מילוליות רגישות כדי לנפץ את קוד הסתרים, שמונע מהמנעול הפנימי שבו להיפתח ולאפשר לכולם ליהנות מכל מה שאצור עמוק בפנים, וכשיבוא היום וכל השפע הרוחני-נשמתי המופלא הזה יפרוץ החוצה, הגילוי עתיד להפתיע לא רק את סביבתו הקרובה אלא גם את בעל האוצר עצמו שלא היה מודע כלל לעצמו, לפנימיותו, ולכל הכשרונות, היכולות והכלים המדהימים בהם חנן אותו החונן לאדם דעת והמלמד אנוש בינה.
איתא בתורה: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט), וכל אדם יכול להניב פירות איכותיים ונפלאים מעצמו, אך לפעמים הפירות אינם נושרים מעצמם וזה מצריך את האנשים שמסביב לנער את העץ כדי להוציא מהכח אל הפועל את הפוטנציאל העצום שגלום בו ולהביאו לידי ביטוי לטובת כל הצדדים.
והדבר דומה למה שסיפר לי אברך יקר שהגיע למקום מסוים בו עשו "על האש" ובשלב מסוים שם לב שעצמת האש שיצאה מהגחלים היתה נמוכה עד שגילה תושיה והחליט לקחת יוזמה, הרים את המנגל וניער את הגחלים שהיו בתוכו, ובכך הגביר את עצמת האש בצורה משמעותית שאפשרה את צליית הבשר. כך גם בכל יהודי בוערת אש קדושה מכח הנשמה האינסופית שנפח ד' בקרבו. כל עוד היהודי חי האש הזאת בוערת גם אם עצמתה חלשה מאוד אך ישנם כל מיני ארועים מכוננים ומשמעותיים בחייו שמטלטלים אותו ומנערים את "הגחלים" שבו ובתוך כך גם הלהבה היהודית שהיתה בו תמיד מתגברת ומחפשת לחזור למקורה ולשורשה, והרי מקור האש הוא השמש ולכן כל להבה עולה כלפי מעלה. הלבנה מקבלת את אורה מהחמה ולכן עם ישראל שמסמלים את הכלה שמושפעת ומקבלת נמשל אליה, לעומת החמה שכל העולם נהנה מאורה וחומה ומסמלת את החתן המשפיע והנותן אליה נמשל הקב"ה, וכך גם כשהאדם מוצא את האמת ומכוון את הלהבה הפנימית שלו למקום הנכון בסופו של דבר הוא תמיד יגיע אל ד' יתברך והתורה הקדושה.
להתרגשות שנחוש כשנראה לנגד עינינו את התוצאה המרשימה שמתאפינת במהפך אנושי מדהים של המחוה הקטנה-גדולה שלנו אין כל מחיר, כשאין כל יחס ישר בין ההשקעה הקטנה לתוצאה הגדולה, גם אם נדמה בטעות שבמקרה מסוים אנו משקיעים מעצמנו הרבה מדי, והדוגמא של זכיה בפרס הראשון בפיס ביחס לסכום הזעום שהושקע בשליחת הטופס היא קטנה מדי לצורך המחשת הענין, מאחר וכל ההון הגשמי הוא ארעי ונשאר כאן בעוה"ז, ולעומת זאת את עיקר השכר של כל המצוות והמעשים הטובים מקבלים בעוה"ב במושגים של נצח ואינסוף.
ניתן לראות שיש יחס ישר בין מידת הכח שצריך להפעיל על כל אחד מארבעת המינים לבין מידת הצדיקות שלו כדי להביא אותו לידי ביטוי ולהוציא ממנו את יכולותיו המיוחדות הגלומות בו. את האתרוג מספיק לשפשף קלות ובזמן התפילה להצמיד אותו לשאר המינים, את הלולב וההדס צריך כבר לנענע והערבה בנוסף דורשת חמש חבטות (מנהג נביאים). הדבר בא לידי ביטוי גם בריח שנודף מהאתרוג למרחק יותר משאר המינים אף ללא כל פעולה מיוחדת מצד האדם ולכל היותר לא נדרש יותר משפשוף קל כדי להוציא את הריח הנפלא שנמצא בו.
