|
פורום - מתייחסים ליחסים - יעוץ חינוכי
| |
 |
מנהלת הפורום: אפרת קרן – מדריכה, מנחה ומרצה מומחית בכל הקשור למערכות יחסים הן בתוך המשפחה והן במקום העבודה. בעלת ניסיון רב-שנים בתחום החינוך, בהכוונה אישית ליחידים, לזוגות, למשפחות ולמחנכים, ובעלת ניסיון רב בעבודה עם ילדים. עוד אודות אפרת תוכלו למצוא
באתר הבית ובעמוד הפייסבוק
מטרת הפורום:
מערכות יחסים מקיפות אותנו ומרכיבות את חיינו בכל מעגלי החיים – בעבודה, במשפחה ובזוגיות.
בפורום זה אתם מוזמנים להתייעץ בכל הנוגע למערכות היחסים הן במשפחה (עם בן הזוג והילדים), והן במסגרת החינוכית (עם אנשי הצוות/ההורים והילדים) בכדי לשפר, להעצים ולשמר אותן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | נושא | מאת | תאריך |
|---|
 | חובה לכל גננת | אדווה | 21/07/17 20:32 | | |
| | שאלון להורים לילדים בגילאי 6-12 | תיפי | 10/05/17 01:29 | | | הורים יקרים שלום,
שמי תיפי ואני סטודנטית לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית תל- חי. במסגרת עבודת הסמינריון שלי אני מחפשת הורים לילדים בגילאי 6-12 ( בעיקר הורים לילדים עם ADHD) שיענו על שאלון. המחקר שבו אני משתתפת הוא מחקר משותף של המכללה האקדמית תל- חי ושל המרכז הפסיכיאטרי לילד ונוער בבית חולים "זיו" שבצפת.
אשמח לשיתוף פעולה והפצה בין הורים נוספים!
לינק:https://telhai.az1.qualtrics.com/jfe/form/SV_0rpWgSIzMKfW6TX
תודה רבה!
והמשך ערב נעים :)
| | החזקת אוכל בפה | ורגית | 13/03/17 11:35 | | | ילד בן שנתיים, בימים האחרונים בזמן האוכל משאיר את האוכל בפה ולא לועס בבית ובגן. מסרב בתוקף להוציא מהפה. לפעמים יכול להשאר עם האוכל זמן רב בפה ולא פותח אותו. מה יכולות להיות הסיבה להתנהגות הזו? נבדק אצל הרופא והכל תקין בפה.
תודה
| | קבוצת גיל לביתי . | אמא מודאגת | 02/09/16 22:53 | | | שלום רב.ביתי בת שנה ו8 ביומיים הסתגלות בגן ראיתי שביתי ממש משתלבת יפה אבל כל הילדים בקבוצה הם שנה וחצי ומטה היא כבר מדברת יותר מה שהם בקושי.היא עצמאית מאוד.מפחדת נורא שתעלם ולא יהיה לה ממי ללמוד ולהתפתח מה שכן החצר קטנה עליה פתאום היא ממש ניסתה לנסוע בבינבה ודרסה ילדה כי היא ממש עשתה מהר..היא מעיין נינגה. חח ממש לא יודעת מה לעשות בקטע הרגשי דעותי חלוקות .אשמח להתייחסות לפני פגישה עםצמנהל הגן.תודה.
| | | תגובה ל: קבוצת גיל לביתי . | רבקה | 30/03/17 21:27 | | | קופת גמל להשקעה השוואת קרנות פנסיה תכנון פרישה הר הביטוח פנסיה לעצמאים קרנות פנסיה ברירת מחדל תיקון 190
| | בת שנה וחצי בוכה המון | נחמה | 24/07/16 22:10 | | | שלום, ביתי בת השנה וחצי בוכה המון כשאני שמה אותה בלול שלה, לפעמים אני מרחמת עליה כי היא מזיעה ובוכה ונראית אומללה... האם להיכנע באיזה שלב או לא להיכנע בכלל עד שהיא תירדם? תודה מראש!
| | | תגובה ל: בת שנה וחצי בוכה המון | דורית | 27/06/17 14:55 | | | מחשבון מחשבון מדעי מחשבון אחוזים
| | | תגובה ל: בת שנה וחצי בוכה המון | מור | 27/06/17 14:56 | | | יועץ פנסיוני ייעוץ פנסיוני לחברות
ייעוץ פרישה
| | | תגובה ל: בת שנה וחצי בוכה המון | אורי | 28/08/17 16:50 | | | ביטוח בריאות הצעה ביטוח סיעודי הצעה
| | ריבים בין אחים | אמא | 20/04/16 20:47 | | | היי, יש לי ילד בן 4.8 חודשים ובן שנתיים ו-3 חודשים. הם משחקים יפה ביחד אבל מחטיפים המון אחד לשני, כמובן שהם שוכחים וממשיכים,אבל לפעמים המכות נראות ממש כואבות, הקטן יכול לנשוך או לצרוח עליו או סתם לזרוק עלינו משחק. והגדול יכול פתאום להחטיף לו מכה כואבת אם הוא מפריע, כמובן שכל פעם מישהו בא אליי בוכה נורא ומבקשים ניחומים..זה קורה כמה פעמים ביום, אבל הם כן מתחבקים ואוהבים לשחק יחד ומאוחדים. השאלה היא איך אני מגיבה לדבר כזה בלי לגרום לאחר להרגיש מקופח?זה לא פשוט,כי לפעמים זה שבא אליי בוכה התחיל להרביץ. ..... שאלה שניה-הגדול ב"ה ילד מאוד פעיל וקפיץ, אני מוצאת את עצמי מעירה לו המון הערות ומתקנת אותו,כמו :למה אתה בועט בבקבוק שלך ברצפה?אחכ אתה שותה ממנו.... ותפסיק לטפס על שולחנות וספות אחיך לומד ממך!(חוץ מזה שזה לא מקובל עליי) את יכולה להסביר לי,מאילו דברים להתעלם ומאילו לו?כי אחיו לומד ממנו! אני כל כך אוהבת אותם שרוצה רק בטובתם,ולטובת בריאותם!
| | בן שנתיים | שני | 09/02/16 15:42 | | | שלום,
יש לנו 2 בנים, בן 4.8 ו- 2, הגדול הוא ותרן , מבין וכו׳ הקטן הוא עקשן קנאי , צעקן ואגרסיבי( כמובן שהוא ילד מדהים ומתוק והאהבה שלי אל שניהם עצומה ואני מראה להם ואומרת להם).
העניין הוא שהקטן קם לי לפעמים משנת צהריים בבכי וצעקות ומכות בלתי פוסק במשך למעלה משעה, של מופע צרחות אימים, עוד יחשבו שאני עושה לו משהו, זה קורה מדי יום(שום דבר לא כואב לו, בדקתי) ודיי אני לפעמים נשברת ומאבדת את עצמי, ולפעמים הגוף שלי נכנס לרעידות והשבתה. ולפעמים אני סבלנית ביותר.
להתקלח הוא לא מסכים זה מקלחת כוחנית ומלאת בכי, ומכות שלו... החלפת טיטול בכל זמן זה בבעיטות והשתוללות, בגינה הוא דבוק לי לידיים ולפעמים משתחרר. אני איתן מ13:00 , אני לא מחסירה שום אהבה מהם, אז למה? אני מדברת אליו ומסבירה לו בטון רגוע גם כשהוא במצב הזה וגם בלי קשר אחכ, בגן הוא לפעמים מרביץ ונושך, גם אותי ואת הגדול הוא נושך.
כשהוא עושה את זה אני אומרת לו שזה לא נעים לי והולכת והוא רודף אחרי בצרחות, הוא צועק עליי כמו ילד בן 7. חכם מאוד, אבל אני מאוד פוחדת לקלקל אותו , אני מתוסכלת מזה.
