|
פורום - מתייחסים ליחסים - יעוץ חינוכי
| |
 |
מנהלת הפורום: אפרת קרן – מדריכה, מנחה ומרצה מומחית בכל הקשור למערכות יחסים הן בתוך המשפחה והן במקום העבודה. בעלת ניסיון רב-שנים בתחום החינוך, בהכוונה אישית ליחידים, לזוגות, למשפחות ולמחנכים, ובעלת ניסיון רב בעבודה עם ילדים. עוד אודות אפרת תוכלו למצוא
באתר הבית ובעמוד הפייסבוק
מטרת הפורום:
מערכות יחסים מקיפות אותנו ומרכיבות את חיינו בכל מעגלי החיים – בעבודה, במשפחה ובזוגיות.
בפורום זה אתם מוזמנים להתייעץ בכל הנוגע למערכות היחסים הן במשפחה (עם בן הזוג והילדים), והן במסגרת החינוכית (עם אנשי הצוות/ההורים והילדים) בכדי לשפר, להעצים ולשמר אותן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | נושא | מאת | תאריך |
|---|
 | התינוקת שלי מעדיפה את הגננת | אריאל | 11/04/18 08:37 | | | התינוקת שלי בת שנה וחצי שולחת ידיה לכוון הגננת שתיקח אותה כשאנחנו מגיעות לגן וכשאני הולכת מתייחסת באדישות. כשאני באה לקחת אותה מהגן, היא לא רוצה לבוא אליי. מפעילה כח רב עלמנת שאחזיר אותה לזרועותיה של הגננת ולעיתים בוכה כשאנחנו הולכות משם. החוויה קשה לי מאוד ומעלה שאלות. אני רואה ילדים אחרים מסביב ששמחים שהאמהות שלהם מגיעות, זוחלים אליהן ומחייכים. מה עומד מאחוריי התופעה הזו? האם הבת שלי מעדיפה את הגננת עליי? האם לא טוב לה בזמן שלנו ביחד? והיא רוצה להיות כלהזמן בגן?
| | פעילות חינוך המסע לאיתקה | ליאור | 25/02/18 20:17 | | |
פעילות חינוך מעולה, ממליץ!
| | חוסר שיפור בחינוך ילדה בת 7 | אודליה | 31/01/18 12:42 | | | שלום, יש לי שני ילדים (בן - 9, בת - 7). מיותר לציין שהם לא מסתדרים וכל היום רבים... הבעיה העיקרית היא שהילדה לא מפנימה מה שמדברים איתה. אני לא מצליחה למצוא את הדרך להגיע אל ליבה. עונשים לא יעילים ואולי גם מחמירים את המצב, נחמדות יתר לא מביאה לשום מקום. זה מתבטא בעיקר כשמבקשים ממנה לעשות משהו, ולא מספיק לבקש רק פעם אחת. וגרוע מזה, שמסבירים לה את חומרת המעשים שלה והיא מקשיבה וכל כך מבינה, אבל לא מיישמת לפעמים הבאות. השנה התחילה ללמוד בכיתה א' ואני מקבלת המון תלונות מהמורה (שלדעתי לא מספיק סמכותית), שהיא פשוט שמה עליה פס. קמה בשיעור בלי רשות, מתעסקת בדברים שלא קשורים לשיעור ומנסה עוד כל מיני דברים כדי למרוד מולה. לעומת זאת בשנה שעברה לא שמעתי עליה אפילו תלונה אחת מהגננת המופלאה שהיתה לה. אני ממש מיואשת, אני מרגישה שאני מדברת לקיר, היא עושה רושם שמבינה את חומרת המעשים אבל מהרגע שמסתיימת השיחה, היא "שוכחת" ועושה מה שהיא מרגישה לנכון באותם רגעים. האם יש דרך נוספת שאפשר לפתור בעיה זו? תודה, אודליה.