|  | היצר הרע מבריח את האדם מהתוכחה שתזכהו לעוה''ב | ברוך עינב | 21/09/18 00:19 | | בס"ד
מענין לראות איך היצר הרע מצליח לעבוד על בני האדם כשהוא תופס אותם ברשתו וכובל אותם בכבלים שקשה להם להשתחרר מהם, שהרי אם תתן לכל בני האדם עצה טובה וחכמה שתעזור להם להרויח עוד כסף או להשיג תועלת כלכלית או חומרית כזאת או אחרת כולם יעשו כל מאמץ אפשרי כדי לישם את הדברים, יודו לך מקרב לב וישמחו עד מאוד בלי יוצא מן הכלל אע"פ שכל מה שעשית עבורם זה בסה"כ להפוך את העולם הזמני והשפל הזה לקצת יותר נוח עבורם.
לעומת זאת אם תאיר את עיניהם, תדבר אל לבם ותאמר להם דברי תוכחה שיכולים לגרום לכל העוה"ב שלהם שהוא נצחי ואינסופי להיות גדול ומפואר יותר, ובמצבים קיצוניים יותר להפוך אותם מחוטאים ובעלי עבירות רשעים שאין להם חלק לעוה"ב לצדיקים גמורים שיש להם חלק לעוה"ב, כאן למרבה הפלא זה יכול להעיק ולהכביד עליהם, מאחר ועצות כאלה כבר דורשות מהם מאמץ ועבודה אישית כדי לתקן את מידותיהם, ליישר את אורחותיהם, לעשות שינויים משמעותיים בתפיסת העולם וקליטת המציאות שלהם ולהתאים את כל דרך חייהם לרצון ד' יתברך ע"פ מה שציוונו בתורתו הקדושה שהיא מסמך אלוקי, וכמובן שזה יותר קשה, כאשר האמונה עומדת כאן למבחן של אמת, שהרי אדם שבאמת מאמין שיש עוה"ב יקפוץ על כל דברי התוכחה והמוסר שיפנו אליו כמוצא שלל רב. הגאון מוילנא נהג לשלם לאדם באופן מיוחד כדי שיוכיח אותו היכן שצריך אם היה בכלל על מה, ללמדנו על הערך העליון בקבלת דברי תוכחה שעוזרים לאדם להתקרב לבוראו ולהידבק בו ובמידותיו, חוץ מזה שהם מאדירים את העוה"ב שלו לאין ערוך.
בנוסף זוכה האדם למגר מקרבו את הגאוה שהיא השורש לכל המידות הרעות ובמקביל מעצים בקרבו את הענוה שאין מעולה ממנה בכל המידות וזו אחת המידות המרכזיות של משה רבינו בזכותה נבחר להיות מנהיגם ומושיעם של ישראל. דוקא לאדם שמכיר בעובדה שאינו מושלם יש סיכוי להגיע לשלמות הרבה יותר מחברו שבטוח שאין מושלם ממנו מאחר והראשון יודע שעליו לעבוד על עצמו ולתקן את מידותיו בזמן שהשני משלה את עצמו שאיו לו מה לתקן בעצמו ותכן הוא תקוע באותו מקום זמן רב ללא כל התקדמות.
בדרך הטבע אנשים דוגלים בתפיסה של "עולם כמנהגו נוהג" ומעדיפים להמשיך לחיות את חייהם בדיוק באופן אליו התרגלו עד לאותו שלב מבלי לבצע שינויים משמעותיים שדורשים מהם ולו מאמץ קל לצורך תיקון מידותיהם. וע"פ דברי הרמב"ם אודות מעלת התשובה אם לפני כן היו שנואים, משוקצים, מרוחקים ומתועבים לפני ד', לאחר מכן הופכים הם לאהובים, נחמדים, קרובים וידידים לפניו יתברך (הלכות תשובה ז, ז), ומשמע מכאן שהתשובה יכולה להפוך את הרשע השפל ביותר שהיה הכי רחוק מהקב"ה ללא פחות מחברו האהוב, כשבבית דין של מעלה לא יזכירו לו כלל את כל חטאיו ועוונותיו אשר עשה במשך כל חייו, כדכתיב: "חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ד' אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה. שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל לג, יא).
