|
פורום - מתייחסים ליחסים - יעוץ חינוכי
| |
 |
מנהלת הפורום: אפרת קרן – מדריכה, מנחה ומרצה מומחית בכל הקשור למערכות יחסים הן בתוך המשפחה והן במקום העבודה. בעלת ניסיון רב-שנים בתחום החינוך, בהכוונה אישית ליחידים, לזוגות, למשפחות ולמחנכים, ובעלת ניסיון רב בעבודה עם ילדים. עוד אודות אפרת תוכלו למצוא
באתר הבית ובעמוד הפייסבוק
מטרת הפורום:
מערכות יחסים מקיפות אותנו ומרכיבות את חיינו בכל מעגלי החיים – בעבודה, במשפחה ובזוגיות.
בפורום זה אתם מוזמנים להתייעץ בכל הנוגע למערכות היחסים הן במשפחה (עם בן הזוג והילדים), והן במסגרת החינוכית (עם אנשי הצוות/ההורים והילדים) בכדי לשפר, להעצים ולשמר אותן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | נושא | מאת | תאריך |
|---|
 | צריכים הדרכה... | מתוסכלת | 17/03/12 22:46 | | | שלום דלית,
אנחנו הורים ל-3 ילדים: בן 4 וחצי, בת שנתיים וחודשיים ותינוקת בת חודש.
השאלה נוגעת להתנהגות של הגדול שלנו. בשנה שעברה התחיל גן פרטי שיש בו 33 ילדים. עד אז היה במשפחתון קטן ולא היה נראה שיש בעיה. הדבר היחיד שהגננת אמרה עליו הוא שהוא לא יודע להחזיר. שאם לוקחים לו צעצוע הוא לא יודע לדרוש אותו בחזרה או למחות.
בשנה שעברה נכנס לגן פרטי, אבל כזה שיש בו 33 ילדים. מה שקרה שם הוא שבהתחלה היה לו חבר אחד והוא היה רק איתו. מה שעוד קרה הוא שהילד כמו פיתח לו עולם משלו שאליו היה נכנס, ואז השמיעה שלו הפכה סלקטיבית. היה מאוד קשה לחדור אליו, אם כי היה ברור שהוא שומע מה אומרים לו. מאז הדברים השתנו. הוא מאוד התקדם בגן מכל הבחינות, צבר יותר חברים ובאמת היה נראה שדברים מסתדרים, אבל עדיין יש לו את העולם הזה שלו שהוא נכנס אליו ואי אפשר לחדור. אנחנו יכולים להגיד לו משהו והוא מתנהג כאילו לא שמע, למרות שאם שואלים ותו אח"כ הוא חוזר על הדברים שנאמרו (את זה הגננת תרמה לנו לפאזל). יש לציין שהוא ילד חכם מאוד - מזהה את כל האותיות, קולט דברים מהר, אלוף במספרים וגם טכנולוגי במיוחד. למעשה זאת עוד בעיה שיש לנו איתו: הוא בקושי מתעניין במשחקים וביצירה, ואוהב רק מה שקשור במשחקים בסמארטפון ובמחשב. זה מגיע לידי כך שכשהוא רואה ילד או איש ברחוב שמדבר או משחק בסמארטפון הוא ניגש אליו ומתחיל לשאול אותו איזה משחקים יש לו וכד'. בהתחלה נתנו לו לשחק אבל כשראינו שזה הופך להתמכרות אני מחקתי את כל המשחקים מהנייד שלי והוא יכול היה לשחק רק בפלאפון של אבא, והגבלנו אותו לשעות הבוקר. בתחילה קיבל את זה ושיחק במשחקים שיש, אבל לאחרונה התחיל כל פעם לבקש מאבא שיתקין לו עוד ועוד משחקים והיה נראה לי שהוא פשוט כבר לא מסוגל להתרכז במה שיש ורוצה עוד ועוד גירויים. לכן החלטתי למחוק גם מהנייד של אבא את המשחקים (לאבא היה קשה יותר כי לפעמים זה היה נותן לו את השקט מהילד, אבל הסברתי והוא קיבל את העמדה שלי. אז עכשיו אין משחקים. כמובן שהתגובה היה נזעמת, אבל הסברתי שזה לטובתו כי זה יכול לפגוע לו בעיניים ובריכוז, ובינתיים אנחנו בסדר עם זה. עוד משהו לגבי הילד הוא שהוא פשוט לא יכול להעסיק את עצמו בלי לערב אחרים. היום למשל רצינו שכולם יישנו. הוא לא רצה לישון אז ביקשנו שישחק לבד בחדר ולא יפריע לכולם, אבל הוא פשוט לא יכול. כל רגע מגיע, מדבר, רוצה שנהיה איתו ולא יכול להעסיק את עצמו, אלא אם זה לראות איזה סרט ב-DVD או במחשב. הוא מדבר המון, תזזיתי וקשה לו לשבת בשקט, למרות שאם יש משהו שמעניין אותו הוא כן יושב ומתרכז. אני מצליחה למשל לעבוד איתו על למצוא את ההבדלים, מבוכים, קצת קריאה, ויש משחקים שכן תופסים אותו והוא יכול לשחק בהם די הרבה זמן רצוף, כך שאני לא יודעת אם יש לו בעיית קשב וריכוז או לא - לא נראה לי. בכל מקרה, הוא מאוד דעתן ועקשן, ומאוד קשה לנו עם זה שהוא לא שומע בקולנו ולא מכבד אותנו. הוא פשוט כאילו לא שומע את מה שאנחנו אומרים לו, גם אם זה נאמר בטונים נעימים וגם אם זה נאמר בצעקות. אנחנו משתדלים שלא לצעוק, אבל לפעמים זה בלתי אפשרי - החומה הזאת שהוא מציב מולנו בלתי ניתנת לחדירה וזה יכול להעביר אותנו על דעתנו. בעלי כבר לא יכול עם זה - מאוד קשה לו עם זה שהילד "חופר" כל הזמן ולא יכול להעסיק את עצמו, וכמובן גם עם זה שהוא לא מקשיב. זה מרגיש כאילו הוא לא סופר אותנו לפעמים. הוא כן אומר שהוא אוהב אותנו אבל זה בדרך כלל כמניפולציה כי הוא רוצה משהו או פשוט כי הוא יודע שככה הוא חודר לנו ללב. אנחנו עייפים ומותשים ולא יודעים איך להתמודד עם המצב. אני בטוחה שעקביות תעזור (כי אנחנו לא תמיד) ושאם ניתן לו הרבה תשומת לב זה יעזור קצת, אבל אני חושבת שאיכשהו הוא צריך להבין שיש עוד אנשים שרוצים לעשות דברים אחרים מה שהוא רוצה, ושהוא צריך להתחשב וגם יכול להיות לבד ולהעסיק את עצמו. והכי הכי - אנחנו רוצים שיקשיב לנו ולא יגרום לנו להיות חסרי אונים מולו כשהוא פשוט עושה את עצמו לא שומע...