| | שינוי התנהגותי אצל ילדה בת שנתיים | אמא ואבא אובדים עצות | 31/01/18 09:14 | | | היי , רקע: בתי בת השנתיים הייתה במשפחתון פרטי עם עוד 4 ילדים . לפני כחודש עברנו דירה מהמושב לעיר . לפני כן גרנו ביחידת דיור סמוך לבית הוריו של בעלי והאינטראקצייה עם משפחתו הייתה יומיומית ובתי מאוד קשורה ומחוברת אליהם. עם המעבר לעיר ולבית גדול יותר עברנו גם לגן פרטי אך עם שינוי גדול.. בגן יש 23 ילדים. דאגנו ליצור סביבה בבית שמאוד מזכירה את הבית הקודם. החדר שלה כמעט לחלוטין זהה לחדר הקודם ובכלל מבחינת השגרה אנחנון מנסים לשמור על אותה שגרה של ארוחות מקלחות ומשחקים.. מאז המעבר שמנו לב לשינוי התנהגותי קיצוני אצל בתנו. היא אוכלת פחות טוב, לוקח לה המון זמן להרדם בלילות, היא החלה להרביץ לנו ולהראות התנהגות מאוד תוקפנית שמלווה בבכי שנמשך הרבה זמן, יללות וחוסר שביועת רצון ואי יכולת להתמודד כשאומרים לה לא . הבקרים מאוד קשים מלווים בהרבה בכי והתפרצויות. חשוב לציין שלא כל הזמן היא תוקפנית ואפילו נעימה מאוד במהלך היום ויודעת להעסיק את עצמה. שוחחתי עם הגננת והיא ציינה שבגן היא משתתפת , ממושמעת , יודעת להעסיק את עצמה. משחקת עם החברים וכו.. היא עושה קצת בעיות עם האוכל אך הם לא מוותרים לה ולבסוף היא אוכלת . כשהיא מגיעה לגן היא נפרדת בנעימים ומאוד שמחה וכך גם שאני אוספת אותה מהגן. השינוי בהתנהגותה הוא בעיקר איתנו ההורים. ניסנו כבר מספר שיטות: להתעלם, לכעוס, להרחיק אותה עד שהיא נרגעת ומתנצלת - אבל שום דבר לא הרגיע ולא הפחית את מספר ההתפרצויות. איננו מצליחים למצוא את הדרך אליה. אנחנו ממש משתדלים לא לתת לה תשומת לב על ההתנהגות הזו, אבל נראה ששום דבר לא עוזר. בימים אלה אנו שוקלים לפנו למנתח התנהגותי על מנת לבדוק דרך שבה נוכל לעזור לבתנו. אודה לעצתך בנושא. תודה מראש,
| | | תגובה ל: שינוי התנהגותי אצל ילדה בת שנתיים | מורן | 09/04/18 12:44 | | |
| | | תגובה ל: שינוי התנהגותי אצל ילדה בת שנתיים | מורן | 09/04/18 12:48 | | |
| | מתלבט בהחלטה לבן שלי בגן טרום חובה ומחפש עזרה | אבוליל אימן | 15/01/18 22:23 | | | הבן שלי בן ארבע שנים נולד בחודש דצמבר 31.12.13 והיכולת שלו בגן טרום חובה לא מתאימה לגילו עדין לא מתבשל ולא עלה לרמת 4 שנים . עכשיו השאלה שלי בחודש ספטמבר עדיף להחזיר אותו לגן טרום חובה או לעלות לגן ובמשך השנה נראה מה יהיה אם לא הלך אז חוזר עוד שנה לגן אחר כך עולה לכיתה א
| | דחיית סיפוקים, קשב וריכוז , שנת צהריים בן שנה ו 7 | עירית | 26/11/17 14:03 | | | שלום
אשמח להתייעץ בנוגע לבן שלי, בן שנה ו 7 , משגע, מלא אנרגיות, הרפתקני , עקשן, חברותי מאוד גם עם מבוגרים וילדים.
מספר נושאים שעולים במהלך היום יום ואשמח לדעת כיצד להתייחס אליהם, איך להגיב ומה מותאם לגילו ומה לא.
נושא דחייסת סיפוקים וויסוצ רגשי, עד כמה אמור לשלוט בגיל הזה, במהלך היום מבקש או עושה דברים שאסור לעיתים כאשר אני מנס להסביר או להסית מהארוע מגיב לפעמים בצרחות ואף נושך ומכה לא קורה תמיד אך מספיק גם במפגש בפני שעשועים מול ילדים אחרים. מהי התגובה הבולמת לשימוש שלו בכוח?
בלילה מגיב בבכי היסטרי או בצהרים, כל מה שקשור לשינה- לא מוכן לישון צהריים צורח ובוכה ללא הפסקה ולא מוותר, בעיקר כאשר רוצה לצאת מהמיטה או עכשיו שלזר לבקש בקבוק בלילה
בדכ נותנת להוציא את הכעס אפילו לשכב על הרצפה ולהיות לידו, מסבירה לו שהוא כועס וכו
נראה כי מבחינת השינה מפחד להפסיד משהו או להתנתק מהעולם, על מה זה מעיד?
