בס"ד

הורים לילדים? רוצים את הטוב ביותר עבורם וחושבים לאיזו מסגרת כדאי לשלוח אותם? המילים הבאות יצאו מדם לבי וכדאי שתקראו אותן ואח"כ תחליטו בעצמכם.

חברי היקרים, בואו נעשה חשבון פשוט. דבר ברור וידוע הוא שמאז ומעולם אחת התאוות הגדולות ביותר של רוב בני האדם כנראה היא תאות הכסף ומדור לדור האפשרויות להשתמש בו רק הולכות ומתרבות, נהיות מגוונות יותר ושוברות שיאים שליליים של שפל אליו יכול האדם להגיע אם יאפשר לכל תאוותיו החומריות לשלוט בו.

אסור לשכוח שהכסף אינו תמים כפי שהוא עשוי להראות. ולראיה, אנשים רבים מצאו את מותם כתוצאה מקטטה שפרצה עקב ויכוח על סכומים זניחים של כסף ואם שפר עליהם מזלם יצאו "רק" עם חבלות ונזקים גופניים לא קלים, ואחרים גנבו מהיקרים להם מכל ואפילו מהוריהם כדי לספק את יצרם, וגם לא מעט אנשים שמו קץ לחייהם לאחר שפשטו רגל או שהמניות שלהם בבורסה התרסקו. בניגוד גמור ליהדות, תפיסת העולם הגויית גורמת לאדם לזהות את עצמו עם הונו הגשמי ונכסיו החומריים ואף להגדיר אותם כחלק עיקרי מהאישיות שלו. זה מה שיש לך? זה מי שאתה וזה כל מה שאתה שווה - לשיטתם השקרית. וזה גם מסביר איך יתכן שאדם שמאבד את הונו ונכנסיו עושה טעות איומה ומעלה על דעתו שלחייו אין כל משמעות יותר, שהרי ידוע שהכסף אף פעם לא היה ולעולם לא יהיה מדד אמיתי להצלחה, אושר ושמחה בחיים.

לצורך ההמחשה תראו כיצד התורה הצליחה גם כאן לרדת לעומק לב האדם כפי שמשתמע מפסיקת הש"ע: "מת אביו מברך 'דיין האמת'. היה לו ממון שיורשו, אם אין לו אחים מברך גם כן 'שהחיינו', ואם יש לו אחים במקום 'שהחיינו' מברך 'הטוב והמטיב'" (או"ח סימן רכג ס"ב), והדבר תמוה מאוד שהרי איך אפשר לצוות על אדם לברך ברכות שמביעות שמחה מיד לאחר שמת אביו? אלא שהטעם לכך הוא שהתורה הבינה שחרף הצער העמוק שחש האדם בעקבות פטירת אביו, אעפ"כ הוא שמח על הירושה שהשאיר לו.

ועכשיו תרשו לי לשאול אתכם בכנות, איזה ילדים הייתם רוצים שיהיו לכם, כאלה שמהרגע הראשון שיקבלו דעת יתיחסו אליכם כאל כספומט אנושי נייד שאפשר למשוך ממנו באופן חופשי תוך ניצול בזוי של אהבתם הטהורה כלפיהם, או כאלה שילמדו שישנה מצות עשה חשובה ונדירה מן התורה והיא מצות כיבוד אב ואם וכל המרבה בה הרי זה משובח, כדכתיב: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא), כשעל האדם להיזהר בכבוד אביו ואמו ובמוראם שהשוה אותם הכתוב לכבוד המקום ב"ה ומוראו, ששלושה שותפים הם באדם - הקב"ה, אביו ואמו, ובזמן שהאדם מכבד את הוריו אומר הקב"ה: "מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני", וכל המכבד את הוריו זוכה לאריכות ימים ושנים בעוה"ז, כדכתיב: "לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ד' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (שם), לעושר ולהצלחה, ולכך שיזכה אף הוא שבניו ובנותיו יכבדוהו ויראו ממנו גם לעת זקנותו (כמובא בילקוט יוסף), כשאין לתאר את השכר העצום לו הוא זוכה בעוה"ב, יקומו לכבודכם כשתכנסו מתוך יראת כבוד וינשקו את ידכם לאחר הקידוש בליל שבת? ולא זאת בלבד אלא שהאהבה הגדולה, האמיתית והטהורה שהם יעניקו לכם והחיבור המיוחד שיהיה ביניכם יתנו לכם דחיפה ותמריץ בכל תחומי החיים שיהיו הרבה יותר מוצלחים ומאושרים.

הייתם רוצים ילדים שכל עניינם הוא סביב נושאים טפשיים, בטלים, פסולים ומקולקלים, שמתגלגלים בכל רחוב צדדי ואתר מזדמן ללא כל ביקורת או מחשבה אודות תמימות המקום ח"ו, או כאלה שעוסקים כל היום בעניינים רמים ונשגבים שהם ברומו של עולם?

הייתם רוצים ילדים שחיים חיי הפקרות והוללות חסרי גבולות, חוקים וכללים ח"ו, או כאלה שאורח חייהם מותאם להוראות היצרן שברא את כל העולם יחד עם כל בני האדם שיודע יותר טוב מכולם מה הכי טוב לכל הבריות וגם עבורם מכל הבחינות ואף רוצה ויכול להעניק להם את כל הכלים, השפע והברכה לו הם יזדקקו בכל השלבים במהלך חייהם?