אני הרבה שואלת אותו אם הוא רוצה שאחבק ואנשק אותו, לפעמים רוצה ולפעמים לא. ממה הוא מתוסכל? הוא יכול לבטא את עצמו ואני יודעת לגרום לו להסביר מה הוא רוצה, אבל כשזה קורה לו הוא לא משתף פעולה רק צורח.
| | | תגובה ל: בן שנתיים | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 11/02/16 12:20 | | | שלום שני. שומעת ומבינה היטב את התסכול וחוסר האונים מול הסיטואציה הלא נעימה שהמתוק הקטן שלך מערער את השלווה שלך ושל הבית בכלל. תודה על הפנייה והשיתוף.
ראשית, אני רוצה להרגיע ולומר שהתנהגויות כאלה לא בהכרח מובילות למסקנה שהילד לא מקבל מספיק אהבה... לפעמים אפילו להיפך... שהוא מקבל יותר מדיי... ובנוסף, לעזור לילד שלנו להתגבר ולתקשר את הכעס שלו באופן שאינו פוגע בסובבים אותו היא שיעור חשוב עבורו לחיים בכלל ולא הזדמנות לקילקול מצידך...
סביבות גיל שנתיים מתרחשת קפיצת גדילה שבה ה"אני" של הילד עולה לקדמת הבמה ומקבל משמעות. השלב הזה מוליד אצל הילדים שלנו הרבה מאוד תסכול שהם לא מצליחים להסביר את עצמם, שלא מבינים אותם, שלא נענים לדרישותיהם, שהם לא מצליחים להתגבר על הכעסים שעולים.... התפקיד שלנו כהורים הוא להכיל ולהכווין. זהו תפקיד מורכב כיוון שרגשות האשמה והביקורת על "איזו אמא אני?" קופצים מיד לביקור. ויחד עם זאת אנחנו צריכים להזהר שלא לתייג את הילדים שלנו בתוויות שיהיה לנו קשה לראות אותם אחרת וכמובן להזהר שבעתיים מהשוואות בין האחים, במיוחד שיש ביניהם שוני (לפי מה שאת מתארת) בטמפרמנט.
כדי לכוון טוב יותר את עצתי לפעולה, אשאל מספר שאלות: האם תמיד ההחלפות לוו בבעיטות? האם את יודעת לזהות את נקודת ההתחלה שממנה הכל התחיל? האם קרה משהו חריג לאחרונה? (הייתם בחו"ל בלעדיו/יש אח בדרך/מעבר גן/מעבר דירה) עד כמה האב בתמונה ואיך הוא מגיב לסיטואציות שכאלה? איך האח הגדול מגיב? האם הם מצליחים גם לשחק יחד? איך מגיבים בגן להתנהגויות הללו? תארת נקודות שונות ביום שאתם שרויים במאבק הזה מולו, מה קורה ברגעים האחרים? מה הוא אוהב? מה משמח אותו? ושאלה אחרונה אך חשובה מאוד, האם יש משמעות ל"לא" אצלכם בבית או שכל דבר שרוצים מקבלים ואם לא מקבלים, אז בכי/צעקות/מכות משנים את התשובה? (במילים אחרות... האם הפינוק גר איתכם?)
חשוב לזכור שהשלב העיקרי במציאת פתרון הוא התצפית עצמה... ההתבוננות לתוך הסיטואציות לכמה רגעים מבחוץ, תוך הבחנה מה קרה, איך הגבתי, ואיך הסתיים...
לשאלתך ממה הוא מתוסכל... זה עניין סובייקטיבי ואפילו לגיטימי... מותר להיות מתוסכלים.... אנחנו מבחינתנו יכולים רק להכיל את התסכול ולעזור לו למצוא דרכים להתגבר על התסכול וכך על הדרך להכיר את עצמו.
בנוסף לתשובותייך, אשמח שתכתבי סיטואציה אחת לפחות מהתחלתה ועד סופה. מחכה כאן :) באהבה גדולה, אפרת
| | ילד אגרסיבי | יעל | 21/01/16 18:06 | | | שלום, יש לי ילד בן שנתיים וחודשיים ואני איתו בבית הוא עוד לא במסגרת.. לפעמים זה נראה שהוא נורא אגרסיבי, הרבה משחקים הוא פשוט זורק או מטיח אותם על הרצפה או כל מיני כאלה למרות שהוא יודע שככה לא משתמשים באותו משחק. אין לי מושג ממה זה נובע, אשמח אם תוכלי לעזור לי
| | | תגובה ל: ילד אגרסיבי | יעל | 21/01/16 18:11 | | | אני גם מרגישה הרבה פעמים שהוא פשוט "מצפצף" עלי, כמה שאני מסבירה הוא פשוט עושה דווקא. אני חייבת עזרה עם זה כי אני פשוט יוצאת מדעתי
| | | תגובה ל: ילד אגרסיבי | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 24/01/16 20:41 | | | שלום יעל. מבינה בהחלט את התיסכול ויודעת כמה התנהגויות שכאלה יכולות לערער את שלוות הנפש. רגע לפני שאני צוללת למענה הכולל דרכי פעולה אפשריות, יש לי כמה שאלות: האם יש לחמודון אחים נוספים? אם כן, בני כמה? איך את מגיבה למעשים שלו? אשמח לפירוט של סיטואציה אחת לפחות... איך התחילה... מה אמרת... איך הגיב... מה עשית... איך נגמר... האם יש דמויות חינוכיות נוספות שנמצאות איתו (אבא, סבתא...)? איך זה מתנהל איתם? האם במהלך שהותכם בבית יחד יש זמנים בהם הוא מעסיק את עצמו? יש זמנים שאתם יחד (משחקים, מציירים, מכניסים כביסה, מבשלים...)? האם יש לחמודון שגרה מובנית? מחכה לתשובותייך בכדי לרקוח לכם מענה :-) אפרת.
| | ילד גבולי בגן עירייה | נ.ש | 20/01/16 13:34 | | | היי, הבן שלי יליד 17.12.13 ז"א שצריך לעלות שנה הבאה לגן עירייה. כרגע הוא במעון של ויצו ופורח שם. הוא קטן פיזית וגם מאוד מפונק. הוא הבכור ושבוע לפני תחילת שנת הלימודים הבאה יצטרף אליו אח קטן (שינוי גדול מאוד עבורו). השאלה שלי האם יהיה נכון עבורו לעלות לגן עירייה, הייתי ביום הפתוח והתרשמתי לא לטובה. או שכדאי לתת לו שנה נוספת בגן פרטי? ההתלבטות מאוד מאוד גדולה עבורי גם כי גן ערייה זה חינוך חינם אבל בסופו של דבר טובת הילד היא לנגד עיניי. מצד שני אני נורא דואגת לו שילך לאיבוד בגן עירייה, ימשיך להיות הכי קטן בקבוצה כמו שהיה בשנתיים האחרונות, והצטרפות של אח נוסף למשפחה. אשמח מאוד לתשובה/עצה שתאיר את עינייי תודה!
| | | תגובה ל: ילד גבולי בגן עירייה | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 20/01/16 23:01 | | | שלום נ.ש. שאלתך מעט טריקית... ואסביר... את מתארת ילד שמבחינה פיזית קטן, מבחינה התנהגותית מפונק, מבחינה רגשית עומד בפני התמודדות עם שינוי משמעותי (אח חדש), מבחינת הגיל הוא הצעיר בשכבת גילו.... כל הנתונים הללו מולידים רגשות עזים הקוראים להגן על הילד מפני גן העירייה... יחד עם זאת כתבת שבמעון הוא פורח ושבשנתיים האחרונות (והוא רק בן שנתיים.. :) )הוא הקטן בקבוצה.... מה שמחזק את זה שאולי צריך לתת לו להמשיך לפרוח ולגדול שכבר לא יהיה קטן...