סליחה על האורך, אנחנו עוברים פשוט ימים קשים עכשיו. אומרים לי שאולי זה קשור ללידת האחות (שגם עליה הוא "מתעלק" וכל הזמן מתקרב אליה בצורה מוגזמת. הוא רוצה לעזור וגם עוזר הרבה, אבל לפעמים זה פשוט יותר מדיי) אבל זה היה שם גם קודם. אולי זה קצת החמיר עכשיו, אבל זה הפריע לנו מאוד גם לפני.
אשמח לשמוע מה דעתך - איך צריך להתמודד ו/או לאן צריך לפנות.
תודה ושבוע טוב.
| | | תגובה ל: צריכים הדרכה... | דלית הלוי סיטרוק | 29/03/12 19:35 | | | שלום רב,
אני שומעת שקשה לכם עם הבכור שלכם, בכלל לא פשוט להסתדר עם שלושה ילדים.
אני חושבת שרצוי לעבד את הנושא הרגשי של אחות שנוספה למשפחה, אפשר ע"י ספרים.
הספר שלי "עולמו של דניאל" כולל שני סיפורים שהקדשתי לנושא של אחות חדשה שנוספה למשפחה, לכל סיפור צרפתי ייעוץ חינוכי להורים, אפשר להעזר גם בזה.
אתם יכולים לקחת כמה מפגשים של ייעוץ חינוכי ולראות איך אתם מציבים לו גבולות.
באופן כללי ילדים לא מקשיבים לנו לא כי הם לא מכבדים אותנו אלא כי דרך ההתנגדות הם יוצרים זהות עצמית.
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק, יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית וזוגית
052-7330456
| | | תגובה ל: צריכים הדרכה... | סיון | 01/04/12 20:56 | | | שלום, אני יועצת משפחתית בתקופת סטאז' ויתכן ואוכל לסייע לכם. אשמח אם תיצרו איתי קשר sivanron@yahoo.com
| | גן חובה | שרונית | 16/03/12 11:14 | | | בני בן 5 ורק השנה הוא נמצא בגן עירייה. (עד עכשיו הוא היה במסגרת של גן פרטי).
הגננת שנמצאת בגן זאת גננת חדשה כלומר זאת שנה
ראשונה שלה כגננת. עד עכשיו היא היתה מורה בבית ספר.
הגננת לא מראה שום סימני חיבה - לא בבוקר וגם לא במשך היום.
אין פירגון על עבודה יפה של הילדים, אין חום ואהבה כלפי הילדים.
שמתי לב כי הבן שלי לא מוצא את עצמו בגן הזה ולדעתי כל זה קשור
לגננת.
ביקשתי ממנה שתשים יותר לב - לפחות לבן שלי ושתנסה כן לתת איזה
מילה טובה - זה רק יעשה טוב.
היא אמרה שהיא לא יכולה לעשות את זה ללא אישור של המפקחת שלה.
זה לא נשמע לי תקין - היא פשוט חסרת נסיון ולא מוכנה לשתף איתי
פעולה בנושא הזה.
בינתיים הילד שלי עצוב, לבד, מבלי שאף אחד יתן לו פירגון ויגיד לו איזה מילה טובה.
לאחר התייעצות עם כמה הורים - גם להם יש את אותה בעיה.
האם יש לי מה לעשות?
אני שוקלת להשאיר אותו שנה נוספת בגן (הוא לא מספיק בשל ללכת לכיתה א')
אולי כדאי לי להעביר אותו לגן אחר עם גננת שכן יודעת לתת ולהראות סימני חיבה?
| | | תגובה ל: גן חובה | דלית הלוי סיטרוק | 29/03/12 19:27 | | | שלום רב,
נשמע שזו בעיה לא רק שלך אלא של כל ההורים.
אני הייתי יוזמת פגישה עם המפקחת ומדברת איתה על הבעיה הזו.
אם המצב לא ישתפר, אפשר להמשיך הלאה וליזום פגישה עם הפסיכולוגית של הגן או האחראית על המפקחות...אין סיבה שהנושא לא יטופל.
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק
| | ילד בן 4 שלא יודע להתמודד עם מצבי תיסכול | אנה | 15/03/12 12:59 | | | שלום.בני הבן 4 וחודשיים ילד יחיד במשפחה.לדעתי יש לו בעיה רגשית כלשהי ואני לא יודעת האם היא דורשת התערבות של אנשי מקצוע.הוא ילד חכם,קולט מהר,מאוד יפה כך שהרבה אנשים מסביב שמים לב עליו.בגן יש ילדים -בנים ובנות-שניסו לשחק איתו,אך הוא תמיד עושה להם פרצופים והם לא מנסים להתקרב עליו שוב (גם אני לא הייתי מוכנה ליצור קשר עם מישהו שמתנהג כלפי לא יפה).בנוסף,הוא נעלב מכל שטות ומתחיל לדבר לא יפה ,לפעמים אף מרים יד (במקרים נדירים מאוד).אם הוא לא מקבל את מה שהוא רוצא,הוא מתחיל לבכות וצורח.לא מוכן להתמודד עם מצבי תיסכול באף צורה-מיד נכנס לאיסטריה.אני מסבירה לו שאם הוא יתנהג בגסות כלפי האחרים -לא יהיו לו חברים ושיש דרכים אחרות להגיב כאשר לא מקבלים את המבוקש.הוא מבטיח להגיב אחרת,אך תוך שניה הכל חוזר לקדמותו.אולי זה נובע מחוסר הביטחון שלו ?אני ובעלי לא יודעים מה לעשות.אין לנו נסיון בגידול הילדים-הוא ילד ראשון,אין לנו אחים.האם יש סיפרות מקצועית שנוכל להעזר בה .?האם המצב דורש את המעורבות של איש מקצוע.?
| | | תגובה ל: ילד בן 4 שלא יודע להתמודד עם מצבי תיסכול | דלית הלוי סיטרוק | 29/03/12 19:23 | | | שלום רב,
לא בהכרח בעיה רגשית, אולי חוסר מיומנויות חברתיות בשל היותו בן יחיד.