שאלה אחרונה מתי מאבחנים בעיות קשב וריכוז?
תודה רבה!
| | הדרדרות בהתנהגות של אחים | אודליה | 24/11/17 00:07 | | | שלום, יש לי שני ילדים: בן בגיל 8 ובת בגיל 6. מיותר לציין שהם לא מסתדרים בכלל, ויותר מזה נראה לרגעים שיש אפילו שנאה ועצוב ממש לראות את זה.
מעבר לזה, הם טיפוסים מאוד שונים, הילד נעים וקל לחינוך והילדה מאוד דעתנית וקשה מולה.
לאחרונה אני מרגישה הדרדרות אצל שניהם.
הילדה התחילה כיתה א' ובמערכת החדשה היא מנסה לבדוק גבולות מול המורה וגם בבית, יש תחושה שהיא הפכה להיות חוצפנית, צריך לחזור על כל בקשה המון המון פעמים עד שהיא מבצעת וזה נורא מתסכל!
הילד שאף פעם לא קיבלתי שום תלונה עליו, לאחרונה נראה שקצת נגרר אחרי חברים לכיוון השלילי. שמתי לב שגם לא זקוק להרבה שעות שינה, לוקח לו הרבה זמן להרדם (לא תמיד) והוא לא עייף במהלך היום.
יש לי הרגשה של שינויים בשניהם באותה התקופה. אבל אני לא מבינה מה הגורם לכך? ומה אני יכולה לעשות כדי להגיע לכל אחד מהם, להחזיר את הילד לדרכו הנעימה והטובה ולהגיע למצב שהילדה תבין את חשיבות הכבוד כלפי אחרים, כולל הורים ומורים.
אשמח מאוד לעצה!!
| | שאלון להורים לילדים בגילאי 6-12 | תיפי | 10/05/17 01:29 | | | הורים יקרים שלום,
שמי תיפי ואני סטודנטית לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית תל- חי. במסגרת עבודת הסמינריון שלי אני מחפשת הורים לילדים בגילאי 6-12 ( בעיקר הורים לילדים עם ADHD) שיענו על שאלון. המחקר שבו אני משתתפת הוא מחקר משותף של המכללה האקדמית תל- חי ושל המרכז הפסיכיאטרי לילד ונוער בבית חולים "זיו" שבצפת.
אשמח לשיתוף פעולה והפצה בין הורים נוספים!
לינק:https://telhai.az1.qualtrics.com/jfe/form/SV_0rpWgSIzMKfW6TX
תודה רבה!
והמשך ערב נעים :)
| | החזקת אוכל בפה | ורגית | 13/03/17 11:35 | | | ילד בן שנתיים, בימים האחרונים בזמן האוכל משאיר את האוכל בפה ולא לועס בבית ובגן. מסרב בתוקף להוציא מהפה. לפעמים יכול להשאר עם האוכל זמן רב בפה ולא פותח אותו. מה יכולות להיות הסיבה להתנהגות הזו? נבדק אצל הרופא והכל תקין בפה.
תודה
| | קבוצת גיל לביתי . | אמא מודאגת | 02/09/16 22:53 | | | שלום רב.ביתי בת שנה ו8 ביומיים הסתגלות בגן ראיתי שביתי ממש משתלבת יפה אבל כל הילדים בקבוצה הם שנה וחצי ומטה היא כבר מדברת יותר מה שהם בקושי.היא עצמאית מאוד.מפחדת נורא שתעלם ולא יהיה לה ממי ללמוד ולהתפתח מה שכן החצר קטנה עליה פתאום היא ממש ניסתה לנסוע בבינבה ודרסה ילדה כי היא ממש עשתה מהר..היא מעיין נינגה. חח ממש לא יודעת מה לעשות בקטע הרגשי דעותי חלוקות .אשמח להתייחסות לפני פגישה עםצמנהל הגן.תודה.