השיקול האמיתי בכדי לדעת אם נכון לילד להמשיך לשלב הבא (כמו מעבר לגן עירייה, לשכבת גיל הבאה, לכיתה א' וכו...) היא בשלותו של הילד. הבשלות ניכרת בכמה אספקטים וביניהם היכולת שלו לשתף פעולה עם דמות הסמכות, היכולת להכיל תסכולים ולדחות סיפוקים, היכולת לחלוק ולהתחשב באחר והמסוגלות הרגשית למצוא ולהמציא את מקומו מחדש. וכן... לילדים יש את הפוטנציאל לכל אלה וכל אחד נמצא בשלב אחר בבשלותו. כמובן שאין ציפייה מבן השנתיים כבר לשלוט ולהפגין את כל אלה אך המטפלות שלו במעון יידעו להעיד איפה הוא נמצא ביחס לכל אחת מהנקודות. בעיניי גיל כרונולוגי, פינוק ואפילו אח חדש אינם סיבות מספיקות שלא להעביר ילד לשלב הבא. יש צורך לבחון מה תעשה לו ההשארות במסגרת הקיימת ומה יש לה לתת לו בכדי שימשיך לגדול ולהתפתח. חשוב לזכור שגם כשהוא נשאר במסגרת הקטנה יותר והעוטפת יותר הפינוק והצטרפות של האח לא יעלמו ויהיה עליו להתמודד איתם. אני לא חסידה גדולה, בלשון ההמעטה, של גני עירייה בעיקר בשל שיטת החינוך המונהגת בהם, ובהחלט חושבת שילדים רגישים או לא בשלים יכולים שלא להצליח להסתגל ולמצוא את מקומם. את מכירה את ילדך, קטונטי מלדעת מה נכון עבורו מבלי להכיר אותו ואתכם. עצתי העיקרי היא לבחון את עניין הפינוק וללמוד קצת על איך לטפח אווירה משפחתית שהצטרפות האח , למרות היותה שינוי מהותי עבור כולכם, תהיה זורמת ונינוחה ולא מתנצלת ומרחמת. ולגבי הגן, בסופו של דבר, גם אחרי שמקבלים את ההחלטה הכי מושכלת, הילד בעצמו מראה לנו אם היא היתה נכונה או שיש לשקול שוב וזאת דרך התנהגותו והשתלבותו במציאות החיים החדשה. מקווה שהארתי את עינייך. בהצלחה. אפרת.
| | התייעצות דחופה | מיטל | 18/01/16 16:10 | | | היי! מזה זמן רב שאני שוברת את הראש בין יסורי המצפון לבין מה נכון או לא נכון. הנני בעלת משפחתון קטנטן שנפתח הודות לילדי הקטנטנים. בתחילת הדרך הכל היה פשוט כי הם היו בסביבות גיל שנה(תאומים) אבל ככל שהזמן עובר זה הולך ונהיה קשה יותר. בעיקר סימני השאלה הרבים ויסורי המצפון. רוצה את הצעתך איך לנהוג שהבת שלי מעוניין אך ורק בטיפול שלי, היא משתגעת שרואה אותי מטפלת בילדים אחרים, הבן קצת יותר נוח אבל אצל הבת זה משמעותי ניסיתי זמן איכות איתה לבד ניסיתי שתהיה בטיפול של מטפלת אחרת אבל כלום לא עוזר.. שואלת את עצמי אם אני לא גורמת לה נזק עם כל הרצון הטוב שתהיה בגן של אמא ...
| | | תגובה ל: התייעצות דחופה | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 18/01/16 20:43 | | | שלום מיטל. מבינה לליבך (גם ילדיי היו בגן שלי :) ). המעורבות הרגשית שלנו עם ילדינו מעוררת תהיה האם אנחנו פועלים נכון ולא רק בהקשר של "להיות עם אמא בגן - כן או לא", אלא כמעט בכל דבר ועניין בהורות כיוון שיש לנו משאלת לב לתת לילדים שלנו את הטוב ביותר ואנחנו לפעמים לא יודעים מהו אותו טוב... התוצאה המיידית של הדילמות היא אוסף ייסורי המצפון ורגשות האשם, איתם אני מציעה לעשות עבודה עצמית ולהפרד מהם לשלום ולקבל את הזה שלפעמים נטעה בדרך ובהחלטות שנקבל, אך היופי הוא שתמיד אפשר לתקן ולזוז אם מגלים שמשהו לא עובד. אז ראשית, מודה לך על הפנייה. בכדי לתת לך מענה מדוייק יותר אשמח למידע נוסף... 1. בני כמה הילדים היום? 2. כמה ילדים יש כיום בגן וכמה מטפלות מלבדך? 3. האם הגן בתוך הבית שלכם? 4. מה קורה מעבר לשעות הגן - איך הבת מגיבה כשאת נותנת תשומת לב לאחיה? 5. האם הבת פעילה בגן או כרוכה אחרייך (כלומר שכשאת זזה, היא מפסיקה לשחק...)? 6. למה התכוונת שניסית שמטפלת אחרת תטפל בה? בזמן הזה את נכחת בגן או שזה בגן אחר? 7. מה קורה ביום החופשי או כשאת לא נמצאת? 8. האם יש קולות רקע שמנסים להראות לך את הבעיתיות בכך שהילדונת איתך?
כמי שמאמינה שהילדים שלנו צריכים להיות איתנו כל עוד אנחנו יכולים ומוכנים לאפשר זאת, במיוחד כבעלת גן לשעבר, אני מאמינה שיש דרך לגרום לזה לעבוד עבורכן. בעזרת התשובות אוכל לנסות לדייק את המענה עבורך.
(המענה אינו מתיימר להחליף התייעצות פרטנית מכייון שהוא נסמך על הפרטים המצויינים בלבד) בהצלחה, אפרת.
| | ילד בן 3 שמקלל | גננת | 17/01/16 14:43 | | | שלום
זקוק לייעוץ יש לי בגן ילד שמשתמש במילים מאוד לא יפות וכשהוא כועס הוא אומר כלבה, סתומה וכו׳
אין לי כל כך שיתוף פעולה כי האמא די מתעלמת ומחייכת כשהוא מדבר ככה העניין הוא שהילדים בגן לומדיםש ממנו לדבר ככה וחבל
לגבי סליחה לא מתעקשת כי הוא חוזר על כך שוב ביום שלמחרת אז אין שום טעם מלבד לשבת מצד ולהירגע.
איך להגיב ??? בהתחלה הייתי אומרת שככה לא מדברים וזה לא עזר אז כשהתחלתי להתעלם הוא משתגע מזה ובסוף מסיים באיזה קללה עסיסית.
| | | תגובה ל: ילד בן 3 שמקלל | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 18/01/16 21:02 | | | שלום לך גננת. אומנם קללות הן תופעה שיש לטפל בה ולמגר אותה והיא אכן מדבקת, אך לא אוכל להציע דרכי פעולה מבלי לקבל פרטים נוספים... 1. מה גיל הילד? 2. האם יש לו אחים גדולים? 3. באילו סיטואציות זה קורה? 4. האם זהו ילד שנוח לכעוס עליו? (כלומר עושה הרבה דברים מכעיסים) 5. האם את הדמות היחידה בגן שמגיבה מולו? אם לא, באילו תגובות משתמשים יתר אנשי הצוות? 6. האם האם מעידה שהשפה הזו שגורה בפיו גם בבית? 7. האם לילד יש איזשהם רגישויות או קשיים מיוחדים? 8. עד כמה הילד פעיל בגן ומשתף פעולה עם הצוות ועם החברים? 9. האם קיימתם שיחה עם ההורים בכדי לשתף פעולה סביב הטיפול בתופעה? 10. מה הדברים שהילד אוהב לעשות בגן?