רצוי להזמין חברים הביתה לעיתים קרובות ולהיות איתו, להדריך אותו באיך מתנהגים לחברים.
הדרך לאמן ילד להתמודדות עם תסכול היא לתת לו לחוות תסכול וללמוד להתמודד איתו במקום לתת לו מהר את מה שהוא רוצה.
אם יש דברים שקשה לכם איתם, אפשר לקחת מספר מפגשי ייעוץ.
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק
| | גן דו גילאי | מאיה | 13/03/12 17:23 | | | שלום רב
בישוב בו אני גרה קיים גן דו גילאי לגילאי 4-6. השנה יש מספר גדול של ילדים והוחלט לפצל, אך באופן תמוה במקום לפצל לשתי שכבות גיל הוחלט לפצל לשני גנים דו גילאיים. אשמח לשמוע דעתך בנושא והפנייה למקורות ידע בתחום. כיצד התבססה השיטה הזו של גן דו גילאי? מה קורה בחו"ל? בעד ונגד. תודה,
| | | תגובה ל: גן דו גילאי | דלית הלוי סיטרוק | 29/03/12 17:52 | | | שלום רב,
לגן רב גילאי יש יתרונות וחסרונות, כמו לכל דבר בחיים.
כדאי לשאול בגן מה היו השיקולים שלהם בפיצול שהם עשו וכך תביני את ההגיון מאחורי הדברים.
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק
| | בן 4 וחודשיים לא מצייר דמויות | ריטה | 12/03/12 13:29 | | | שלום.בני הבן 4 עדיין לא יודע לצייר דמויות.אין לו בעיה לצייר בנפרד עיגול או משולש,אבל הוא לא יודע לצייר פנים-לדוגמה -הראש בציור יותר דומה למשולש,עיניים הוא מצייר בצד האחר של הדף וכדומה. כאשר הוא מצייר הוא יותר מקשקש ולא מובן כלום בציור שלו.הצבעים בציור יפים מאוד . האם ציורים מסוג זה מצביעים על בעיה התפתחותית כלשהי?
| | | תגובה ל: בן 4 וחודשיים לא מצייר דמויות | דלית הלוי סיטרוק | 16/03/12 12:21 | | | שלום רב,
אני לא יודעת אם זה מעיד על בעיה התפתחותית, שווה חבדוק עם הצוות בגן האם יש משהו שהם רואים בו יוצא דופן לעומת הילדים האחרים בגן.
תשאלו את הגננת האם היא ממליצה על בדיקה התפתחותית.
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק,
יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית וזוגית
| | | תגובה ל: בן 4 וחודשיים לא מצייר דמויות | מחפשים עבודה | 18/06/19 00:16 | | | דרושים עבודה http://www.aptilworksfromhome.com/
| | קשיים רגשיים | עדי | 11/03/12 09:43 | | | שלום רב
ביתי בת 5. ואני חשה שיש לה קשיים רגשיים שבאים לידי ביטוי באופן הבא:
- היא נוטה לרצות במסגרות שונות - גן חוג וכו' מבטלת את דעתה ורצונה מול רצון אחרים של ילדים ושל סמכות המוגר.
- ביטחון עצמי נמוך - לא עומדת על שלה, נבוכה, לוקח לה זמן להפתח
- מתקשה לעמוד בויכוח מילוילי עם אחותה (בת השנתיים וחצי)- מתוסכלת, צועקת, בוכה.
- נוטה לזכור את החוויות השליליות מארועים כלשהם ואת הטובות "למחוק". החוויה השלילית מאפילה על החיובית.
- תמיד מרגישה מקופחת. למרות שאני מקפידה להעצים אותה ולתת רק לה זמן איכות.
- כשלא מקבלת בבית את מה שהיא רוצה מתקשה לקבל בהבנה.
- כאשר עוברת תקופה קשה כמו הסתגלות מרטיבה בלילה.
אנחנו ההורים יודעים שאנחנו חייבים לעזור לה. עד כה ניסינו ברכים שלנו. העצמה, עידוד, יצירת חוויות הצלחה, הזמנת חברים הביתה, לקיחה לחוג שיעצים אותה.
כיום אנו מרגישים שאנו זקוקים לעזרה.
אשמח לדעת באילו דרכים ניתן לעזור
האם לפנות לפסיכולוג מהקופה?
האם יועצת חינוכית?
האם מישהי שמגיעה הביתה על מנת לצפות ולהדריך?
ואיך מגיעים לאותם גורמים?
אודה לתשובה,
עדי
| | | תגובה ל: קשיים רגשיים | דלית הלוי סיטרוק | 29/03/12 15:59 | | |
שלום רב,
אני מצרפת מאמר שכתבתי על טיפול ולמי פונים, באיזה מצב.
באופן כללי אפשר לפנות ליועצת חינוכית, או סופר נני שמגיעה הביתה וצופה.
אני יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית, אני מגיעה הביתה לעיתים לתצפיות, אך אני לא יודעת מאיזה אזור אתם, אולי תחפשו באזור שלכם מישהו מקצועי.
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק
| | אובדן כלב | ענת | 08/03/12 17:25 | | | לצערי אנחנו נאלצים להרדים את כלבנו האהוב בן ה 13.
יש לנו ילד בן שנתיים ו 3 חודשים שמן הסתם לא מכיר בית ללא הכלב.
מה אומרים לילד במצב כזה?
יש לציין כי זהו ילדנו היחיד, ואני בהריון מתקדם עם תאומים
תודה!
| | | תגובה ל: אובדן כלב | דלית הלוי סיטרוק | 16/03/12 12:17 | | | שלום רב,
אומרים את האמת על אף שהיא קשה, הילד צריך ללמוד להתמודד גם עם קושי ולהרגיש עצב זה בסדר, עם עידוד ותמיכה מצדכם הוא יעבור את הקושי.
תנו לגיטימציה לעצב ולתחושות קשות, הזמן יעשה את שלו...