אילו אותם טועים היו לומדים את התורה הקדושה הם היו מתאהבים בבוראם כשהיו מבינים עד כמה הוא יתברך מנסה לקרב אליו את כל בניו ובנותיו בכל דרך אפשרית ופורש בפניהם אינספור אפשרויות והזדמנויות כדי לתקן את מעשיהם ולהתאימם לאמת האלוקית ולרצון ד' יתברך שברא אותם ומתוך כך יודע מה הכי טוב עבורם בכל דבר וענין, לעשות תשובה, להיטהר ולפתוח דף חדש, דרך לימוד התורה, התשובה, המצוות, השבת, גמילות החסדים, תיקון המידות, עמידה בנסיונות, התפילה, כל אחד מהחגים, הימים הטובים והמועדים, טלית ותפילין ועוד.
חוץ מלהתגלות בפני כל אחד ואחת ולומר לו "אם רצית הוכחה אודות קיומי קיבלת בזה הרגע" הוא יתברך עושה הכל, שהרי אילו היה עושה זאת זכות הבחירה החופשית היתה נשללת מאותו אדם והוא היה מקיים מצוות בלית ברירה כמו רובוט ולכן לא ניתן היה לתת לו שכר על עבודת ד' שלו, ולשם כך לא ברא ד' בעולמו מלאכים נטולי זכות בחירה אלא בני אדם עם נשמה אלוקית ונצחית שנמצאת בתוך גוף גשמי וסופי לצד יצר הרע, כדי לתת להם את האפשרות למצוא את האמת האלוקית ולעשות את הבחירה הנכונה על אף כל הספקות, הסחות הדעת, הקשיים והערבוביה בין האמת והשקר, הטוב והרע, הטהור והטמא, האור והחושך, וביום הדין אף אחד לא יוכל לבוא בכל תלונה וטענה מאחר והוא קיבל חכמה, בינה ודעת עליונים שהוא אותם היה צריך לתעל באופן מושכל כדי להבין דבר מתוך דבר ולהגיע למסקנות המתבקשות והחד משמעיות דרך התבוננות במציאות שבתוכו ומסביבו שיש בורא לעולם, שהתורה היא מן השמים, בצורה שמחייבת כל אדם ללכת בדרך ד', התורה והמצוות.
אחד מהדברים החשובים שהיצר הרע מנסה להסתיר בכל כוחו מבני האדם הוא שיש הרבה יותר סיפוק, אושר, שמחה והתרוממות הרוח בעבודת ד' יתברך ביחס לכל חלופה שקרית אחרת, לא רק בעוה"ב אלא כבר בעוה"ז, ומי שקשה לו לקבל זאת מוזמן לעשות סקר מקיף בין כל החוזרים בתשובה שטעמו משני העולמות, שלא יצטרכו לחשוב הרבה כדי להצהיר חגיגית שלא היו מוכנים לחזור לחיים הקודמים שלהם ולו למשך דקה בודדת גם אם היו מציעים להם בתמורה את כל ההון הגשמי שיש בעולם, מאחר והם יודעים שאין סכום שבעולם ששווה לצער את הקב"ה עבורו, ולצערי הרע ישנם כאלה שמחוסר ידיעה מוכנים לעשות את הדברים שהכי מצערים ואף מכעיסים את הקב"ה בחינם!
מכאן נמצאנו למדים על אחת מאינספור המעלות הרבות והנפלאות של תורתנו הקדושה שמלמדת את האדם מה מותר ומה אסור, מה משמח את בוראו ומקרב אותו אליו יתברך ומה מצער אותו ומרחיק בינהם וגם מהסיכוי שיזכה לחיי הנצח של העוה"ב ובכך מצילה אותו מלהשתייך לרשימה השחורה של מי שאין לו חלק לעוה"ב. ובאמת שאין שום עונג והנאה שהתורה אוסרת מפתים ככל שהיצר הרע מסוגל להפליא בו בתעתועיו השקריים ששווה לאבד עבורם את כל חיי הנצח של העוה"ב שהוא אינסופי, כשהעונג וההנאה שיש בו הם ברמות הרבה יותר גבוהות לאין ערוך באופן שאינו בר השואה כלל וכלל לכל מה שיש לעוה"ז להציע, כדאיתא במשנה: "וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה" (אבות ד, יז).