בשלב זה אומר שבד"כ קללות זו דרך להביע תסכול או למשוך תשומת לב. כך או כך זה נוגע לחלקים בתחושת השייכות של הילד - האם הוא סומך שיש מי שיכיל ויעזור לו להתגבר על התסכול או מישהו שיעניק לא תשומת לב חיובית כך שהוא לא יזדקק לקללות. אני בוחרת כרגע שלא להתייחס לילדים האחרים כיוון שברגע שתעלו על הדרך להתמודד מול הילד הזה, תוכלו להכיל את אופן הפעולה על כל ילדי הגן. ובעניין הסליחה... גם אם הוא מבין את משמעות המילה (ושלא תמיד זה המצב בקרב ילדי הגן), הוא לא מסוגל בשלב הזה להפנים אותה ולפעול אחרת כיוון שלא בטוח שהוא מכיר דרכי פעולה אחרות מלבד הקללות... מחכה לתשובתך בכדי שאוכל להרחיב יותר. בהצלחה, אפרת.
| | | תגובה ל: ילד בן 3 שמקלל | גננת | 20/01/16 13:04 | | | אשמח אם תוכלי לרשום לי את המייל שלך כדאי שאוכל לרשום את כל הפרטים
| | | תגובה ל: ילד בן 3 שמקלל | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 20/01/16 23:13 | | | שלום גננת יקרה. את מוזמנת לכתוב את הפרטים כאן מעל "דפי הפורום". זוהי מטרת הפורום- התייעצות פרטנית פתוחה (רמת החשיפה היא בידי הפונה) בכדי שאחרים עם מצבים דומים יוכלו להקיש מהכתוב לסיטואציה הפרטית שלהם. בתחילתו ובסופו של דבר, הכותב הוא היחיד שמכיר את התמונה כולה ולכן תפקידי בשלב הזה הוא להאיר את זוויות ההסתכלות החשובות ולאחר איסוף הנתונים הרלוונטים לסיטואציה, לתת מענה שפותח כיוון לפיתרון. המענה בפורום אינו יכול להחליף הדרכה פרטנית פרטית, בה נוצר תהליך ומעקב עד לפתרון הבעיה שהועלתה. במידה ואת מעוניינת בהתייעצות פרטית, את מוזמנת ליצור עימי קשר ונוכל לקבוע מפגש או שיחה טלפונית או אפילו מפגש תצפית בגן או הדרכה לצוות - הכל בהתאם לצורך. חשוב לי להבהיר כבר כאן - הדרכה פרטית היא בתשלום. אשמח להיות לעזר בכל דרך שתבחרי. בהצלחה. אפרת.
| | ילדה בת שנתיים וחצי עם בעיות | שירן | 11/01/16 12:55 | | | יש אפשרות לשוחח בטלפון ?
| | | תגובה ל: ילדה בת שנתיים וחצי עם בעיות | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 13/01/16 19:04 | | | שלום שירן. ניתן בהחלט לקבוע פגישה טלפונית. את מוזמנת לכתוב לי הודעה לנייד ואמסור את כל הפרטים אודות האפשרות הזו. המספר הוא 054-4520584 המשך ערב נפלא. אפרת.
| | ילדה "שתלטנית" בגן- אשמח שתייעצו לי מניסיונכן | גל | 03/01/16 10:35 | | | אני גננת משלימה בגן חובה. בגן זה יש ילדה שבאופן קבוע "שולטת" על ילדה אחרת שהיא לגמרי חסרת ביטחון ולכן היא נצמדת לילדה "השולטת" אשר מנצלת את מעמדה ומתנה את החברות ביניהן בהבאת משחקים, ממתקים וכדומה. הסייעת הקבועה בגן כועסת על כך ומפרידה ביניהן באופן גלוי למשל: "אל תשחקי איתה, היא שולטת עלייך! לכי לשחק עם חברות אחרות". אני לא מאמינה בהפרדה שכזו, ולכן אשמח לעצות יישומיות מכן. מה ניתן לעשות?
תודה מראש!
| | | תגובה ל: ילדה "שתלטנית" בגן- אשמח שתייעצו לי מניסי | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 03/01/16 21:58 | | | שלום גל. מעריכה את האכפתיות ואת העירנות למצב העדין בו שרויות הבנות, במיוחד לאור העובדה שאת לא נמצאת איתן מדי יום. על פניו התנהלותה של הסייעת אינה תורמת לאף אחת מהבנות ובוודאי לא לאווירה בגן, אך אני מבקשת להניח לה כעת. למרות שאם הדבר חוזר על עצמו יש להסב את תשומת לב מנהל הצוות לכך שחסרה הדרכה מתאימה להתמודדות עם סיטואציה מעין זו.
לכל תכונה יש כמה פנים - שתלטנית יכולה להפוך למנהיגה, ולא פחות חשוב, כנועה יכולה להפוך להיות מונהגת. היכולת להסכים שמישהו ינהיג ויוביל אותי היא חשובה בחיינו כיוון שנרצה או לא, ישנם מקומות בחיינו בהם אנחנו מובילים ומקומות בהם אנחנו מובלים. כדי ליהנות מהצדדים היפים של התכונות השונות נחוצה הכוונה. הילדים שלנו לא תמיד פועלים באופן הרצוי למן הפעם הראשונה ולא מודעים לכוחם בכלל ובפרט על השפעתם על אחרים. אנחנו כאנשי חינוך צריכים לכוון את הילדים כך שיפתחו את שני הצדדים ינהיגו ויונהגו.... שיהיו מקומות בהם הם הקובעים ומקומות בהם הם צריכים לשתף פעולה עם קביעות של אחרים. בנוסף והחשוב מכל הוא להכווין אותם לראות את האחר, לתת להם כלים להשתמש בכוח הזה מבלי לפגוע באף אחד. מעבר לזה, לא ארחיב כאן אך אציין שהדוגמא האישית חשובה מאוד בכדי לאפשר לילדים ללמוד.
אני רוצה להרחיב מעט בעניין המצב בו הבנות נמצאות על סמך התיאור בשאלתך.
האחת, השתלטנית לתיאורך, גילתה את השפעתה על אותה ילדה וזה עובד לה... היא לא מודעת לפגיעה בעצמאותה של האחרת ולא מודעת לכוחניות שהיא מפעילה. מלבד זה שמדי פעם "מפריעים" לה, אולי מעולם לא הראו לה איך להשתמש באופן חיובי בהשפעה שלה על אחרים, כמו לתת לה להניע פרוייקטים או להיות אחראית על משימות ולכוון אותה איך עושים זאת בדרכי נועם. השנייה, הנגררת לתיאורך, יש משהו בהגדרתך לגבי הביטחון העצמי שלה כיוון שהיא נמשכת לאותו כוח שיש לאחרת ולה אין כרגע... לה צריך לעזור להשמיע את קולה, לעודד אותה לבחור בעצמה.... בהגדרה הסייעת הקבועה, כפי שתיארת, עושה לה בדיוק מה שהילדה האחרת עושה - משתלטת ומחליטה בשבילה בדורסנות שכזו...
אכן בכל פעם שנחצה הגבול בין אם בסחיטה רגשית או השפלה ברמה זו או אחרת, צריכה להיות התערבות והדרכה, אך לא בהכרח הפרדה... כל אחת מהן צריכה ללמוד להתמודד ולהתנהל בסיטואציות שכאלה... תפקיד החינוך הוא לכוון ולתת כלים בכדי שהילדים יהיו מוכנים למה שהחיים מזמנים להם ולא "לסדר" להם את הסיטואציה בסיגנון של הפרדת כוחות. כל אחד צריך ללמוד לשמור על עצמו ולא לאפשר לאחר לפגוע בו. גם תוויות פוגעות ואפילו, אומר בגסות, מסרסות... הן לא תמיד מאפשרות לצאת מהמשבצת לתוכה הכניסו אותנו.
יכול מאוד להיות שיש סיפור קצת יותר רחב מאחורי כל אחת מהבנות... סיפור מהבית שעליו ההורים שלהן צריכים להסכים לעבוד למענן.... בכל אופן, בגן כדאי שהצוות יקבל הדרכה מדי פעם, ירענן את הגישה החינוכית וינקה את המשקפיים דרכם מסתכלים על הילדים.
אחרי שהבהרתי את עמדתי בנושא... בשורה התחתונה - בכל פעם שיש סיטואציה לא חיובית בין הבנות שגובלת בהשפלה או כוחנות, יש לגשת, לעצור את הסיטואציה ברוגע ולומר "יעל, שמעתי אותך אומרת ל..,, כך וכך... לי זו נשמעת אמירה לא חברית ולא נעימה.... רותי, לך זה היה נעים?... יעל, רותי אומרת שלא היה לה נעים.... מה ניסית בעצם להגיד? איך אפשר להגיד את זה אחרת?"... המסר לשתיהן - "בכל מצב אנחנו מכבדים אחד את השני ואיפה של נעים, לא צריך להשאר, אפשר ללכת למקום אחר. אני סומכת עליכן שתדענה להיות חבריות ונעימות האחת לשנייה." ולזוז משם (אך עם אוזן קרוייה) בכדי לאפשר להן להתאמן.