| | | תגובה ל: קבוצת גיל לביתי . | רבקה | 30/03/17 21:27 | | | קופת גמל להשקעה השוואת קרנות פנסיה תכנון פרישה הר הביטוח פנסיה לעצמאים קרנות פנסיה ברירת מחדל תיקון 190
| | | תגובה ל: קבוצת גיל לביתי . | אמירה | 13/12/17 19:09 | | | ממליצה לכם להיכנס לאתר הבא: <a href="http://www.wsci.org.il">wsci הלוואות</a>
| | בת שנה וחצי בוכה המון | נחמה | 24/07/16 22:10 | | | שלום, ביתי בת השנה וחצי בוכה המון כשאני שמה אותה בלול שלה, לפעמים אני מרחמת עליה כי היא מזיעה ובוכה ונראית אומללה... האם להיכנע באיזה שלב או לא להיכנע בכלל עד שהיא תירדם? תודה מראש!
| | | תגובה ל: בת שנה וחצי בוכה המון | דורית | 27/06/17 14:55 | | | מחשבון מחשבון מדעי מחשבון אחוזים
| | | תגובה ל: בת שנה וחצי בוכה המון | מור | 27/06/17 14:56 | | | יועץ פנסיוני ייעוץ פנסיוני לחברות
ייעוץ פרישה
| | | תגובה ל: בת שנה וחצי בוכה המון | אורי | 28/08/17 16:50 | | | ביטוח בריאות הצעה ביטוח סיעודי הצעה
| | ריבים בין אחים | אמא | 20/04/16 20:47 | | | היי, יש לי ילד בן 4.8 חודשים ובן שנתיים ו-3 חודשים. הם משחקים יפה ביחד אבל מחטיפים המון אחד לשני, כמובן שהם שוכחים וממשיכים,אבל לפעמים המכות נראות ממש כואבות, הקטן יכול לנשוך או לצרוח עליו או סתם לזרוק עלינו משחק. והגדול יכול פתאום להחטיף לו מכה כואבת אם הוא מפריע, כמובן שכל פעם מישהו בא אליי בוכה נורא ומבקשים ניחומים..זה קורה כמה פעמים ביום, אבל הם כן מתחבקים ואוהבים לשחק יחד ומאוחדים. השאלה היא איך אני מגיבה לדבר כזה בלי לגרום לאחר להרגיש מקופח?זה לא פשוט,כי לפעמים זה שבא אליי בוכה התחיל להרביץ. ..... שאלה שניה-הגדול ב"ה ילד מאוד פעיל וקפיץ, אני מוצאת את עצמי מעירה לו המון הערות ומתקנת אותו,כמו :למה אתה בועט בבקבוק שלך ברצפה?אחכ אתה שותה ממנו.... ותפסיק לטפס על שולחנות וספות אחיך לומד ממך!(חוץ מזה שזה לא מקובל עליי) את יכולה להסביר לי,מאילו דברים להתעלם ומאילו לו?כי אחיו לומד ממנו! אני כל כך אוהבת אותם שרוצה רק בטובתם,ולטובת בריאותם!
| | בן שנתיים | שני | 09/02/16 15:42 | | | שלום,
יש לנו 2 בנים, בן 4.8 ו- 2, הגדול הוא ותרן , מבין וכו׳ הקטן הוא עקשן קנאי , צעקן ואגרסיבי( כמובן שהוא ילד מדהים ומתוק והאהבה שלי אל שניהם עצומה ואני מראה להם ואומרת להם).
העניין הוא שהקטן קם לי לפעמים משנת צהריים בבכי וצעקות ומכות בלתי פוסק במשך למעלה משעה, של מופע צרחות אימים, עוד יחשבו שאני עושה לו משהו, זה קורה מדי יום(שום דבר לא כואב לו, בדקתי) ודיי אני לפעמים נשברת ומאבדת את עצמי, ולפעמים הגוף שלי נכנס לרעידות והשבתה. ולפעמים אני סבלנית ביותר.
להתקלח הוא לא מסכים זה מקלחת כוחנית ומלאת בכי, ומכות שלו... החלפת טיטול בכל זמן זה בבעיטות והשתוללות, בגינה הוא דבוק לי לידיים ולפעמים משתחרר. אני איתן מ13:00 , אני לא מחסירה שום אהבה מהם, אז למה? אני מדברת אליו ומסבירה לו בטון רגוע גם כשהוא במצב הזה וגם בלי קשר אחכ, בגן הוא לפעמים מרביץ ונושך, גם אותי ואת הגדול הוא נושך.
כשהוא עושה את זה אני אומרת לו שזה לא נעים לי והולכת והוא רודף אחרי בצרחות, הוא צועק עליי כמו ילד בן 7. חכם מאוד, אבל אני מאוד פוחדת לקלקל אותו , אני מתוסכלת מזה.