הייתם רוצים לחיות בתחושה שאיבדתם כל שליטה על ילדיכם, ושבכל רגע נתון הם יכולים לעשות את הנורא מכל ח"ו, או שאתם רוצים שלא יפסיקו להרעיף שבחים ומחמאות על חכמתם, צדקותם ושאר מידותיהם הנעלות שמיוחסות לגדולי ישראל, שמקומות הלימוד שלהם היוו נדבך חשוב במפעל חייהם המפואר, כשמאות אלפים השתתפו בהלויתם וההספדים עליהם נמשכו גם חודשים ושנים לאחר פטירתם?

הייתם רוצים שילדכם יחשבו עליכם במושגים של ירושה ועוד קודם לכן על שלל האפשרויות המתוחכמות להפיק מכם את התועלת המירבית להגשמת חלומותיהם, תוך שהם מגדירים אתכם בלבם ככלי נוסף להשגת מטרתם, ובמידת הצורך אף יהיו מוכנים למכור אתכם בזול ח"ו, או שהייתם רוצים שילדכם יכבדו וייקרו אתכם ויזכרו תמיד את כל אשר עשיתם למענם, ישמחו ויהנו מכל יום שלכם על פני האדמה בו הם זוכים להיות בחברתכם, וישימו אתכם בראש סדר העדיפויות שלהם?

הייתם רוצים שילדכם יהיו מאותם אלה שמהוים דוגמא שלילית וירודה, כששאר ההורים מזהירים את ילדיהם להתרחק מהם בכל מחיר ח"ו, או שיהיו מאותם חכמי ישראל וגאוני עולם אליהם נוהרים ההמונים מכל קצוות תבל כדי להתיעץ איתם, לשמוע את דעתם, להתענג מחכמתם, ללמוד מהם את תורתם, ולהכריע גורלות עפ"י פסיקתם, ושכל מי שרק מתקרב אליהם מתברך, חש יראת כבוד כלפיהם ורוצה להתקרב ולהידמות אליהם?

הייתם רוצים שילדכם יהיו ממחריבי העולם שבגללם באים צרות ויסורים על עם ישראל עליהם מעלה הכתוב: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" ח"ו, או שיהיו מבוני העולם שבזכותם כל הבריאה זוכה לשפע וברכה, גורמים לכל המציאות שלהם ושמסביבם להתעלות, ובכל יום בחייהם הם מניחים כמה לבנים בבית המקדש השלישי שיהיה בניין עדי עד, ומקרבים את כל העולם לבואו של המשיח ולגאולה העתידה והמיוחלת?

האם אתם מעדיפים לשלוח את ילדיכם למוסד בו המחנכים ילמדו את ילדיכם ע"פ עולם המושגים השקרי וקליטת המציאות המקולקלת שהושפעו מכל התרבויות הזרות והחכמות החיצוניות על כל החוליים והסטיות שיש בהן ובניגוד גמור לרוח היהדות ח"ו, או שיזכו ללמוד עם דמויות מופת שיעבירו לילדיכם את התורה הקדושה שהיא המלכה של כל החכמות וכוללת את כולן בתוכה, כפי שעברה מאב לבן, רב לתלמיד עד למשה רבינו שקיבל את התורה ישירות מ-ד' יתברך?

האם הייתם רוצים לשלוח את ילדיכם למוסד שרק ימלא אותם בידע שלא יהיה להם כל צורך ברובו המכריע בדומה לתהליך העתקת נתונים לכונן חיצוני ולא יפעל לשינוי משמעותי במידותיהם ח"ו, או למוסד שבנוסף לחכמה העילאית לה הם יזכו בו הם יזכו בנוסף לתקן את מידותיהם, ובכך להיות אנשים טובים וחיוביים יותר בצורה שכולם יהנו מהם, ואף חיי הנישואין וחינוך הילדים שלהם יהיו מוצלחים, מאושרים ושמחים באופן מיוחד בזכות זה?

האם הייתם רוצים שהבן שלכם יסתובב עם עברינים ודמויות מפוקפקות ואף יביא אותם לביתכם וידבר איתם על הנושאים השפלים והבזויים ביותר ח"ו, או שכל חבריו יהיו בני תורה, חכמים, צדיקים, אנשי חסד שתמיד יעמדו לרשותם בשעת צרה ושכל דיבורם דברי אלוקים חיים?

הייתם רוצים שלאחר שנים רבות בהן הענקתם לבנכם את הטוב ביותר ולא החסרתם ממנו דבר, הוא יודיע לכם לפתע שהוא הכיר גויה, התאהב בה ורוצה להתחתן איתה ולהביא איתה ילדים, ובכך לעצור ממנו ואילך את כל השרשרת המפוארת של זרע ישראל שהתחילה מאברהם אבינו, ולחיות כמו גוי לכל דבר ועניין תוך התעלמות מוחלטת מהמצוות ומנהגי היהדות ולו הבסיסיים ביותר ח"ו ושהנכדים שלכם יהיו גויים שבביתם יש עץ אשוח, סנטה קלאוס והרבה טומאה ועבודה זרה ח"ו, או שהייתם רוצים שבנכם יתחתן עם יהודיה צדיקה, צנועה וחסודה שהיא כליל המעלות, וביחד יקימו בית יציב ונאמן בישראל שימשיך את מרוץ הלפיד, יהיה מבוסס על ערכי היהדות וינחיל אותם לכל הדורות הבאים, שבו סידור, סדר פסח, תפילה, תפילין, קידוש וקדיש הן לא מילים זרות? שהרי יהודי שלא מבין איזו זכות אדירה נפלה בחלקו להיות יהודי על כל המשתמע מכך עם כל ההטבות מחד והמחויבויות מאידך, ואינו יודע שבורא עולם הבדיל את ישראל מכל שאר העמים ואסר עליו להתחתן איתם יכול ליפול בקלות לטעות הנוראה ביותר של חייו בהנחה השקרית שכל בני האדם שוים ושאין כל הבדל ושוני ביניהם מתוך תפיסת עולם שגויה ששופטת את המציאות רק ע"פ הצד החיצוני והחומרי שלה תוך התעלמות מהצד הפנימי והרוחני שמהוה למעשה את העיקר, כך שמי שפספס אותו פספס הכל.