אני כאן לעוד חידודים והבהרות. יישר כוח על העשייה החינוכית. בהצלחה. אפרת.
| | | תגובה ל: ילדה "שתלטנית" בגן- אשמח שתייעצו לי מניסי | גל | 04/01/16 11:13 | | | אפרת, תודה רבה על המענה והניתוח של המקרה!
מה שאת מציעה זה בעצם להיות איתן בקשר עין לאורך היום ולשים לב ליחסים ביניהן. את טוענת שלא כדאי להפריד ביניהן בכל מקרה, אלא לנתב את הדומיננטיות של הילדה "השולטת" למקומות חיוביים?
| | | תגובה ל: ילדה "שתלטנית" בגן- אשמח שתייעצו לי מניסי | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 04/01/16 15:35 | | | גל יקרה, קלעת בול! החלק השני הוא לדובב את ה"נשלטת" לבחור בעצמה מה היא רוצה לעשות ואיפה היא רוצה להיות... לעזור לה להתחבר לעצמה... שתדע איפה ומה נעים לה ומה לא... בהצלחה!
אני פה לכל שאלה או חידוד. באהבה גדולה! אפרת.
| | בריחת שתן לילדה בת 7 | איילת | 26/12/15 23:25 | | | בתי בת 7. לעיתים (לא תכופות) בורח לה שתן במהלך היום (לא בלילה). היא גם נוהגת להתאפק ולא פעם אני רואה שהיא צריכה פיפי ואומרת לה ללכת לשירותים.
אני לא חושבת שמדובר בבעיה רפואית, כי אם במצב שבו היא לא רוצה להפסיק את מה שהיא עושה באותו הרגע כדי ללכת לשירותים.
אני חוששת ממצב בו יברח לה בבית הספר (זה קרה פעם אחת אבל בכמות קטנה, אז לא ראו).
אני ובעלי תוהים איך להתייחס לזה.
ניסינו לדבר איתה על זה, הסברנו לה שזה לא בריא להתאפק, והזכרנו לה לפני יציאה מהבית ללכת לשירותים.
היתה תקופה של הפסקה והיום שוב ברח לה (בזמן משחק אצל חברים שלנו)
שאלתנו: איך ניתן להפסיק את זה? איך לפעול מולה? מה נכון לעשות? לכעוס? להתעלם? להמשיך להסביר? משהו אחר?
| | | תגובה ל: בריחת שתן לילדה בת 7 | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 28/12/15 11:35 | | | שלום איילת. מבינה את הדאגה... ראשית ממליצה לשלול עניין רפואי - בדיקת שתן היא פשוטה ומרגיעה. במידה ואכן הכל תקין, אפשר באמת בראש שקט לפנות לבחינת העניין התנהגותית...
התופעה שאתם מתארים טבעית ואפילו אופיינית לגילה... משהו מאוד מענין אותה, היא לא רוצה להפסיק, אבל עדיין לא מכירה מספיק טוב עד כמה תוכל "לעכב" את השלפוחית... ואז "בורח" לה לפני שהספיקה להגיע לשירותים. יש כאן עניין של למידה כפולה - אחת בלהכיר את הגוף והשנייה בבחינת סדרי עדיפויות.
אותי מעניין לשמוע, לטובת מתן מענה מדוייק יותר: כיצד היא מגיבה להערות/לתזכורות/להסברים? כיצד בפועל אתם מגיבים כשאתם מגלים "שברח"? האם יש לכם תחושה ולו הקטנה ביותר שזה "דווקא"? (האם יש לה סיבות? אח שנולד? שינוי בשגרת תשומת הלב?...)
אנחנו כהורים צריכים להבין שזה אחד התחומים שלעולם לא תהיה לנו שליטה עליו - מה שנכנס ומה שיוצא מהגוף הוא בשליטתו המלאה של הילד שלנו... ולכן הפיתרון (בהנחה שאין כאן עניין רפואי) נמצא אצלו ואצלו בלבד. אי לכך צריכים להתקיים שני צעדים משמעותיים - אחד של ההורים לשחרר... והשני של הילדה לקחת אחריות על גופה. וזאת בהנחה שאין פה התנהגות "דווקאית". (כי אז צריך לחקור את זה מעט אחרת...) ואיך עושים את זה? (כמובן אחרי ששללנו בעייה רפואית...) מקבלים את ההבנות שלעיל. מחליטים עד לאן תגיע אחריותה - להחליף בעצמה כש"בורח", לשטוף את הבגד המלוכלך, לדאוג לשקית בגדי החלפה בכל יציאה (גם לביהס").... ומה אנחנו מוכנים לעשות כדי לעזור - לא להעיר כדי לא לבייש ליד חברות, להכניס הביתה נוהל שכולם מבקרים בשירותים לפני כל יציאה, לעזור להחליף במידת הצורך (בלי "להרוויח" שם עוד דוקת תשומת לב...)... ואז מקיימים שיחה ברגע רגוע בגובה העיניים עם הילדונת החמודונת ומספרים לה על איזו אחראית שהיא ומציינים בפניה את כל המקומות שהיא לוקחת אחריות בחייה. אחר-כך מתארים את הקושי ושואלים לעצתה... לבסוף מסכמים ומספרים על חלקכם - מה אתם מוכנים לעשות.
וככה זה יכול להישמע: "מתוקונת, את ילדה כל כך גדולה, אחראית ועצמאית. את אוכלת בעצמך ומפנה את הצלחת, את יודעת לארגן את הבגדים המתאימים לביה"ס.... יש עניין אחד שקורה מדי פעם בזמן האחרון. אנחנו רואים שקשה לך לפעמים להפסיק משחק אהוב כדי ללכת לשירותים ואז לפעמים הפיפי יוצא בתחתונים במקום בשירותים. את גם שמה לב לזה?... איך את מרגישה עם זה?.... מה לדעתך אפשר לעשות?.... מהיום אהובה, את תהיי אחראית לגמרי לגוף שלך כי רק את יכולה לשמוע אם הוא אומר לך שצריך ללכת לשירותים ואם במקרה תבחרי שלא להקשיב לו והפיפי ייצא זו תהיה גם כן אחריותך להתנקות... אנחנו מפסיקים להעיר לך כיוון שאת כבר ילדה גדולה ויכולה לקחת אחריות ואנחנו סומכים עלייך."... חשוב כן להסביר שלהסתובב עם תחתון רטוב עלול לגרום לאודם או לדלקת וזה בכלל לא נעים ואפילו כואב. אבל (!) אתם זזים מהתמונה ולא מעירים... אם היא לא הלכה מיד להחליף ורוצה לשבת על הספה, תוכלו להעיר באזניה (בלבד!) "בשמחה תוכלי לשבת על הספה כשאת יבשה." או אם הריח לא נעים "אשמח להקשיב לך, אך הריח לא נעים לי. אני אחכה כאן. את מוזמנת אחרי שתתנקי." המטרה היא לא לבייש או להוכיח אותה !!! אלא להכיר לה את ההשלכות.