|  | היו זהירים באהבה ובאחדות שהעולם עומד עליהם | ברוך עינב | 17/09/18 15:49 | | בס"ד
איתא במשנה: "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים" (אבות א, ב). וחשבתי בעה"י שישנו מכנה משותף מענין בין השלושה והוא שהם מרחיקים את האדם משנאת חינם ומצורת החשיבה השקרית והפירודית, שהאדם עלול לחשוב בטעות שאין כל קשר, חיבור ושייכות בינו לבין שאר הנבראים והפרטים השונים במציאות האלוקית כשהוא מרגיש כמו עלה תלוש בחינת אני ואתם, אני וכל השאר, וכאן נכנסים לתמונה שלושת הדברים עליהם העולם עומד כשהם מעצימים ונותנים ביטוי לשתי המגמות השמימיות המרכזיות במציאות האלוקית של אהבה ואחדות. אהבה בגימ' 13 וגם אחד בגימ' 13 (כנגד אחדות) וביחד זה מצטרף ל-26, הגימ' של שם הוי'ה ב"ה.
כשהאדם גומל חסדים ולא רק בממונו אלא מעניק עצה נבונה, מילה טובה שמעלה חיוך ומשפרת את מצב הרוח של השני, עוזר לחבריו מחכמתו, מכשרונו, מזמנו או מכוחו הוא מוכיח בכך עד כמה הוא מחובר לעוד אנשים וקשור אליהם, שהם חשובים לו, ושהוא אוהב אותם בצורה שלמעשה יוצרת אהבה ואחדות ביניהם ולא רק ברמת התודעה אלא אף בפועל במציאות האלוקית כולה בצורה שעושה נחת רוח ומשמחת מאוד את מי שאמר והיה העולם. הוא מבין שהוא לא יותר טוב או חשוב מכל אדם אחר והוא שמח לעזור ולתרום מעצמו בכל הזדמנות אפשרית כדי שהחיים של כמה שיותר אנשים יהיו טובים יותר, והוא מחבר ומזהה את עצמו בכך עם הכלל, כשהוא מבין שכל עם ישראל מהוה גוף אחד, כשכל אדם מהוה איבר בגוף השמימי, הקדוש והנצחי הזה, כשאחד הרצונות העיקריים של ד' יתברך היא ליצור בתוכו אהבה ואחדות, וכשהוא נותן צדקה לאדם אחר הוא מבין שזה בדיוק כמו להעביר כסף מידו האחת לשניה וכשהוא עוזר לאדם אחר הוא למעשה עוזר לעצמו, כדאיתא במדרש רבא (רות ה, ט): "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית", כנלמד מרות שקיבלה פרוסה מבועז ואעפ"כ אמרה לנעמי: 'שם האיש אשר עשיתי עמו היום' ולא אמרה 'אשר עשה עמי', שהרי כספי הצדקה יעזרו לעני במעט בעולם הזמני והשפל הזה, בזמן שנותן הצדקה זכה לקיים בכך כמה מצוות חשובות מדאוריתא שיזכו אותו לשכר אינסופי בעוה"ב שהוא נצחי. כתב הרמב"ם: "כך למדו בפירוש מצוה זו (והלכת בדרכיו) מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש, ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנויין: ארך אפים ורב חסד, צדיק וישר, תמים, גבור וחזק וכיוצא בהן להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כחו" (הלכות דעות א, ו). אמר הרב אליהו לופיאן: "נתינה מולידה אהבה" וגם הרב אליהו דסלר אמר זאת בלשון שונה. וחשוב לדעת שהצד שנותן תמיד חש סיפוק ונהנה יותר מהצד המקבל, ואחד הטעמים לכך הוא שזה מאפשר לו להתחבר לצד האלוקי שבו ולהוציאו מהכח אל הפועל, מאחר והנתינה מאפשרת לאדם להתקרב ל-ד', להידבק בו ולהידמות לו במידותיו יתברך, ולהביא לידי ביטוי את מידת החסד והרחמים של הקב"ה, וכשהאדם נותן מעצמו לזולת זה פועל עליו בצורה נפלאה שמעצימה את ראייתו האחדותית ואהבתו כלפיהם, וככל שהאדם עוזר, מרחם ומעניק ליותר אנשים זה מראה שתפיסת ה"אני" שלו רחבה ומקיפה יותר ודעת האלוקים שלו נעלה יותר.