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק,
יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית וזוגית
| | ילד בן 4 מתחצף | אניה | 08/03/12 12:28 | | | שלום.בני הבן 4 ילי יחיד במשפחה .השנה לראשונה נכנס למסגרת הגן עם קשיי ההסתגלות נורמטיביים.יחד עם זאת,יש לו חוסר ביטחון,לדברי הגננת חסרה לו אסרטיביות ויכולת להגן על האינטרסים שלו.הוא ממושמע לחלוטין בגן.יש לו חברים בגן-לרב קטנים ממנו וחלשים ממנו.בבית מצב שונה-הוא מתחצף לנוו-להורים,לסבים,מדבר עימנו מאוד לא יפה,צועק.עם החברים שלו מהשכונה-שקט,לא מוכן להוביל במשחקים,בדרך כלל נמצא במצב מובל,לא לוקח תפקידים שדורשים קבלת החלטות.מה עלינו לעשות-איך מצד אחד משפרים לו את הביטחון העצמי ומצד שני גורמים לו להתנהג כלפינו כפי שאנו מתנהגים כלפיו-בכבוד ואהבה?בתודה
| | | תגובה ל: ילד בן 4 מתחצף | דלית הלוי סיטרוק | 16/03/12 12:15 | | | שלום רב,
אילו שאלות טובות ומורכבות.
באופן כללי צריך לעבוד על הצבת גבולות ועידוד
אני ממליצה לקחת כמה מפגשים של הנחיית הורים או ייעוץ חינוכי ולקבל כלים.
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק,
יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית וזוגית
| | להעלות לכיתה א' או לא? | אובדת עצות | 05/03/12 01:23 | | | שלום דלית
בני יליד 21 בדצמבר. היום הקובע האם יעלה לכיתה א' או יישאר שנה נוספת בגן. מתחבר לילדים בערך בני גילו ("הגבוליים"). מבחינה קוג' בשל לעלות לכיתה א, מבחינה חברתית יש לו חברים, מעט חסר בטחון (שקט, נמנע, לא יוזם, יותר נענה או "נגרר",). מבחינה רגשית, מעט מתקשה בביטוי רגשות ותיעול כעסים למקומות מעודנים. למשל, יכול לומר שרוצה ש-X ימות כי הוא נבחר לתפקיד שהוא רצה לקבל בגן. הגננת ממליצה לעלות לכיתה א', עם זאת היא אמרה זאת לכל הילדים הגבוליים ואני מרגישה שלא הקדישה לכך מחשבה מעבר למה שיכול להקל עליה בשנה הבאה. פסיכולוגית הגן התלבטה כשלבסוף החליטה שהוא בשל. הוא מצידו מעוניין לעלות לכיתה א'.אני פונה אלייך על מנת לשמוע מה דעתך. האם לעלות או לא. אשמח אם תוכלי לתת לי כלים/שאלות שאוכל באמצעותם לבדוק האם הוא מוכן כי כפי שאת בטח הבנת, האמון שיש לי בהמלצות שקיבלתי חלקי ביותר. תודה רבה על עזרתך!
| | | תגובה ל: להעלות לכיתה א' או לא? | דלית הלוי סיטרוק | 06/03/12 20:01 | | | שלום רב,
אני מבינה את ההתלבטות שלך, אני חושבת שכדאי לבקש חוות דעת של פיסכולוגית באופן פרטי.
אני אישית בדעה שלא צריך למהר ואם יש ספק של בשלות, אני בדרך כלל ממליצה להשאיר עוד שנה בחממה של הגן, לכיתה א' רצוי להגיע עם בשלות רגשית וקוגנטיבית.
אני עם ילדי העדפתי שיהיו תמיד בין הבוגרים ולא בין הקטנים, זה נותן להם תחושת בטחון ומאפשר קליהט קלה יותר בדרך כלל.
בכל מקרה זו החלטה שלך וחשוב שתהיי שלמה איתה ושתשדרי לילד שהוא במקום הכי טוב בשבילו.
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק, יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית וזוגית
| | גמגום | אורנית | 03/03/12 10:18 | | | שלום רב,
האמת שאני לא כל כך יודעת לאן לפנות. בני בן שנתיים ועשרה חודשים, נמצא בגן פרטי זו השנה הראשונה (עד ספטמבר האחרון היה איתי בבית). לאחרונה הוא החל לגמגם, פניתי לגננת ושאלתי אותה האם שמה לב לכך גם היא, לטענתה בגן אינו מגמגם וייתכן שזה קשור לפחדים שלו בזמן האחרון (מפלצות, חושך). בשבוע האחרון הייתי חולה עם שפעת ושמתי לב שהגמגום החריף, אני משערת שיש קשר בין הלחץ שלו לראות אותי שוכבת רוב הזמן לבין החרפת הגמגום. נראה לי כי חשוב לציין שאני אם חד הורית ואב הילד אינו חלק מחיינו משלב ההיריון.
נושא הגמגום החל להלחיץ אותי קצת, אני מנסה שלא לשדר לו זאת ואומרת לו "על הדרך" שלאמא יש הרבה סבלנות להקשיב למה שיש לו לאמר, ואני באמת מחכה עד שיצליח לדבר. האם עלי לפנות לאיש מקצוע ואם כן למי? הגננת טוענת שאני נלחצת מהר מידי וזה שלב שיעבור. אימי טוענת שגם אחי בגיל הזה גמגם וזה עבר לו עם הגיל, אבל אני אמא :)....
סליחה על אורך ההודעה פשוט ניסיתי למסור את מירב המידע.
תודה אורנית
| | | תגובה ל: גמגום | דלית הלוי סיטרוק | 06/03/12 19:43 | | | שלום רב,
אפשר לפנות לקלינאית תקשורת דרך הקופה או באופן פרטי.
יופי שאת מגיבה בסבלנות ובאהבה.
חשוב לדבר עם הילד על דברים שמציקים לו או מפחידים אותו, להקריא לו סיפורים.
את יכולה להעזר בספר שכתבתי "עולמו של דניאל", אחד הסיפורים שם מוקדש לפחד ממפלצות וחושך.