אתייחס לנקודה אחרונה שעולה לי מתוך התיאור שנתת... אל תחששי ממה שיקרה בביהס.. זה שלה (שוב, בפעם השלישית, בהנחה שאין בעייה רפואית)... ילדים לא בהכרח שמים לב וגם היא לא תרצה להיות במקום הזה... וזה באחריותה (או לא להתאפק או לקחת בגדי החלפה)
ולסיום, רק ארגיע. זה עובר... הרצונות מול השליטה בגוף מתאזנים בשלב מסויים. החלק הקשה בכל הסיפור הוא השיחרור... בהצלחה. אפרת.
| | אימא חולה. | בת משפחה | 19/12/15 11:50 | | | אפרת, הבטחת שתוך דקות תעלי את תגובתך, חלפו יומיים ואני עדיין לא רואה כלום. כל יום שעובר הוא קריטי במצב הזה.
| | | תגובה ל: אימא חולה. | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 20/12/15 21:17 | | | יקרה, התגובה מחכה לך בשרשור של השאלה ששאלת.... פשוט תלחצי על הכותרת : "תגובה ל:אימא חולה" רופאה שלמה במהרה בימינו! אמן. אפרת.
| | האם אין כאן מענה להתייעצות? | בת משפחה | 16/12/15 11:05 | | |
| | | תגובה ל: האם אין כאן מענה להתייעצות? | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 17/12/15 10:31 | | | בוקר טוב, בת משפחה יקרה. אכן בחופשות, שבתות וחגים המענה הוא בהתאם לזמן הפנוי והאפשרי. מלבד זאת החזרה לשגרה דורשת את הזמן והנה כעת הגעתי לתת מענה לפנייתך כיוון שאני מעוניינת לתת מענה רציני, ענייני ומכבד ולא כלאחר יד. בדקות הקרובות תעלה תגובתי לשאלתך, את מוזמנת לעיין בה ולהגיב בכדי שנדייק את הפתרון למצב הענדין שתארת. מאחלת בריאות והחלמה מהירה במהרה. אפרת.
| | אימא חולה | בת משפחה | 12/12/15 12:41 | | | היי אפרת, זקוקה לעצה והדרכה ממך בבקשה, מדובר במשפחה מקסימה עם ילדה בת שנתיים וחצי לערך. האימא חלתה בסרטן לפני שנתיים לערך ובמהלך התקופה היא עברה ועוברת טיפולים אשר מחלישים אותה וגורמים לה להיות יותר ויותר במיטה. מה שגורם לילדה לרצות את האימא יותר ויותר. הילדה רוצה שרק האימא תלביש, תאכיל, תקלח תיקח לגן וכ'ו.. הילדה מוקפת בבני משפחה שעוזרים ותומכים 24 שעות ובאהבה ענקית. בשיחה עם הגננת הילדה מתפקדת רגיל בגן ולא מגלה שום סימניי מצוקה, עצבות או עצבנות. ההתנהגות באה לביטוי רק בבית בשל הרצון של הילדה להיות עם אימא. אנחנו אובדי עצות ומבקשים דרך לעזור לילדה. אודה לך על תשובתך.
| | | תגובה ל: אימא חולה | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 17/12/15 11:27 | | | שלום בת משפחה יקרה. צר לי לשמוע על מצבה של האם ושולחת מכאן ברכות ותפילות להחלמתה השלמה והמהירה. את מתארת סיטואציה שבמידת מה היא טבעית, גם כשאימא לא חולה... כשאי אפשר אז רוצים... ובמיוחד בגילאים הצעירים שמאוד זקוקים לתשומת הלב שמתבטאת בטיפול הצמוד והמסור של ההורים. אציף כעת שאלות שעולות לי שדרכן אפשר יהיה לבחון את המצב לעומק ולתת מענה מדוייק ונכון יותר גם לילדה וגם למשפחה כולה.
מדברייך אני מבינה שהילדה בעצם גדלה לתוך המצב הזה ושמאז שהיא מכירה את עצמה אימא חולה והם מוקפים בעזרה ותמיכה, האם כך הוא המצב? או שמא חלה איזו הרעה במצב או חלילה אשפוז לאחרונה שיצר נתק בין הילדה לאימה והחריף את הקושי של הילדה?
האם יש דמויות קבועות שנמצאות בסביבתן ואמונות על הטיפול בילדה? מה מקומו של האב בתמונה? האם יש עוד אחים בתמונה? כיצד הם מגיבים ואיך היחסים עם הילדונת?
בכל מקרה אומר שהרצון של הילדה לקבוע בדברים שנוגעים אלייה (מי יקלח, מי יקח לגן וכו') מאוד אופיינים לגיל, ואם על זה נוסיף את הגבול שנוצר עקב מצבה של האם, זה מעצים את הכמיהה שדברים יקרו בדרך שלה. אם לרגע נניח בצד את העובדה שהאם חולה, זה בדיוק הגיל שדורש את הצבת הגבולות בהתאם למציאות כדי שהילדונת תתאמן על דחיית סיפוקים, התחשבות באחר ובמצב, הבנת הרצונות והרגשות שלה ועוד...
עוד לפני קבלת התשובות על השאלות שהצפתי, הצעתי היא לבחון מהם הדברים שהאימא כן יכולה להיות שותפה ומעורבת בעשייתם, להסביר לילדה את העניין ולהיות עקביים אמפטיים ומכילים במקום הזה. אתן דוגמא בכדי להבהיר את כוונתי - הילדה רוצה שאימא תקלח אותה, לאם במצבה קשה להרים את הילדה למקלחת, לסבן ולהלביש... (כמובן במידת האפשר) אפשר לייצר מצב שבו האב או מישהו מבני המשפחה (ואם ניתן לתת לילדה לבחור מי זה יהיה, מה טוב) יהיה אחראי על המקלחות וילווה את האם והילדה למקלחת, אומנם הוא יעשה הכל אך האם תהיה נוכחת ומספיק שתשיר עם הילדה שיר או תפריח בועות סבון... במידה ומחליטים לפעול בצורה הזו, מחליטים גם מה נתון לבחירתה של הילדה ומה קבוע בתהליך (היא יכולה לבחור את צבע המגבת, איזה שירים ישירו ואיזו פיג'מה ללבוש... אבל היא לא יכולה לבחור אם אימא תסבן אותה או לא...). אחרי קבלת ההחלטות מגיע השלב של ההצגה בפני הילדונת. ברגע רגוע מסברים לה מה יקרה היום (אם אפשר שאמא תעשה זאת, זה מבורך) : "חמודונת, אני יודעת שבכל יום את מבקשת שאני אקלח אותך ואת אפילו כועסת שמישהו אחר לוקח אותך למקלחת. אז חשבתי על זה ומהיום אצטרף אלייך ואל ..... ונלך יחד למקלחת. את תבחרי את המגבת ואת הפיג'מה...אני אשב לצד באמבטיה ובזמן שאת מתקלחת נשיר שיר/ אספר לך סיפור.... כדי שתהיה מקלחת כייפית." ואם הילדה עוד מתנגדת קלות... "אני מבינה שאת רוצה... גם אני רוצה מאוד אבל כרגע זה לא אפשרי ואיזה מזל שיש את .... שיכול לעזור לנו. איזה כיף נוכל לעשות יחד באמבטיה!". מהשלב הזה, רק להיות עקביים ולקיים את הנוהל שהגדרתם מדי יום. גם אם הימים הראשונים היא לא תזרום לגמרי... תנו לה זמן להתרגל. זו כמובן רק דוגמא מבלי להכיר את המצב האמיתי ואת המסוגלות של האם במצבה הנוכחי. מקווה שהרעיון מובן. בכל מקרה, אני כאן ואשמח לחקור ולתמוך עד כמה שניתן מעל "גלי האינטרנט". מאחלת רפואה שלמה ומהירה. באהבה גדולה, אפרת.
| | | תגובה ל: אימא חולה | בת משפחה | 22/12/15 16:15 | | | היי אפרת, תודה שהערת את תשומת ליבי לתשובתך. אז ככה, האימא עברה ועוברת טיפולים שגורמים לה לכאבים רבים ולאי יכולת לתפקד. היא שוכבת במיטה מבלי יכולת לעשות כלום, גם לא ללוות את הילדה לאמבטיה ולהיות נוכחת. ההורים מודעים לגיל הילדה בה היא הופכת להיות דעתנית ואכן בכל המישורים מצבים לה גבולות. המשפחה כולה תומכת, סועדת אוהבת ועוזרת בכל רגע נתון. הדמויות שמקיפות את הילדה אלו הן דמויות קבועות האבא הוא חלק ניכר ומשמעותי בחיי הילדה וגם מבחינת שעות השהייה איתה. האבא נמצא עם הילדה בשעות הבוקר עד לכתה לגן, אבל לא מספיק להגיע להתארגנות הערב. העבודה של האב כוללת לעתים נסיעות לחו'ל שבזמן זה יש בבית במהלך כל היממה בני משפחה. הילדה מוקפת באהבה והכלה. הכאב של האימא כבד מאודד שבתקופת הטיפולים היא לא מצליחה להיות עם הילדה.
| | | תגובה ל: אימא חולה | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 22/12/15 16:53 | | | יקרה, מבינה את דאגתכם לאם ולילדה. זו בהלחט תקופה מאוד לא פשוטה בלשון ההמעטה... ליבי איתכם. שולחת מכן תפילות לרפואה שלמה ומלאה ולהקלה משמעותית בתהליך עד להחלמה. אמן!