　

חשוב שתדעו שככל שילדיכם יבחינו שאתם בעצמכם מכבדים ואוהבים יותר את הקב"ה, התורה וכל עקרונות הקודש עליהם מבוססת היהדות, כך גם הם יכבדו ויאהבו אתכם יותר, מאחר ונשמותיהם תרגשנה שאתם מחברים אותם בכך לשורשן ולמקורן, אחרת ידוע שאחת הדרכים של ד' לרמוז לאדם שרחוק ממנו יתברך שעליו לשפר את מעשיו, ליישר את אורחותיו ולהתאימם ע"פ האמת האלוקית היא דרך בן/ת הזוג והילדים, כדי לעורר אותו לחשבון נפש ולעשות את הקישור המתבקש שהיחס של בן/ת והילדים כלפיו מהוה שיקוף מראה מדויק ליחס שלו כלפי בוראו.

קחו בחשבון שלהחלטה שלכם יש תפקיד מכריע שישפיע בצורה מהותית לא רק על החברה הישראלית על כל גווניה אלא הרבה מעבר לזה, והאמינו לי שאף אחד מכם לא היה רוצה ילדים שרומסים ברגל גסה את כל עיקרי היהדות והדברים הקדושים ביותר ומזלזלים בבורא עולם ובתורתו הקדושה, שבזכותם עם ישראל שרד כנגד כל הסיכויים במשך כמה אלפי שנים ושתפיסת עולמם תהיה צרת אופקים ומנותקת מהאמת האלוקית ומהיהדות אלא שיהיו חכמים, צדיקים וקדושים שמאירים את כל העולם באור ד' יתברך והתורה הקדושה.

לא יכולה להיות לכם זכות גדולה מזו הן בעוה"ז והן בעוה"ב שעל כל מצוה ומצוה שהם יעשו הם יעשו נחת רוח אדירה לנשמתכם ויזכו אותה להתעלות כל פעם למקום יותר ויותר עליון. שיהיה לכולכם בהצלחה.

כתוב תגובה     סגור חלונית

בס"ד

כל הורה מחמיא לילדיו אך כדי לבנות בקרבם את היחס הנפשי הנכון חשוב לבחור במחמאות שמדגישות בעיקר את הדברים הפנימיים והרוחניים - "צדיק שלי, נשמה טובה וטהורה, איזו יראת שמים יש לך, תודה לאל שזכיתי לבן חכם כמוך, אתה ממש חרוץ, שקדן ואוהב ללמוד, זה כיף אמיתי לדבר איתך בכל נושא, איזה טוב לב אתה, איך אתה יודע להתחשב ואוהב לעזור לאחרים, יש לך אהבת הזולת, אתה מאוד כשרוני, מרגישים שאתה עושה את המצוות מכל הלב, דע לך ש-ד' ברך אותך במידות טובות, אתה מאוד רוחני, אתה בן של מלך, אתה ממש מתנה ענקית משמים, תודה לאל שזיכה אותי לבן נפלא כמוך, יש לך שמחת חיים מיוחדת, ד' אוהב אותך".

אמנם ניתן להתיחס גם למראה החיצוני לצורך המחמאות אך במידה מועטה יותר וגם אז לצורך הדגשת העובדה שהוא זניח ביחס לצדדים הפנימיים - "אתה ילד יפה חכם שלי אבל חשוב שתזכור שבחיים, הפנימיות הרבה יותר חשובה מהחיצוניות. אתה אמנם נראה טוב צדיק שלי ובכל זאת יש בך צדדים חזקים ויקרים הרבה יותר והם אלו ששוכנים עמוק בתוכך. אתה יודע איזו פנימיות עשירה יש לך ובאיזה תכונות אופי נפלאות בורכת? כל אלה הרבה יותר חשובים מהמראה החיצוני שלך, ועל זה אתה צריך לשים את עיקר הדגש מתוק שלי. אל תגזים בחשיבות שאתה מיחס לחיצוניות ובמקביל גם אל תזניח אותה".

חשוב להסביר לילדים שלעוה"ב לא מגיעים עם הגוף אלא רק עם הנשמה, כשלמראה החיצוני של האדם בעוה"ז אין שם כל ערך וחשיבות. מה שבודקים שם זה עם כמה תורה ומצוות הגעת הן בכמות והן באיכות? איזו יראת שמים היתה לך? עד כמה הצלחת להוכיח את הנאמנות, האמונה והבטחון שלך בבורא עולם? מה היתה מידת הצלחתך בעמידה מול נסיונות? עד כמה הצלחת לעבוד ולתקן את מידותיך ואורחות חייך, לוותר, להתאפק ולבלום את פיך כשצריך? עד כמה היית ישר, אמיתי וצדיק? האם נשאת ונתת באמונה? וכו'.