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק, יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית וזוגית
| | אתם לא אוהבים אותי יותר | לירון | 29/02/12 12:54 | | | יש לי ילדה בת 6 כיתה א' .לאחרונה היא מפזרת לנו פתקים ברחבי הבית עם כתובות אתם לא אוהבים אותי יותר ,לא טוב לי ,וכו'' היא ילדת סנדוויץ ומבחינתנו בגלל שאנחנו יודעים שהיא רגישה היא מקבלת תשומת לב רבה , איך להתנהג במצב כזה כי מצד אחד זה מכעיס שממש "ביטלנו" את החיים שלנו למען הילדים, לא יוצאים מתחשבים תמיד בהם ופתאום מגיעות יציאות כאלה וששואלים אותה מה היא היתה רוצה שנעשה היא לא יודעת, אשמח אם תוכלי לייעץ לי או לפחות להכווין אותי בנושא
| | | תגובה ל: אתם לא אוהבים אותי יותר | דלית הלוי סיטרוק | 01/03/12 11:37 | | | שלום רב,
תרשי לי לענות מהפן האישי ולא רק המקצועי, אני זוכרת את עצמי בבית ספר יסודי אומרת את אותו הדבר להורים שלי, לא בגלל שלא עשו למעני או שבאמת חשבתי שלא אוהבים אותי, רק בגלל שכל ילד צריך את האישור שהוריו אוהבים אותו, יש ילדים שזקוקים לזה יותר מהאחרים.
כדאי לומר לה ככה סתם שאתם אוהבים אותה מבלי שהיא תצפה לכך, אפשר לבלות איתה זמן איכות אישי, רק איתה מדי פעם ולעשות משהו שהיא אוהבת.
כשהבת שלי היום אומרת לי אתם לא אוהבים אותי, אני אומרת לה את צודקת, לאהוב זה קצת, אנחנו מטורפים עליך...הומור לעיתים עובד.
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק
יועצת חינוכית מטפלת משפחתית וזוגית
052-7330456
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק
| | בת שנה ושמונה בוכה כל הזמן בגן | לי | 28/02/12 22:38 | | | שלום,
יש לי ילדה בת שנה ושמונה חודשים. יודעת לדבר ולהביע בדיוק מה היא רוצה. היא מקסימה שובבה ונהדרת לפי דעתי
הבעיה שלי נעוצה בעיקר בשעות שהיא נמצאת בגן הגננת טוענת שהיא כל הזמן בוכה אבל כל הזמן (היא נמצאת באותו גן למעלה משנה). כשאנחנו נפרדות בבוקר היא נפרדת ברצון אבל בשניה שאני איננה היא מתחילה בדרישות נדנדה, מים חיבוק, נשיקה בשניה שהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה היא מתחילה לבכות והיא יכולה ככה סתם לבכות וששואלים אותו מה קרה היא שוב מבקשת או שאומרת עצובה. בנוסף אין לה אינטרקציה עם הילדים בגן היא מעדיפה שלא יתקרבו אליה ושלא יכנסו לה לטריטוריה ברגע שילד מתקרב אליה או לוקח לה משהו ששייך לה היא פורצת בבכי תמרורים. היא דורשת המון תשומת לב ומתחילה פתאום לבכות ולדרוש מה שהיא רוצה.
כאשר היא נמצאת איתי אחרי הצהריים היא מאוד נוחה כמעט ואין לי עימותים איתה או בכי לרוב אנחנו פותרות בעיות בדיבורים ואני לא מוצאת את עצמי נלחמת איתה (אני מבינה שאני גם יותר נגישה ופנויה לרצונות שלה). אני גם מודעת לעובדה שהיא לא בדיוק אוהבת להיות עם ילדים בשכבת גיל שלה היא מעדיפה אותם גדולים יותר ומחפשת למשל בגן השעשועים קרבה של ילדים גדולים יותר אפילו בני חמש היא ישר מתפעלת אותם.
הגננת טוענת שכבר עכשיו הילדים יודעים שהיא בוכה וכבר לא מתקרבים אליה ושהיא כבר לא יודעת איך לפתור את זה כי היא נותנת את מלוא תשומת הלב. יש לציין שהיא בשכבה הכי גדולה בגן.
אני גם כבר אובדת עצות אני לא רוצה שהיא תסבול ושכבר מעכשיו תיצור בעיות חברתיות מה עלי לעשות אני באמת שלא יודעת איך לפתור את זה.
| | | תגובה ל: בת שנה ושמונה בוכה כל הזמן בגן | דלית הלוי סיטרוק | 01/03/12 11:33 | | | שלום רב,
היא ממש קטנה, זה לא גיל שבני גילה מעניינים אותה למטרת משחק.
זה גיל שבו יש חרדת נטישה בדרך כלל עד גיל שנתיים וחצי-שלוש זה עובר.
תני לזמן לעשות את שלו...
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק
יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית וזוגית
052-7330456
| | בכי וצעקות | חגית | 28/02/12 10:11 | | | שלום, יש לי שאלה בנוגע לבני, נאור בן שנה וחמישה חודשים, בשבועות האחרונים יש לנאור התקפי בכי וצעקות , זה יכול להימשך שעות, הוא נרגע רק אם אני מרימה אותו או מושיבה אותו עליי, אם אני קמה לרגע לשירותים או לרגע לא מתייחסת אליו הוא מתחיל עם התקף בכי ושאגות אימה (אני בטוחה שהשכנים חושבים שמשהו נורא קרה), לאחרונה זה קורה גם לפני השינה לאחר שאני משכיבה אותו במיטה, ומעולם לא היו בעיות איתו בהשכבה.
ביררתי עם הגננת אם היא מכירה את ההתנהגות הזו בגן והיא טוענת שממש לא והוא מתנהג כרגיל והיא לא ראתה שום שינוי. חשבתי שאולי הוא מוציא שיניים כי הוא רייר קצת אבל זה נמשך כבר הרבה זמן וזה כאילו הולך ומחמיר.
מה עליי לעשות? להרים אותו כשהוא צועק כי הוא רוצה את תשומת ליבי? להתעלם?
כיום אני מדברת איתו ומנסה לברר מה מציק לו ולרוב מרימה אותו על הידיים, יכול להיות שזה תיסכול כי הוא רוצה לדבר ולא מבינים אותו תמיד?
אשמח לתגובתך.
| | | תגובה ל: בכי וצעקות | דלית הלוי סיטרוק | 01/03/12 11:30 | | | שלום רב,
יכול להיות שהוא חווה פחד נטישה מסויים וכשהוא איתך הוא רוצה להיות בטוח שאת איתו.