התפילה בדומה לכך עושה את אותה פעולה אלא שכאן זה פועל כלפי ד', אליו האדם פונה ומדבר איתו יתברך, משבח אותו על כמה שהוא גדול, גיבור ונורא בצורה שאין השכל מסוגל לתפוס, מודה לו על אינספור החסדים, הטובות, הניסים והנפלאות אשר העניק לו ולכל ישראל ברוב חסדו, ועל הזכות להשתייך לעם הנבחר ולעבדו בקדושה, שוטח בפניו את כל אשר על לבו, מבקש ממנו בקשות ומצפה לישועות ובכך מזהה את עצמו איתו, מיחד אותו, מעמיק את הקשר עמו יתברך ומעצים את האהבה הטהורה שקימת ביניהם. קראתי בספרו של הרב יעקב עדס "פרקי מחשבה" שכאשר האדם מתפלל ל-ד' זה מוכיח לא רק שהוא מאמין בעצם קיומו יתברך אלא גם שהוא היחיד שיכול לעזור לו ולהושיעו. עכ"ד. התפילה מחברת ומדבקת את כל הנבראים לבוראם שמבינים שהוא מהוה את מקור כל חיותם, ברכתם, שמחתם, כוחם, בריאותם ופרנסתם, ומביאה לידי ביטוי את האמת שאין כל נתק בין הנבראים לבוראם מאחר והם כלולים בו יתברך ועם זאת הוא יתברך הרבה יותר מרומם וקדוש מהם לאין ערוך בצורה שלא ניתן לתפוס בשכל, כדכתיב: "גָּדוֹל ד' וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר" (תהלים קמה, ג), וגם: "גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר" (שם, קמז, ה), וגם: "לית מחשבה תפיסא בך כלל" (הזוהר הקדוש, פתח אליהו הנביא).
אך יותר מכל אין כמו התורה הקדושה שדרך הלימוד בה מתגלה ללומדיה על האהבה והאחדות שיש במציאות האלוקית אע"פ שהיא כוללת אינספור פרטים וחלקים שקשורים זה לזה בקשר אחדותי, וכיצד אפשר להביא אותה לידי ביטוי לא כל אחד כפי הבנתו הפרטית בצורה שיכולה להביא לקלקולים ושיבושים איומים ונוראים אלא ע"פ הוראות היצרן של בורא עולם, וככל שהאדם מעמיק יותר בתורה קל לו יותר להביא לידי ביטוי את העקרונות האלוקיים האלה ולהוציאם מהכח אל הפועל כל פעם בצורה טובה יותר, שנאמר: "תּוֹרַת ד' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ" (תהלים יט, ח), ואין תמים אלא שלם היינו לא מפורד כי אם מאוחד, וברגע שהאדם זוכה להגיע למדרגה הרוחנית הגבוהה בה הוא מצליח לתפוס את העולם ולקלוט את המציאות ע"פ ראית האמת האלוקית, בין יתר המעלות להם הוא זוכה, התורה הופכת עבורו גם למשיבת נפש ומעלה את כל מציאות החיים שלו לקומה עליונה ביותר בעבודת ד' יתברך.
|
הלוחות שלנו... |
|
הפורומים שלנו... |
|
היועצים שלנו ... |
|
|
פורום זה הינו פורום מקצועי בלבד !!!
אין לפרסם מודעות המכילות חומר פירסומי מכל סוג שהוא!
נא להפנות הודעות ללוחות המתאימים! |
|
|
|
|
|