אף הורה לא היה רוצה שהבן או הבת שלו ישבו שעות מול המראה, ישקיעו זמן והון רב על טיפוח המראה החיצוני בצורה מוגזמת. ויעניקו חשיבות גדולה מדי לצד החומרי של העולם, ועוד בקטנותם צריך להשריש בקרבם את היסוד החשוב שהאדם הוא נשמה ואת הגוף היא קיבלה לצורך התפקידים שהיא באה לעשות בעוה"ז, כשבמהלך הדרך על האדם להתמקד בעיקר ולא להתפתות לטפל, שהרי הגוף הוא רק כלי להשגת המטרה והתכלית, ומתוך הנחת היסוד הזאת צריך האדם לבנות את סדר העדיפויות ומערכת האיזונים שלו בחיים ולהעניק את היחס הנכון לכל דבר וענין ע"פ דעת תורה. בהצלחה לכולם.

כתוב תגובה     סגור חלונית

בס"ד

הרי לכם סיפור אמיתי עם מוסר משמעותי ויסוד חשוב בחינוך הילדים. שני אברכים ניסו להוריד ספסל זוגי במדרגות שנמצאות בין קירות משני הצדדים עד שהגיעו לקטע בו היו צריכים להסתובב 90 מעלות, ואז האברך שהיה למטה אמר שלפני שיוכל לסובב את הספסל הוא בעצמו צריך להסתובב תחילה ורק אז יתאפשר לשניהם לסובב גם את הספסל ולהמשיך איתו הלאה.

והנמשל נוגע לנושא החשוב של חינוך הילדים - לפני שהמסוֹבב רוצה לסובב את המסוּבב הוא עצמו צריך להסתובב ורק אז המסוּבב יסתובב בקלות ובצורה הרצויה. במה דברים אמורים? אבא ואמא שאוהבים מאוד את ילדיהם ורוצים להעניק להם את החינוך הטוב ביותר צריכים להיות צדיקים, ישרים, בעלי יראת שמים ומידות טובות בעצמם ומתוך כך ההשראה שילדיהם יקבלו מהם תעשה כבר את שלה בהתאם, שנאמר: "תמונה אחת שוה יותר מאלף מילים", שהרי הנטיה הטבעית של הילדים היא לחקות את הוריהם ולכן ככל שדרגת ההורים תהיה גבוהה ורוחנית יותר בכל שלבי החינוך כך גם הסיכוי של ילדיהם להיות כאלה בעצמם גבוה יותר. וכל זאת בנוסף לכל שאר הדברים שצריך להעניק להם הן ברוחניות והן בגשמיות.

אלא שההורים לא יכולים לדרוש מילדיהם דברים שהם בעצמם לא מקיימים אותם, מאחר ואם האדם שמוכיחים אותו מבחין שבצד המוכיח יש את אותו פגם, פגם דומה או אחר, במקום לקבל את התוכחה הוא עלול להגיב בתוכחה משלו כלפי המוכיח, ואז כל הערך של אותה תוכחה ירד לטמיון ולכן ע"פ ההלכה לאדם שאינו מתוקן בענין מסוים אסור להוכיח את חברו באותו נושא, כדאיתא בגמרא: "א"ר טרפון (תמיהני) אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך" (ערכין טז:).

חשוב לציין שהדרך הטובה ביותר בה התאפשר להוריד את הספסלים היתה ע"י אחיזתם מלמטה, וגם מכאן ניתן ללמוד בעה"י שצריך לדאוג לכל ילד ולחנכו מכף רגל ועד ראש מהצרכים הזניחים ועד לצרכים הנעלים ביותר, מצרכיו הגשמיים ועד לאלו הרוחניים, מענייני העוה"ז ועד לענייני העוה"ב מבלי להחסיר ממנו דבר, שהרי הקב"ה אמנם רוצה מאוד שנלמד תורה ונעשה מצוות אך לא ברא אותנו כמלאכים ללא צרכים חומריים אלא ברא לנו גוף שצריך לדאוג לכל צרכיו, ועל כל אדם לאכול, לשתות, לישון ולדאוג לנקיון גופו בצורה שמכבדת את עצם היותו נברא בצלם אלוקים מחד ומאידך אסור להגזים בכך תוך מתן חשיבות מופרזת לצד החיצוני שלו, ולכן ישתדל כל אדם לאכול אוכל כשר, בריא ומזין, לישון 6 או 8 שעות בכל לילה, ולהתקלח ולצחצח שינים ובכך יקיים גם את מצות "ואהבת לרעך כמוך", שהרי גם תלמיד חכם גדול שקשה לו להניח את התורה מידיו זוכר את חבריו ויודע שזה לא צריך לבוא על חשבונם, כשהם לא צריכים לסבול ממסירות הנפש שלו לתורה הקדושה ולהריח אדם שלא התקלח תקופה ארוכה, ובכך הוא זוכה לא רק ללמוד אלא גם לחיות את התורה.

אחד הדברים החשובים שמשפיעים באופן סמוי על חינוך הילדים עוד בזמן היותם עוברים הוא היחס הנפשי של הוריהם לכל דבר וענין בעולם, וכך מסופר על זוג הורים צדיקים שהתאכזבו לגלות שבמקום שבנם יהיה תלמיד חכם כמו שתמיד קיוו הוא הפך להיות איש צבא, ובנסיון להבין את הסיבה לכך, האמא נזכרה שבאחת התהלוכות הצבאיות היא ראתה חיל שהיה לבוש בצורה מהודרת והדבר הרשים אותה מאוד, ואז הם הבינו שהרושם הזה היה עד כדי כך חזק ומשמעותי שזה נחרט עמוק ולא רק בנפשה אלא אף בנפשו העדינה והיקרה של העובר שנשאה בתוכה.