יכול להיות שהוא גילה שזו דרך לקבל תשומת לב ממך.
בכל מקרה אני חושבת שזה בסדר שאת מרימה ומרגיעה אותו כי עד שילמד לדבר לא תדעי בדיוק מה קורה לו ברגעים האלה.
כל ילד שבוכה זקוק לנוחם והרגעה.
תנסי לתת לו תשומת לב ברגעים שהוא לא בוכה, שבי איתו לשחק.
בברכה
דלית הלוי סיטרוק
יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית וזוגית
052-7330456
| | | תגובה ל: בכי וצעקות | חגית | 01/03/12 13:37 | | | תודה רבה דלית עזרת לי מאוד, ציינת שאתן לו תשומת לב כאשר הוא לא בוכה אבל מה לעשות בזמן הבכי מעבר לזה שאני מרימה אותו?
| | | תגובה ל: בכי וצעקות | דלית הלוי סיטרוק | 06/03/12 20:02 | | | להמשיך להרגיע, לנחם, לנסות להסיח את דעתו למשהו אחר...
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק, יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית וזוגית
| | יכול להיות שתינוקת בת 10 חודשים מאוננת ? | Olga | 27/02/12 17:17 | | |
| | | תגובה ל: יכול להיות שתינוקת בת 10 חודשים מאוננת ? | דלית הלוי סיטרוק | 01/03/12 11:25 | | | שלום רב,
כן, זה יכול להיות.
היו מחקרים שעקבו אחרי עובר ברחם ואפילו גילו שעובר לעיתים יכול לאונן.
זה טבעי.
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק
יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית וזוגית
052-7330456
| | בן 4 לא אוהב את סבתא | גלי | 27/02/12 12:43 | | | הבן שלי בן 4. מגיל מאוד קטן לא רוצה ללכת לאמא שלי. עכשיו כשהוא כבר יותר גדול הוא מבטא את זה אפילו יותר ובצורה מאוד לא נעימה. מה שגורם גם לי להרגיש לא נעים.
הוא גם מדבר אליה לא יפה וגם דוחה אותה.
היא אומרת שהיא לא מתרגשת מזה אבל אני מרגישה שבזמן האחרון זה מפריע לה.
את הסבתא השניה הוא מאוד אוהב. ואת אבא שלי גם מאוד אוהב.
אמא שלי סייעת במקצועה ועובדת עם ילדים.
לי ולאמי מאז ומתמיד היו עליות ומורדות ביחסים. תמיד היו עימותים וויכוחים וחוסר הסכמה. אני מה שנקרא- ילדה של אבא אבל לא משדרת את זה לבן שלי. לפחות ככה אני חושבת.
יכול להיות שבתת מודע הוא מרגיש את זה?
(יש לי הרגשה גם לפעמים שהיא מתייחסת אליו כמו לעוד ילד מהגן שלה ולא כמו לנכד).
מה אפשר לעשות כדי לשנות את זה? הרי אי אפשר להכריח ילד לאהוב מישהו בכוח!
אגב, היא אומרת שאם הוא נשאר איתם לבד ואני לא נמצאת הוא מתנהג בסדר גמור. ורק כשאני נמצאת הוא עושה קונצים.
מה עושים?
| | | תגובה ל: בן 4 לא אוהב את סבתא | דלית הלוי סיטרוק | 01/03/12 11:23 | | | שלום רב,
צודקת, אי אפשר להכריח אותו לאהוב יותר ממה שהוא אוהב אבל אפשר לדרוש ממנו שיכבד וידבר יפה כי זו אמא שלך והיא חשובה לך ואנחנו גם מתייחסים בכבוד למבוגרים בכלל.
תנסי לדבר עם אמא שלך בעדינות שתפנק אותו יותר ותחנך פחות, חינוך זה התפקיד שלך, סבתא מפנקת, אומנם מציבה גם גבולות לפי הכללים בבית שלה, אבל בעיקר מפנקת...
בברכה,
דלית
| | שתלטנות וחוסר בטחון | עדי | 26/02/12 09:18 | | | שלום רב
בתי הבכורה בת 6.5 בכיתה א , בעלת תכונת שתלטנות מאד בולטת, ומצד שני מפגינה חוסר בטחון במצבים שונים ..
יש לה קושי חברתי על אף היותה ילדה מאד מאד יפה וחכמה, היא לא רוצה ללכת לחברות , רק שיבואו אליה וגם לא כל אחת..... בימי הולדת של הכיתה אני האמא היחידה שנשארת.
רבות היא נצמדת לרגליי ומפחדת להתערות , אך כאשר צוברת בטחון רוצה שכולם יעמדו לרגליה....
זה לא דפוס חדש , כל היה גם בגן .
רק לציין שהיא עלתה לכיתה א רק עם בנים מהגן ( ולא אף בת ) לבקשתה כמובן, וכעת הבנים אינם מעוניינים בחברת בנות אז היא קצת מתקשה למצוא את מקומה
אנחנו מאד חוששים שהתנהגות כזו תשניא את החברים עליה ותגרום להחמרת מצבה החברתי
מה דעתך ?
| | | תגובה ל: שתלטנות וחוסר בטחון | דלית הלוי סיטרוק | 01/03/12 11:19 | | | שלום רב,
אני מאמינה שהזמו יעשה את שלו והיא תרכוש מיומנויות חברתיות נכונות.
האם כרגע היא מספרת על קושי או מצוקה חברתית או שזה רק בעיניים שלכם?
האם היא לא רוצה ללכת לבית הספר?
האם המורה מספרת על מצוקה חברתית?
תנסו למצוא יחד איתה חברה אחת בכיתה שהיא כן מחבבת וליזום איתה מפגשים.