בהמשך לתשובותייך ששופכות אור נוסף על המצב, האם הילדה יכולה לגשת לאימא או שהן מנותקות זו מזו? שאלתי, האם האם מסוגלת להיות נוכחת בהוויה (גם ממיטתה)? האם המצב הזה חדש מהחודשים האחרונים או ככה מאז שפרצה המחלה? האם יכולה להיות דמות קבועה בהתארגנויות הערב? מחכה לתשובותייך... אפרת
| | לא רוצה אף אחד מלבדי | שחר | 10/12/15 07:39 | | | אפרת שלום! רציתי להתייעץ בנושא לבן הגדול, בן 4.5, שמאוד מאוד מאוד קשור אלי. נכון שלעיתים זה מחניף, אך לרוב זה מעיק. זה בא לידי ביטוי שהוא לא רוצה לעשות כלום עם אבא, "לא בא לי עם אבא" (מקלחת, משחק, נסיעה) כל עוד אמא לא כלולה בתמונה. כמובן שברוב המקרים אין ברירה, ובסוף זה יהיה עם אבא, אך זה מפריע לי עצם האמירה. זה לא מסתיים רק באבא, אלא כך גם עם סבתא (שאנו גרים צמוד אליה). אני מבינה את הרצון ביחס ותשומת לב, אך זה מאוד מעיק על חיי היום יום שלנו. מה את מייעצת לעשות?
| | | תגובה ל: לא רוצה אף אחד מלבדי | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 10/12/15 22:13 | | | ערב טוב, שחר!
מבינה את הקושי ואשמח לעזור אך חסרים לי מספר נתונים...
כתבת שהעניין בנוגע לבנך הגדול, כמה אחים עוד יש לו? בני כמה? האם הצמידות שאת מתארת היתה כך מאז ומעולם או שהיא חדשה? האם היתה נקודה שממנה היא החמירה? האם קרה משהו מיוחד במשפחה לאחרונה? או האם עומד להיוולד אח חדש / מעבר דירה?איך אבא/סבתא מגיבים לדחייה שלו? איך את מגיבה להיצמדות שלו? מה קורה כשאת לא נמצאת בכלל בסביבתו? איך הוא בגן?
עוד שתי שאלות חשובות (ברור לי שהן פחות נוחות למענה.. מזל שהפורום אנונימי :) ) איך מערכת היחסים שלך עם בן זוגך? עם הסבתא? האם יש איזשהו קושי לילדון החמוד שאתם מודעים אליו? רגישות מסויימת?
מקווה שאת מבינה שלא אוכל לתת מענה מבלי להכיר את התמונה בכדי שלא לחטוא לך, לבנך ולמשפחה שלכם בעיצה לא מדוייקת. אשמח להמשיך לחקור איתך את העניין ולהגיע לפתרון שיחזיר את השלווה לחייכם. בשמחה ובאהבה! חג שמח ומואר, אפרת.
| | | תגובה ל: לא רוצה אף אחד מלבדי | שחר | 21/12/15 09:34 | | | אפרת היקרה שלום רב, תודה על המענה. הבן הגדול בן 4.5, בנוסף יש ילד קטן, דומיננטי ודעתן מאוד בן 1.7. הוא תמיד היה קשור אלי מאוד וכמובן זה החמיר לפני כשנה (שהקטן הפך להיות "מעניין" יותר). בעלי מתעצבן, לצערי אפילו נעלב! ברור שאני לא מסכימה לתגובה שכזאת. הסבתא מקבלת זאת ביותר הבנה. אני מנסה להגיב לכך בסבלנות אך לפעמים גם אעמוד על שלי שאני לא יכולה להיות צמודה אליך ואסביר מדוע. שהוא לא בסביבתי הוא ילד נוח ונעים ולא "מתבכיין" שאני לא בסביבה. בגן הכל בסדר, הוא חברותי ונעים.
לגבי מערכת היחסים, אנחנו לקראת מעבר דירה ויש הרבה מתח בבית סביב זה. הילד ידוע כילד רגיש, עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה. אני מבחינה כי הוא מקנא מאוד כאשר אני מתייחסת לקטן.
תודה :)
| | | תגובה ל: לא רוצה אף אחד מלבדי | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 22/12/15 18:38 | | | שחר יקרה, יודעת כמה זה לא פשוט... גם עם מעבר דירה... תינוק שמגלה את העולם... וילד שדורש תשומת לב... בטוחה שתוכלי להבין שזו תקופה לא פשוטה גם עבור החמודון שעדיין צעיר והעדת שהוא רגיש מטבעו, כך שהוא בנוסף להכל חווה את המתח שיש בבית וזה יכול לדחוף אותו להקצין את התנהגויותיו. על קצה קצהו של המזלג אגיד שזוהי דרכו להגיד ("לצעוק") לכם שהוא רוצה להרגיש שייך... אומנם הוא בחר בדרך לא נעימה במיוחד (גם לכם וגם לו) לספק את הצורך הזה.... אך התנהגות היא שפה. המטרה היא לספק לו את התחושה והביטחון הזה בלי שיצטרך למשוך את תשומת ליבכם בדרך הזו. התגובות שלכם להתנהגות הזו הן המפתח לשינוי. ככל שתתרגזו, תעלבו או תדחו אותו ההתנהגות הזו עלולה להחריף ועם השנים לקבל ביטויים נוספים.. כיוון שבלי שנשים לב, בראשו של הילדון החמוד נרקמת השקפת עולם ולמידה משמעוית לאיך העולם הזה עובד עם מסקנות עליו, עליכם ועל הקשר שלכם... הדרך לפעול היא ראשית להבין את המניעים של הילדון ושזה לא נגדכם אלא לטובת המטרות שלו. הלאה הדרך היא להפעיל אסרטיביות ואמפטייה. מחד להבהיר את הגבול ולעמוד עליו, ומאידך להבין לליבו ולשקף את מצבו ותחושתו. לדוגמא: הוא מבקש שתהיי איתו אך את עסוקה ברגע הזה, תוכלי לרדת לגובה העיניים שלו ולומר "אני מבינה שאתה רוצה להיות איתי, אני כרגע עסוקה ב..... כשאסיים ועדיין תרצה, אוכל להצטרף (אפשר גם להראות על השעון מתי תתפני)" אם הוא בכל זאת מתעקש להיות איתך וזה לא משהו שדורש פרטיות מוחלטת. אפשר לומר "אתה יכול לבחור או ללכת לשחק עם אבא או לשבת כאן ולחכות עד שאסיים". בזמן ההמתנה, את מרוכזת בענייניך ולא מנהלת איתו שיחה "אתה עכשיו מחכה ואני עכשיו עסוקה ב... נוכל לדבר כשאתפנה". ככה את מוציאה את העוקץ... אם תצליחי להשאר במינימום דברת ובלי כעס ובלי אכזבה על הבחירה שלו לחכות לך ואישך היקר לא יעשה פרצוף נעלב או יפטיר אחריו "לא רוצה, לא צריך" שכזה... הילדון יבין שלא נלחמים בו והוא יגלה בעצמו שכשאת עסוקה זה לא באמת משרת את המטרה שלו וכדאי לו להנות עם אבא ואז גם עם אמא...
מקווה שהעיקרון המובא בדוגמא מספיק ברור. זה המעט שאוכל לתת מעל "גלי האינטרנט"... את מוזמנת לתת דוגמאות ספציפיות הכוללות את תגובתכם ואיך האירוע נגמר ואנסה לדייק את תשובתי.