גם בשלבים המאוחרים יותר שלאחר הלידה עוד בעודו תינוק, אף שזה לא נראה כך, הוא קולט היטב ממה אבא ואמא מתלהבים ומתרגשים - מאנשי אקדמיה, צבא ופוליטיקה, דוקטורים ופרופסורים, ספורט, אוכל, בילויים, חו"ל וכו' או להבדיל מבורא עולם והתורה הקדושה, גדולי הדור ותלמידי חכמים, מצוות ומעשים טובים, שבת וחגים, בית המדרש ובית הכנסת ושאר דברים שבקדושה, והוא בעצמו בונה את היחס הנפשי שלו לכל דבר וענין ע"פ מה שהוא קולט בחושיו, שהרי באותה נקודה אין הוא יודע כלום חוץ ממה שהוא סופג ולומד מהסביבה החיצונית ולהורים יש את ההשפעה הגבוהה ביותר עליו במיוחד בשלבים הראשונים ולכן יש חשיבות גדולה לתת על כך את הדעת ולפעול בהתאם ואין שלב שנחשב למוקדם מדי לצורך כך, אפילו גיל מצוות. והכלל בזה הוא שכשאתה מחנך את עצמך אתה למעשה מחנך גם את כל יוצאי חלציך, ומזכה אותם שנקודת הפתיחה שלהם תהיה גבוהה יותר ביחס לילדים להורים שזכו לקבל פחות חינוך.

יש הרבה בע"ח שזמן ההריון של הנקבה ארוך בעירך פי 2 משל בני האדם, אלא שלמעשה יש שלב בהתפתחות האדם שהוא לא יכול לעבור אותו אלא מחוץ לרחם, והשלב הזה נקרא "הריון חברתי" ולשם כך צריך העובר לצאת לאויר העולם ולקלוט כתינוק את המציאות שסביבו שמעצבת את עולמו הפנימי, שהרי האדם הוא יצור הרבה יותר משוכלל ומפואר מכל בעה"ח, שהרי הוא נזר הבריאה, ומתוך כך גם שלבי ההריון שלו והדרך בה הוא נחשף לעולם שונים בתכלית ביחס לכל בעה"ח.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל והרב אהרון יהודה לייב שטיינמן זצ"ל הם שתי דוגמאות טובות לכך וניתן לראות שהתפוחים שלהם לא נפלו רחוק מהעץ, כשלצורך ההמחשה לחשיבות הגדולה שכל גדולי ישראל יחסו לחינוך הילדים נספר על הרב עובדיה יוסף זצ"ל שרק מהדמעות שזלגו מעיניו בזמן שהתפלל על חינוך ילדיו שיהיו לומדי תורה, צדיקים ובעלי מידות טובות אפשר היה למלא דלי שלם.

ולדוגמא נספר על אישה שלאחר שזכתה ללדת ניגשה לרב ושאלה אותו מתי הזמן הנכון ביותר ללמוד על חינוך הילדים והרב ענה לה: "איחרת בתשעה חודשים", כשהמסר מהתשובה הזאת הוא שכאשר אתם בעצמכם טובי לב, צדיקים וחכמים מטבע הדברים תצליחו להעביר לילדיכם את העושר הפנימי שלכם בצורה שלא דומה לאלו שחסרים את הדברים האלה, כמו שאף אחד לא יצפה שמעץ רקוב יגדלו פירות טובים מחד, ומאידך ככל שהעץ יהיה מוצלח ומפואר יותר שהשקיעו וטיפחו אותו יותר גם הפירות שהוא יניב יהיו טובים יותר.

יהי רצון שתהיה לכולכם הצלחה גדולה בחינוך הילדים בכל הבחינות והמישורים ושתרוו מהם הרבה נחת ושמחה הן בעוה"ז והן בעוה"ב בעה"י.

כתוב תגובה     סגור חלונית

בס"ד

כשהבכי של ילדכם גורם לכם לוותר בקלות ולתת לו את מבוקשו אע"פ שסירבתם לכך בתחילה, אל תחשבו בטעות שאתם מבטאים בכך התחשבות ואהבה כלפיו אלא רק כלפי עצמכם, מאחר ואין לכם כח להתמודד איתו ולשמוע את בכיותיו, וכל רצונכם באותו רגע הוא לזכות לעוד קצת שקט תוך התעלמות מהנזק הרב שזה עלול לגרום לו ולחינוך שלו, ומהסיכוי שיהפוך לאדם מפונק שלכל חברה יהיה קשה מאוד לקבל אותו אליה, מאחר והתרגל להיות אדם אנוכי שמרוכז בעצמו וברצונות שלו, שאינו מוכן לקבל סירוב לאף אחת מדרישותיו מכל סובביו, שלא יודע לתת מעצמו אלא רק לקבל, כאשר אם לא הצליח להשיג את מבוקשו בדרך המקובלת הוא מתחיל לקטר ולהתלונן ואף לעשות מניפולציות ולאיים.

זמן הילדות הוא מהותי עבור ילדכם והוא לא יודע כמה עיצוב אישיותו שישפיע ישירות על כל תחומי חייו בשלבים השונים תלוי בכם הורים יקרים. זה יבוא לידי ביטוי עם אשתו וילדיו, במקום הלימודים והעבודה, ברחוב ובכביש, כלפי חבריו הקרובים וגם כלפי זרים. חינוך נכון ומושקע יכול להפוך את כל הסביבה של בניכם ובנותיכם לטובה ושמחה יותר וכולם יהנו מהם וירצו בחברתם.