בברכה,
דלית
| | אני חסרת אונים | מירב | 25/02/12 23:19 | | | הבת שלי בת 3.2 ממש פוגעת בי כשהיא עושה את הדברים האלו : היינו אצל משפחה של בעלי באה החברה של הבן דוד ( הם התחברו ישר לפני מספר שבועות ) הבת שלי כל הערב נשכבה עליה חיבקה אותי ואני אכולת קנאה ולא מבינה איך נוצר המצב אני לא מחסירה ממנה כלום :((( נותנת לה את כל האהבה שבעולם למחרת החברה של הבן דוד קנתה לה מתנה ואני שוב נשארתי חסרת אונים באחרוחה אמרו לבת שלי לשבת לידי והיא אמרה שהיא לא רוצה לשבת ליד אמא , הייתי על סף בכי , עכשיו נוצר מצב שאני מעדיפה שהם לא התראו כי כל המצב הזה פוגע בי הבת שלי קשורה אליי ולמה מצב כזה צריך לקרות ?????
| | | תגובה ל: אני חסרת אונים | דלית הלוי סיטרוק | 26/02/12 09:09 | | | שלום רב,
יקירתי, זה שהבת שלך נקשרה רגשית לדמות אחרת זה לא אומר שהיא כבר לא קשורה רגשית אליך, את תמיד תהיי אמא שלה והיא תמיד תשמור לך מקום מיוחד בלב, גם כשיכנסו לחייה דמויות נוספות שאותם היא תאהב. הרי ילדה שגדלה ומתחתנת אוהבת את אמא שלה למרות שהיא אוהבת גם את בן הזוג, זה טבעי שהיא מתלהבת מקשר חדש עם מישהי שמפנקת אותה, זה ממש לא אומר שהיא אוהבת אותך פחות.
תבדקי עם עצמך איך זה שזה נורא רגיש אצל הנושא של קינאה או תחושה שלא אוהבים אותך...האם זה מוכר לך מהילדות שלך?
כשיש תגובה חריפה לארוע קטן, זה מצביע על רגישות שכנראה המקור שלה בילדות שלנו.
תשחררי את הבת שלך לאהוב ולהתלהב מאחרים, היא תמיד אוהבת ותאהב אותך!!!
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק,
יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית וזוגית
| | חרדה חברתית/חרדת נטישה ילד? | גלי | 23/02/12 08:39 | | | שלום רב,
בני בן ארבע וחצי, כרגע נמצא בגן טרום חובה. אח צעיר לאחות בת קרוב לשבע.
מאז שהיה תינוק ועד היום הוא אינו מסוגל להרדים את עצמו ואינו מסוגל להרדם כשאין לידו מישהו (אמא, אבא, אחות). הוא מתעורר בכל לילה בוכה או שקורא לנו שנבוא להעביר אותו למיטתנו. כמו כן, הוא לא מעוניין בשום אופן ללכת לחבר ולהשאר שם ללא מישהו מאיתנו. כשהוא הולך לחוג קראטה עם אביו, הוא גם שם לא מוכן להישאר לבד וכל הזמן בודק שאביו נמצא איתו בקשר עין. אם אביו נעלם לו לשנייה, הוא מתחיל לבכות בהיסטריה. אתמול הוא הלך עם אביו ליום הולדת של חברים מהגן בג'ימבורי והיה צמוד לאביו כל זמן השהות שם. בפעם האחרונה והיחיד שהשארתי אותו אצל חבר, אחרי פחות מחצי שעה האמא התקשרה להגיד שהוא בוכה ורוצה הביתה. הוא מוכן להישאר במקום שהוא לא הבית, רק עם אחד מאיתנו, או עם אחותו הבכורה.
בשנה שעברה, כשהיה צעיר יותר, הסכים להשאר לבד אצל חברים.
דבר נוסף, הוא מאוד נבוך שמישהו מבוגר פונה אליו. כשזה קורה, הוא משפיל את מבטו ואם מישהו מאיתנו נמצא לידו הוא פשוט מתחפר בנו (זה קורה גם עם סבתא, סבא שאותם אינו רואה לעיתים קרובות).
יש לציין שיש לו חברים בגן (לא הרבה) שגם באים אליו בשעות אחה"צ.
לטענת הגננת, בגן הוא לרוב אינו לבד, יש לו חברים והוא משחק איתם.
באופן כללי, הוא מאוד אוהב חברת ילדים ומעדיף זאת על פני לשחק לבד.
דבר נוסף, יש לו אובססיה לבגדים מסויימים בלבד שאותם הוא מוכן ללבוש (קפוצ'ון אחד ומכנס טריינינג אחד), כשאני מעלימה את אותו הבגד, הוא נקשר לבגד אחר וחוזר חלילה.
אנחנו קצת מודאגים.
האם אכן יש מקום לדאגה?
אם מדובר בחרת נטישה, או חרדה חברתית, אובססיה?
האם כדאי לגשת לאיבחון?
אודה לתשובתכן,
גלי
| | | תגובה ל: חרדה חברתית/חרדת נטישה ילד? | דלית הלוי סיטרוק | 26/02/12 09:03 | | | שלום רב,
גיל הזה ביישנות או פחד מזרים זה דבר טבעי, כמו כן, חוסר רצון להיות בלי ההורים במקום אחר, זה גם טבעי, אני מאמינה שהדברים האלה יגיעו מאוחר יותר ועוד יהיו זמנים שתרצו שהוא יהיה פחות עם חברים ויותר עם המשפחה. יש גם נטייה טבעית להצמד לדברים מוכרים כמו בגדים או בני המשפחה, זה משרה בטחון.
הגננת שאיתו כל יום לא רואה משהו חריג, הוא משחק עם חברים בגן...
קבלו את זה בהבנה, עודדו כל צעד קטן של עצמאות ותנו לו תחושה שהוא ילד עם הרבה בטחון ותעוזה- בסופו של דבר גם הוא יראה את עצמו ככזה ויתחיל להתנהג כך.
בברכה,
דלית הלוי סיטרוק
יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית וזוגית
| | גן ויצ"ו לעומת פרטי- גודל הקבוצה גיל בגין שנתיים | שירה | 21/02/12 11:25 | | | דלית שלום ותודה מראש על עזרתך.
אשמח לקבל חוות דעתך המקצועית והאינטואיטיבית לנושא שמעסיק אותי- בחירת מסגרת עבור בני הקט.
קצת רקע- ילד שני, כיום בן שנה+4 חוד', עם אחות בכורה בת 4+.
במועד הכניסה לגן- ספטמבר הקרוב יהא בן שנה+11 חודש.
עד כה נמצא בטיפולה המסור של סבתא חמה ואוהבת.
התלבטותי נוגעת לסוג המסגרת אליו כדאי להכניסו בהיותו בואכה שנתיים.
האפשרויות העומדות בפני:
1. גן פרטי, קבוצה של 12-18 ילד (תלוי באיזה גן אבחר), עם 2-3 מטפלות. כלומר יחס של 1:6 בין מספר הילדים למס' המטפלות.