המענה שלעיל אינו מחליף התייעצות אישית, כיוון שהוא נסמך רק על מה שסופר בשאלתך.. בהצלחה במעבר. תהנו מהחמודים שלכם! אפרת.
| | | תגובה ל: לא רוצה אף אחד מלבדי | שחר | 11/01/16 09:26 | | | אפרת שלום תודה על המענה המפורט והמדויק. לצערי יש החמרה משמעותית בהתנהגותו וכן גם בסבלנות שלנו. לדוגמא אתמול בערב, ככל ערב, דורש שאשכב לצידו במיטה עד שיירדם. לאחר שנרדם, התעורר לאחר שעתיים, בטענה שכואבות לו האוזניים הוגרון. הצעתי לו לקחת תרופה, מה שלווה בצרחות שתרופה זה מגעיל כו' ובינתיים הוא צורח ומעיר את כל הבית. עד שהתשכנע, לקח, שכבתי לידו עד שנרדם שוב. חזרתי למיטתי ושוב מתחילות צרחות חדשות, שאבוא להרדים אותו. מובר לדעתי על 20 דקות, שנראו כמובן כמו נצח... אמרתי לו חד משמעית שאני במיטה ולא רוצה לקום. שאני עייפה וכו'. אפרת, הילד לו ויתר... צרח עד עמקי נשמתו, הטיח בי האשמות, ניסה כל מניפולציה אפשרית. לא רציתי להיכנע... אבל אמצע הלילה, הילד צורח ומעיר את כל הבית! בעלי ניסה לקום אליו, ללא הועיל. שהשכיב אותו במיטה, הוא השתולל וקיבל מכה בראש מהקיר... לצערי נאלצתי לקום. כמובן שנרגע מיד. אני הרגשתי זוועה. שבורה כבר מכל המצב, באפיסת כוחות... מעולם לא הגענו למצב קיצון כזה. במהלך היום יום דואג להציק לאחיו הקטן ללא הרף, מייצר כל הזדמנות לקבל יחס, שלילי או חיובי. מתנגד לכל בקשה לפעולה שלו, מקשה מאוד...
| | | תגובה ל: לא רוצה אף אחד מלבדי | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 14/01/16 23:42 | | | שלום שחר.
שומעת את צעקתך וצר לי שאלו הן חוויותייך ותחושותייך.
ראשית ברצוני לברר... האם התנסת בגישה ובדרך שהצגתי בתשובתי הקודמת?
האם מעבר הדירה התרחש או מאוד קרוב?
מה עוד קרה בשבועיים שעברו מפנייתך הקודמת?מחכה לתשובותייך בכדי שאוכל לנסות ולהכווין אותך למקום מבטחים שבו תהני מבנך החמוד.
לילה טוב, אפרת.
| | הילדה לא רוצה ללכת לגן | איתן | 23/10/15 13:37 | | | שלום אפרת. יש לי ילדה בת 3.5 שעד שנה שעברה היתה במשפחתון נחמד שהיא אהבה ואהבו אותה. השנה היא נכנסה לגן עירייה. בהתחלה היה נראה בסדר. היא אומנם היתה יותר חשדנית אבל שיתפה פעולה. בשבועיים האחרונים כל בוקר היא אומרת שהיא לא רוצה ללכת ועם פרצוף חמוץ, אבל הולכת כי אנחנו מבהירים שזו דרך החיים. בדקנו עם הגננת, במהלך היום היא שמחה ופעילה. מה אפשר לעשות? עוד דבר חשוב, היא היתה במשפחתון דובר רוסית ושולטת בשפה ועכשיו בגן בעברית והיא לא ממש יודעת לדבר עברית. לא יודע כמה היא מבינה. חשוב לי שהיא תדע עברית אבל אולי היא צעירה מדי וקשה לה אז אולי כדאי להחזיר למסגרת דוברת רוסית. תודה.
| | | תגובה ל: הילדה לא רוצה ללכת לגן | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 27/10/15 22:07 | | | תודה איתן שבחרת לתאר את הקושי גם כאן.
אחזור על כמה מהנקודות עליהן שוחחנו טלפונית בכדי לתת מענה להורים עם התמודדות דומה.
1. ילדים רגישים אלינו. אם אנחנו נבהלים או חוששים או מודאגים, גם אם נציג "פני פוקר" הם יקלטו ויגיבו למה שקיים מתחת לפני השטח.
2. קושי בהבנת השפה המדוברת יוצרת לעיתים תחושת חוסר שייכות ומקשה על הקליטה. 3. אין גיל נכון יותר או פחות... ההתמודדות עם השפה תהיה גם אם תדחו את המעבר בשנה. למען האמת, ככל שיותר מוקדם עדיף. ילדים צעירים משתלטים על לימוד שפה חדשה ביתר קלות. 4. התחושות שלה מובנות. בהתחלה היא עוד לא ממש הבינה ולכן לא "קיטרה", אך משנפל האסימון שהסידור הזה הולך להיות קבוע וההתמודדות עומדת מולה, היא שיתפה אתכם בתחושותיה - לא שפוט לה המעבר... 5. האמפטיה מאוד חשובה, להראות לה שזה לגיטימי, אך להמנע מנאומים חוזרים. אחרי שיחה או שתיים על העניין, אפשר בכל פעם שהיא מעלה את חוסר המרוצות לומר "אני מבין"/"זה באמת לא פשוט"/"אני סומך עלייך שתצליחי להתגבר". 6. חשוב להיות בקשר כנה ופתוח מול הגננת בכדי לוודא שאכן הילדונת החמודונת ממשיכה להיות פעילה ושמחה בגן ולא חלילה מסתגרת או מתעצבת... וכן לצוות הגן יש תפקיד חשוב בשילובה בפעילויות ובווידוא שהיא אכן מבינה אותם. 7. לגבי השפה, אני מציעה לעזור לה להתרגל לעברית ולתרגל... בבית פשוט לדבר איתה בעברית. אפשר לבקש שגם בצהרון ידברו איתה בעברית.
חשוב להזהר שלא לחייב אותה לדבר... אם היא פונה ברוסית, פשוט תענו לה בעברית. אם היא מראה סימנים שהיא לא מבינה, הסבירו את עצמכם במילים פשוטות יותר בעברית. תנו לאוזן שלה להתרגל לשמוע את השפה.. הדיבור כבר יבוא... הרי היא בגן של דוברי עברית...
8. כדאי לזכור שהקטנים האלה הם ענקיים בעצם - תחשוב על המהירות שבה היא השתלטה על השפה הרוסית, אין סיבה שהיא לא תעשה זאת עם עברית... ההבדל הוא אם יעשו לה הקלות ויראו לה ש"עזבי זה כנראה מסובך"...ואז זה יהפוך במקום עניין טכני של לימוד ותרגול לעניין רגשי ולדרך להשגתתשומת לב יתרה.
בהצלחה! אפרת.
| | חכם ומותר לגננת להעניש להעביר לגן לגיל 6?אשמח לתשו | אמא לילד בן 4 | 01/07/15 17:43 | | |
| | | תגובה ל: חכם ומותר לגננת להעניש להעביר לגן לגיל 6? | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 01/07/15 19:51 | | | שלום אמא יקרה, כיוון ששאלתך נקטעה, אשמח שתכתבי שוב את כל הפרטים בגוף ההודעה (לא בכותרת, שם המקום מוגבל...)
רק אקדים ואומר ש.. לא, עונשים לא רצויים בשום מקום... בלי קשר לחוכמה... אנא כתבי אליי שוב כדי שאוכל להתייחס לעומקו של עניין. אני כאן. אפרת.
|
| הלוחות שלנו... |
|
|
| הפורומים שלנו... |
|
|
| היועצים שלנו ... |
|
|
|
|
|
פורום זה הינו פורום מקצועי בלבד !!!
אין לפרסם מודעות המכילות חומר פירסומי מכל סוג שהוא!
נא להפנות הודעות ללוחות המתאימים! |
|
|
|
|
|
דף הבית
פורומים
צור קשר
כתוב תגובה 
סגור חלונית