הקב"ה העניק לכם את המתנה האדירה הזאת כי הוא סומך עליכם שלא תזלזלו בה אלא תעניקו לה חשיבות עליונה לא פחות מאותו יהלומן שמלטש את אותן אבנים יקרות ועושה ככל יכולתו כדי להוציא מהן את המיטב. והרי מהן אותה אבן דוממת וזולה לעומת הנשמה היקרה והנצחית של כל יהודי שהיא חלק אלוקה ממעל? גם החקלאים יודעים שהם נדרשים להשקיע מעצמם רבות בשלבים הראשונים אך בסופו של דבר הם יזכו לקצור את כל הפירות שיהיו שוים את כל הזמן והמאמץ הרבים שהם השקיעו. בהצלחה לכולם.

(נכתב בהשראת סדרת דרשותיו של הרב אפרים שרבני על חינוך הילדים)

כתוב תגובה     סגור חלונית

בס"ד

אחת הטעויות הנפוצות בחינוך ילדים היא שלעתים ההורים מעבירים ביקורת מיותרת, מעירים הערות שגויות לילדיהם ומענישים אותם שלא כדין, ובנוסף לכך עושים זאת בצורה מוגזמת, לא מידתית ולא יחסית שאינה מותאמת לאדם שמולם, ומדובר על אותם מצבים בהם אע"פ שהילדים מתנהגים כפי גילם, ההורים שוכחים שסוף סוף מדובר רק בילדים ואעפ"כ דורשים מהם בצורה לא הוגנת ולא הגיונית להתנהג כפי שהיה מצופה מאדם מבוגר יותר, ואף משדרים אכזבה כלפיהם במידה ואינם מצליחים לעמוד בציפיות העל של הוריהם, כאשר גם הם בעצמם לא היו באותה רמה באותו גיל ואעפ"כ הם מרשים לעצמם כעת לדרוש זאת מילדיהם.

משל למה הדבר דומה? לאצן המהיר בעולם שיוצא לריצה עם חברו הטוב מתוך הידיעה שיצטרך להתאים את מהירות ריצתו לזו של חברו שהיא נמוכה משלו כדי שיוכלו לרוץ ביחד אחרת יפרדו דרכיהם. זו היא דרך ד' כלפי כל נברא ונברא כשהוא יתברך מתאים את עצמו לרמת כל נברא ונברא ואנו הברואים הרי מצווים ללכת בדרכיו וכשם שהיחס, ההתנהגות וצורת הדיבור של האדם משתנה באופן טבעי כשהוא מדבר עם אשתו, הוריו, חבריו ואנשים שאינו מכיר, כך הוא צריך להתאים את עצמו גם לילדיו שהרי הוא מצווה בחינוכם.

רבי עקיבא הוא דוגמא מצוינת להמחשת הענין שהקב"ה לא מקציב זמן מוגדר לברואיו לצורך הגעה לגבול קצה היכולת שלהם, כפי שרבי עקיבא הפך מעם הארץ ששונא תלמידי חכמים לתנא הקדוש ביותר שיכול היה להחיות מתים, כפי שרק הקב"ה ידע שהוא יכול וצריך להיות מאז ומעולם, ושהיכולות והכוחות האלה גנוזים בו, אלא שהוא יתברך נתן לו את הזמן שהיה דרוש לו כדי להגיע לתובנות הנכונות, לתפיסת העולם ולקליטת המציאות האמיתיות, לבנות את עצמו ולהגיע לדרגתו הקדושה, כשעיקר ההבדל בין רבי עקיבא להרבה מבני עמו שהוא השכיל להוציא אותם מהכח אל הפועל. וגם מכאן צריכים אנו ללמוד מבורא עולם על ההתיחסות הנכונה כלפי כל בני האדם ולדבר עם כל אחד ברמה שלו, שנאמר: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" (משלי כב, ו).

צריך להיזהר מאחר ובמצבים מסוימים הדבר עלול לנבוע מהמידה הגרועה מכולן שהיא הגאוה, מתוך רצון פסול שכולם ירעיפו עליהם מחמאות ויוסיפו עוד ועוד תשבחות כלפי ילדיהם וירגישו בלבם הערכה כלפי אותם הורים שהצליחו לחנך את ילדיהם לאות ולמופת. חשוב לזכור שילדינו היקרים הם לא חיות מחמד ולא בובות בחלון ראוה אלא נשמות טהורות וקדושות שבאו לעוה"ז כדי למלא את תפקידן ולבצע את שליחותן על הצד הטוב ביותר, ועלינו לתת להם את הכלים הטובים ביותר לצורך כך, לחנך אותם, להתנהג אליהם ולדבר איתם בהתאמה אישית למבנה האישיותי היחודי אותו זכו לקבל מבורא עולם, וגם כשיש מצבים מיוחדים תמיד יש לנו את גדולי התורה ותלמידי החכמים איתם ניתן ורצוי להתיעץ בכל שאלה באמצעות פגישה או אף שיחה טלפונית כדי לקבל מהם את העצה הטובה ביותר שתעזור לנו לנהוג בצורה הטובה ביותר בכל מצב.