עלות של 3000 ש"ח לחודש!
או
2. גן ויצ"ו, קבוצה של 32 ילד, עם 4 מטפלות. כלומר יחס של 1:8 בין מס' הילדים למס' המטפלות.
עלות של 700 ש"ח לחודש (חד הורית)!
באם המחיר היה זהה, עקרונית אני מעדיפה גן פרטי, בו יש קבוצה קטנה יותר, עם 6 ילדים (ולא 8 ילדים) על כל מטפלת.
מאחר שיש הבדל תהומי במחיר, ומאחר שלויצ"ו יש יתרון מסויים בהיותו גן עם פיקוח, וגם קבלתי המלצות על מעון ספציפי, אני שוקלת זאת ברצינות.
עם זאת, אני מאד חוששת מיחס פחות אישי, מיותר לחץ ואפילו אלימות, וממצב בו לוקח הרבה זמן עד שמתייחסים לילד בוכה (אם בכלל) בקבוצה גדולה כל כך.
באם זה אכן כך, כמובן שאמנע מלהכניס את בני לקבוצה הגדולה.
אשמח לקבל חוות דעתך, בהתייחס לדילמה הנ"ל, ובהנחה שאיכות המטפלות זהה בכל המקומות:
1. עד כמה גודל הקבוצה (גילאי שנה וחצי-שנתיים בתחילת השנה, כשבני ספציפית יהיה בן שנה+11 ) משפיע על טיב הטיפול ועל היחס האישי שאפשר להעניק לכל ילד?
2. עד כמה היחס של 1:8( לעומת 1:6 בפרטי) עלול לפגום בטיב הטיפול וביחס האישי שאפשר להעניק לכל ילד?
3. ושאלת המליון דולר- מה מידת ההשפעה של כל אלה על הילד, ובאילו היבטים זה יכול לבוא לביטוי?
4. והאם לפי הנתונים הללו, חד משמעית עדיף להכניס את הילד למסגרת פרטית, או שבמסגרת גדולה יותר, של ויצ"ו, הילד יכול גם כן לפרוח?
לציין שאיני משופעת כלכלית, אולם יכולה לעמוד בהוצאה של גן פרטי.
אשמח אם תוכלי להאיר את עיני בדרכך המלומדה והנבונה.
תודה רבה מראש,
שירה :)
| | | תגובה ל: גן ויצ"ו לעומת פרטי- גודל הקבוצה גיל בגין | דלית הלוי סיטרוק | 22/02/12 20:29 | | | שלום רב,
הפעם אענה מתוך נסיוני האישי אם יורשה לי, בעבר חשבתי שמסגרת פרטית עדיפה בכל מקרה על מסגרת ציבורית והכנסתי את ילדי רק למסגרות פרטיות, עם השנים התאכזבתי כמעט מכל הגנים הפרטיים שעברנו (מלבד אחד) בסופו של דבר הכנסתי את הבת הקטנה שלי לגן של ויצ"ו וזה הגן הכי טוב שהיה לנו עד היום, היא עדיין זוכרת את הגן והמטפלות החמות בו ומבקשת לבקר שם.
כך שמסגרת פרטית לא תמיד עדיפה על ציבורית.
אני מציעה שתלכי יחד עם בנך לשני הגנים לכמה שעות ותתרשמי מהאווירה, תראי את התפקוד של הצוות ותנסי לראות מה תהיה תחושת הבטן שלך בכל מקום.
המלצות זה גם דבר חשוב ופיקוח על גן זה משהו שקשה לוותר עליו.
בהצלחה
דלית הלוי סיטרוק
יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית וזוגית
| | | תגובה ל: גן ויצ"ו לעומת פרטי- גודל הקבוצה גיל בגין | שירה | 22/02/12 22:33 | | | דלית ערב טוב,
תודה רבה על התייחסותך הכנה ומאירת העיניים.
אכן הייתי בויצ"ו הספציפי הזה, האוירה נעימה, הצוות חם ואוהב, ההמלצות מפה לפה.
אני רק צריכה לעשות אצלי בראש את ה"סוויץ'" ולהפנים, שלא בהכרח הפרטי עדיף,
ושלמרות מס' גדול של ילדים, מיומנות הצוות והחום שלו, היא היא שחשובה.
אחרי שבזבזתי הון עתק על גנים פרטיים לבתי הבכורה, כיום בת 4 ועדיין בפרטי,
נראה שאנסה עם הקטן מסלול אחר, לא פחות טוב ואולי יותר.
שוב תודה על דברייך.
לילה טוב.
שירה
| | האם ישנה בעיה? | יעל | 20/02/12 23:02 | | | הבת שלי בת 3 וחודשיים יודעת לגזור צורות , מספרים יודעת , אותיות יודעת חלק (א,ב,ח,י,ל,מ,נ,ם,ע,פ,ר,ש) צורות , שאני משחקת איתה משחקי קופסא היא יודעת טוב .הגננת אומרת שבגיל הזה ילדים מזהים את כל האותיות ויש לה בעיה של עצלנות לפעמים יושבת יפה בעת עבודה בגן ולפעמים אין לה כוח להמשיך ומתעצלת . היכן הבעיה ? אני מאוד מוטרדת
| | | תגובה ל: האם ישנה בעיה? | דלית הלוי סיטרוק | 22/02/12 20:22 | | | שלום רב,
בגיל שלוש וחודשיים לא אמורים לזהות את כל האותיות, רצוי שיזהו את השם שלהם אבל גם לא חייב, זה ממש מוקדם. הבת שלי בת 4 וחצי ועדיין לא מזהה את כל האותיות, זה בסדר גמור.
זה לא עצלנות, היא פשוט קטנה וקשה לה לשבת הרבה זמן וללמוד, זה טבעי בגיל הזה.
בברכה,
דלית
|
| הלוחות שלנו... |
|
|
| הפורומים שלנו... |
|
|
| היועצים שלנו ... |
|
|
|
|
|
פורום זה הינו פורום מקצועי בלבד !!!
אין לפרסם מודעות המכילות חומר פירסומי מכל סוג שהוא!
נא להפנות הודעות ללוחות המתאימים! |
|
|
|
|
|
דף הבית
פורומים
צור קשר
כתוב תגובה 
סגור חלונית