אני הרבה שואלת אותו אם הוא רוצה שאחבק ואנשק אותו, לפעמים רוצה ולפעמים לא. ממה הוא מתוסכל? הוא יכול לבטא את עצמו ואני יודעת לגרום לו להסביר מה הוא רוצה, אבל כשזה קורה לו הוא לא משתף פעולה רק צורח.
| | | תגובה ל: בן שנתיים | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 11/02/16 12:20 | | | שלום שני. שומעת ומבינה היטב את התסכול וחוסר האונים מול הסיטואציה הלא נעימה שהמתוק הקטן שלך מערער את השלווה שלך ושל הבית בכלל. תודה על הפנייה והשיתוף.
ראשית, אני רוצה להרגיע ולומר שהתנהגויות כאלה לא בהכרח מובילות למסקנה שהילד לא מקבל מספיק אהבה... לפעמים אפילו להיפך... שהוא מקבל יותר מדיי... ובנוסף, לעזור לילד שלנו להתגבר ולתקשר את הכעס שלו באופן שאינו פוגע בסובבים אותו היא שיעור חשוב עבורו לחיים בכלל ולא הזדמנות לקילקול מצידך...
סביבות גיל שנתיים מתרחשת קפיצת גדילה שבה ה"אני" של הילד עולה לקדמת הבמה ומקבל משמעות. השלב הזה מוליד אצל הילדים שלנו הרבה מאוד תסכול שהם לא מצליחים להסביר את עצמם, שלא מבינים אותם, שלא נענים לדרישותיהם, שהם לא מצליחים להתגבר על הכעסים שעולים.... התפקיד שלנו כהורים הוא להכיל ולהכווין. זהו תפקיד מורכב כיוון שרגשות האשמה והביקורת על "איזו אמא אני?" קופצים מיד לביקור. ויחד עם זאת אנחנו צריכים להזהר שלא לתייג את הילדים שלנו בתוויות שיהיה לנו קשה לראות אותם אחרת וכמובן להזהר שבעתיים מהשוואות בין האחים, במיוחד שיש ביניהם שוני (לפי מה שאת מתארת) בטמפרמנט.
כדי לכוון טוב יותר את עצתי לפעולה, אשאל מספר שאלות: האם תמיד ההחלפות לוו בבעיטות? האם את יודעת לזהות את נקודת ההתחלה שממנה הכל התחיל? האם קרה משהו חריג לאחרונה? (הייתם בחו"ל בלעדיו/יש אח בדרך/מעבר גן/מעבר דירה) עד כמה האב בתמונה ואיך הוא מגיב לסיטואציות שכאלה? איך האח הגדול מגיב? האם הם מצליחים גם לשחק יחד? איך מגיבים בגן להתנהגויות הללו? תארת נקודות שונות ביום שאתם שרויים במאבק הזה מולו, מה קורה ברגעים האחרים? מה הוא אוהב? מה משמח אותו? ושאלה אחרונה אך חשובה מאוד, האם יש משמעות ל"לא" אצלכם בבית או שכל דבר שרוצים מקבלים ואם לא מקבלים, אז בכי/צעקות/מכות משנים את התשובה? (במילים אחרות... האם הפינוק גר איתכם?)
חשוב לזכור שהשלב העיקרי במציאת פתרון הוא התצפית עצמה... ההתבוננות לתוך הסיטואציות לכמה רגעים מבחוץ, תוך הבחנה מה קרה, איך הגבתי, ואיך הסתיים...
לשאלתך ממה הוא מתוסכל... זה עניין סובייקטיבי ואפילו לגיטימי... מותר להיות מתוסכלים.... אנחנו מבחינתנו יכולים רק להכיל את התסכול ולעזור לו למצוא דרכים להתגבר על התסכול וכך על הדרך להכיר את עצמו.