לעתים הדבר עלול לנבוע גם משאיפה מוגזמת לשלמות שמאפינת הורים מסוימים ומתוך כך הם עלולים לצפות גם מילדיהם שיתאימו את אורחות חייהם לאותה דרגה בשלב מוקדם מדי, וגם כאן עלינו לדעת שכשם שהקב"ה לא מצפה מכל ברואיו להגיע לתיקון המלא ולשלמות תוך זמן קצר, כך גם עלינו ללכת בדרכי ד' ולהעניק לילדינו את כל ימי החסד והאשראי לו הם זקוקים, וללמוד ממנו יתברך כיצד מתיחסים לילדינו מתוך סבלנות, רגישות, אהבה ורחמים, מבלי להציב בפניהם מטרות ויעדים גבוהים מדי שהם הרבה מעבר ליכולותיהם, בין יתר הסיבות כדי לא להנמיך את בטחונם העצמי במידה ויכשלו פעם אחר פעם בכל משימה בלתי אפשרית שהוריהם יציבו בפניהם, ואז יחששו לגשת אף למשימות קלות ופשוטות יחסית עקב נסיון העבר הלא מוצלח שכלל לא מעיד עליהם מצד האמת, כדאיתא בגמרא: "אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד" (תמיד לא, ב).

יהי רצון שה-ד' יתברך יהיה בעזרנו ויעזור לכולנו להעניק לילדינו את החינוך הטוב והמתאים ביותר עבורם בעה"י.

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

הי,

לפני כעשרה ימים נפרדנו מהמטפלת שטיפלה בבתי מהלידה ועד גיל שנתיים. המטפלת עזרה לי בחודשים הראשונים בחצי משרה. אח"כ במשך שנה טיפלה בבתי במשרה מלאה ובספטמבר השנה הכנסנו אותה לגן לחצי יום והיא הייתה מוציאה אותה מהגן ומטפלת בה עד אחה"צ. בחודש האחרון לפני הפרידה בתי נשארה בגן יום שלם, ועדיין המטפלת הייתה אוספת אותה בסוף היום לשעה - שעתיים, רק כדי שהפרידה תהיה הדרגתית. בחודש הזה היא גם לא באה כל יום.

מאז הפרידה בתי לא הזכירה את שמה ולא שאלה עליה, אבל היא בוכה הרבה יותר מכרגיל, מבקשת הרבה להיות על הידיים ובעיקר רוצה אותי צמוד אליה כל הזמן. האם זה קשור לפרידה מהמטפלת ואיך כדאי להתמודד עם זה?

בנוסף, המטפלת רוצה לבוא לבקר אותה. אני חושבת שזה חשוב, אבל לא רוצה לבלבל את בתי ולכן השאלה מתי זה יהיה מומלץ? הרי כבר היו בעבר פרידות קצרות של חגים וחופשים שאחריהם חזרה לראות אותה ברציפות ולכן מפחדת שזה יבלבל אותה שהיא רואה אותה רק לזמן קצר. איך מומלץ לקיים ביקורים כאלה ומתי? (מבחינת המטפלת היא רוצה לבקר פעם בכמה זמן).

תודה מראש

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

איזה סוג פעילות זו? איך קוראים לסגנון זה?

כתוב תגובה     סגור חלונית

שלום,

יש לי שני ילדים (בן - 9, בת - 7). מיותר לציין שהם לא מסתדרים וכל היום רבים... הבעיה העיקרית היא שהילדה לא מפנימה מה שמדברים איתה. אני לא מצליחה למצוא את הדרך להגיע אל ליבה. עונשים לא יעילים ואולי גם מחמירים את המצב, נחמדות יתר לא מביאה לשום מקום.

זה מתבטא בעיקר כשמבקשים ממנה לעשות משהו, ולא מספיק לבקש רק פעם אחת. וגרוע מזה, שמסבירים לה את חומרת המעשים שלה והיא מקשיבה וכל כך מבינה, אבל לא מיישמת לפעמים הבאות. השנה התחילה ללמוד בכיתה א' ואני מקבלת המון תלונות מהמורה (שלדעתי לא מספיק סמכותית), שהיא פשוט שמה עליה פס. קמה בשיעור בלי רשות, מתעסקת בדברים שלא קשורים לשיעור ומנסה עוד כל מיני דברים כדי למרוד מולה. לעומת זאת בשנה שעברה לא שמעתי עליה אפילו תלונה אחת מהגננת המופלאה שהיתה לה. אני ממש מיואשת, אני מרגישה שאני מדברת לקיר, היא עושה רושם שמבינה את חומרת המעשים אבל מהרגע שמסתיימת השיחה, היא "שוכחת" ועושה מה שהיא מרגישה לנכון באותם רגעים.

האם יש דרך נוספת שאפשר לפתור בעיה זו?

תודה, אודליה.

כתוב תגובה     סגור חלונית

מקבלת בגבעתיים

פסיכולוגית מקצועית וסבלנית מאוד

בהצלחה!

כתוב תגובה     סגור חלונית

היי ,

רקע: בתי בת השנתיים הייתה במשפחתון פרטי עם עוד 4 ילדים . לפני כחודש עברנו דירה מהמושב לעיר . לפני כן גרנו ביחידת דיור סמוך לבית הוריו של בעלי והאינטראקצייה עם משפחתו הייתה יומיומית ובתי מאוד קשורה ומחוברת אליהם.

עם המעבר לעיר ולבית גדול יותר עברנו גם לגן פרטי אך עם שינוי גדול..  בגן יש 23 ילדים.

דאגנו ליצור סביבה בבית שמאוד מזכירה את הבית הקודם. החדר שלה כמעט לחלוטין זהה לחדר הקודם ובכלל מבחינת השגרה אנחנון מנסים לשמור על אותה שגרה של ארוחות מקלחות ומשחקים..

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

שלום,

ביתי בת השנה וחצי בוכה המון כשאני שמה אותה בלול שלה, לפעמים אני מרחמת עליה כי היא מזיעה ובוכה ונראית אומללה... האם להיכנע באיזה שלב או לא להיכנע בכלל עד שהיא תירדם?

תודה מראש!

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

יש לי ילד בן 4.8 חודשים ובן שנתיים ו-3 חודשים.

הם משחקים יפה ביחד אבל מחטיפים המון אחד לשני, כמובן שהם שוכחים וממשיכים,אבל לפעמים המכות נראות ממש כואבות, הקטן יכול לנשוך או לצרוח עליו או סתם לזרוק עלינו משחק.

והגדול יכול פתאום להחטיף לו מכה כואבת אם הוא מפריע,

כמובן שכל פעם מישהו בא אליי בוכה נורא ומבקשים ניחומים..זה קורה כמה פעמים ביום, אבל הם כן מתחבקים ואוהבים לשחק יחד ומאוחדים.

השאלה היא איך אני מגיבה לדבר כזה בלי לגרום לאחר להרגיש מקופח?זה לא פשוט,כי לפעמים זה שבא אליי בוכה התחיל להרביץ.

.....

שאלה שניה-הגדול ב"ה ילד מאוד פעיל וקפיץ, אני מוצאת את עצמי מעירה לו המון הערות ומתקנת אותו,כמו :למה אתה בועט בבקבוק שלך ברצפה?אחכ אתה שותה ממנו.... ותפסיק לטפס על שולחנות וספות אחיך לומד ממך!(חוץ מזה שזה לא מקובל עליי) את יכולה להסביר לי,מאילו דברים להתעלם ומאילו לו?כי אחיו לומד ממנו!

אני כל כך אוהבת אותם שרוצה רק בטובתם,ולטובת בריאותם!

כתוב תגובה     סגור חלונית

היא מקבלת בגבעתיים

שווה להתייעץ איתה

כתוב תגובה     סגור חלונית

כתוב תגובה     סגור חלונית

שומעת ומבינה היטב את התסכול וחוסר האונים מול הסיטואציה הלא נעימה שהמתוק הקטן שלך מערער את השלווה שלך ושל הבית בכלל.

תודה על הפנייה והשיתוף.

ראשית, אני רוצה להרגיע ולומר שהתנהגויות כאלה לא בהכרח מובילות למסקנה שהילד לא מקבל מספיק אהבה... לפעמים אפילו להיפך... שהוא מקבל יותר מדיי... ובנוסף, לעזור לילד שלנו להתגבר ולתקשר את הכעס שלו באופן שאינו פוגע בסובבים אותו היא שיעור חשוב עבורו לחיים בכלל ולא הזדמנות לקילקול מצידך...

סביבות גיל שנתיים מתרחשת קפיצת גדילה שבה ה"אני" של הילד עולה לקדמת הבמה ומקבל משמעות. השלב הזה מוליד אצל הילדים שלנו הרבה מאוד תסכול שהם לא מצליחים להסביר את עצמם, שלא מבינים אותם, שלא נענים לדרישותיהם, שהם לא מצליחים להתגבר על הכעסים שעולים....

התפקיד שלנו כהורים הוא להכיל ולהכווין. זהו תפקיד מורכב כיוון שרגשות האשמה והביקורת על "איזו אמא אני?" קופצים מיד לביקור. ויחד עם זאת אנחנו צריכים להזהר שלא לתייג את הילדים שלנו בתוויות שיהיה לנו קשה לראות אותם אחרת וכמובן להזהר שבעתיים מהשוואות בין האחים, במיוחד שיש ביניהם שוני (לפי מה שאת מתארת) בטמפרמנט.

כדי לכוון טוב יותר את עצתי לפעולה, אשאל מספר שאלות:

האם תמיד ההחלפות לוו בבעיטות?

האם את יודעת לזהות את נקודת ההתחלה שממנה הכל התחיל?

האם קרה משהו חריג לאחרונה? (הייתם בחו"ל בלעדיו/יש אח בדרך/מעבר גן/מעבר דירה)

עד כמה האב בתמונה ואיך הוא מגיב לסיטואציות שכאלה?

איך האח הגדול מגיב? האם הם מצליחים גם לשחק יחד?

איך מגיבים בגן להתנהגויות הללו?

תארת נקודות שונות ביום שאתם שרויים במאבק הזה מולו, מה קורה ברגעים האחרים? מה הוא אוהב? מה משמח אותו?

ושאלה אחרונה אך חשובה מאוד, האם יש משמעות ל"לא" אצלכם בבית או שכל דבר שרוצים מקבלים ואם לא מקבלים, אז בכי/צעקות/מכות משנים את התשובה? (במילים אחרות... האם הפינוק גר איתכם?)

חשוב לזכור שהשלב העיקרי במציאת פתרון הוא התצפית עצמה... ההתבוננות לתוך הסיטואציות לכמה רגעים מבחוץ, תוך הבחנה מה קרה, איך הגבתי, ואיך הסתיים...

לשאלתך ממה הוא מתוסכל... זה עניין סובייקטיבי ואפילו לגיטימי... מותר להיות מתוסכלים.... אנחנו מבחינתנו יכולים רק להכיל את התסכול ולעזור לו למצוא דרכים להתגבר על התסכול וכך על הדרך להכיר את עצמו.

בנוסף לתשובותייך, אשמח שתכתבי סיטואציה אחת לפחות מהתחלתה ועד סופה.

מחכה כאן :)

באהבה גדולה,

אפרת

כתוב תגובה     סגור חלונית