בנוסף לתשובותייך, אשמח שתכתבי סיטואציה אחת לפחות מהתחלתה ועד סופה. מחכה כאן :) באהבה גדולה, אפרת
| | ילד אגרסיבי | יעל | 21/01/16 18:06 | | | שלום, יש לי ילד בן שנתיים וחודשיים ואני איתו בבית הוא עוד לא במסגרת.. לפעמים זה נראה שהוא נורא אגרסיבי, הרבה משחקים הוא פשוט זורק או מטיח אותם על הרצפה או כל מיני כאלה למרות שהוא יודע שככה לא משתמשים באותו משחק. אין לי מושג ממה זה נובע, אשמח אם תוכלי לעזור לי
| | | תגובה ל: ילד אגרסיבי | יעל | 21/01/16 18:11 | | | אני גם מרגישה הרבה פעמים שהוא פשוט "מצפצף" עלי, כמה שאני מסבירה הוא פשוט עושה דווקא. אני חייבת עזרה עם זה כי אני פשוט יוצאת מדעתי
| | | תגובה ל: ילד אגרסיבי | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 24/01/16 20:41 | | | שלום יעל. מבינה בהחלט את התיסכול ויודעת כמה התנהגויות שכאלה יכולות לערער את שלוות הנפש. רגע לפני שאני צוללת למענה הכולל דרכי פעולה אפשריות, יש לי כמה שאלות: האם יש לחמודון אחים נוספים? אם כן, בני כמה? איך את מגיבה למעשים שלו? אשמח לפירוט של סיטואציה אחת לפחות... איך התחילה... מה אמרת... איך הגיב... מה עשית... איך נגמר... האם יש דמויות חינוכיות נוספות שנמצאות איתו (אבא, סבתא...)? איך זה מתנהל איתם? האם במהלך שהותכם בבית יחד יש זמנים בהם הוא מעסיק את עצמו? יש זמנים שאתם יחד (משחקים, מציירים, מכניסים כביסה, מבשלים...)? האם יש לחמודון שגרה מובנית? מחכה לתשובותייך בכדי לרקוח לכם מענה :-) אפרת.
| | | תגובה ל: ילד אגרסיבי | מאור | 09/01/18 22:20 | | | סייבי ויקי כלכלי פנסיה
ביטוח
| | | תגובה ל: ילד אגרסיבי | שמיר | 09/01/18 22:21 | | | הרצאות הרצאות לחוגי בית הרצאות העשרה הרצאות לחברות הרצאה מרתקת הרצאות ליום השואה
| | | תגובה ל: ילד אגרסיבי | שירי | 09/01/18 22:21 | | | יועץ פנסיוני ייעוץ פנסיוני אובייקטיבי ייעוץ פנסיוני לחברות הרצאה על ביטוח פנסיוני
| | ילד גבולי בגן עירייה | נ.ש | 20/01/16 13:34 | | | היי, הבן שלי יליד 17.12.13 ז"א שצריך לעלות שנה הבאה לגן עירייה. כרגע הוא במעון של ויצו ופורח שם. הוא קטן פיזית וגם מאוד מפונק. הוא הבכור ושבוע לפני תחילת שנת הלימודים הבאה יצטרף אליו אח קטן (שינוי גדול מאוד עבורו). השאלה שלי האם יהיה נכון עבורו לעלות לגן עירייה, הייתי ביום הפתוח והתרשמתי לא לטובה. או שכדאי לתת לו שנה נוספת בגן פרטי? ההתלבטות מאוד מאוד גדולה עבורי גם כי גן ערייה זה חינוך חינם אבל בסופו של דבר טובת הילד היא לנגד עיניי. מצד שני אני נורא דואגת לו שילך לאיבוד בגן עירייה, ימשיך להיות הכי קטן בקבוצה כמו שהיה בשנתיים האחרונות, והצטרפות של אח נוסף למשפחה. אשמח מאוד לתשובה/עצה שתאיר את עינייי תודה!
| | | תגובה ל: ילד גבולי בגן עירייה | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 20/01/16 23:01 | | | שלום נ.ש. שאלתך מעט טריקית... ואסביר... את מתארת ילד שמבחינה פיזית קטן, מבחינה התנהגותית מפונק, מבחינה רגשית עומד בפני התמודדות עם שינוי משמעותי (אח חדש), מבחינת הגיל הוא הצעיר בשכבת גילו.... כל הנתונים הללו מולידים רגשות עזים הקוראים להגן על הילד מפני גן העירייה... יחד עם זאת כתבת שבמעון הוא פורח ושבשנתיים האחרונות (והוא רק בן שנתיים.. :) )הוא הקטן בקבוצה.... מה שמחזק את זה שאולי צריך לתת לו להמשיך לפרוח ולגדול שכבר לא יהיה קטן...
השיקול האמיתי בכדי לדעת אם נכון לילד להמשיך לשלב הבא (כמו מעבר לגן עירייה, לשכבת גיל הבאה, לכיתה א' וכו...) היא בשלותו של הילד. הבשלות ניכרת בכמה אספקטים וביניהם היכולת שלו לשתף פעולה עם דמות הסמכות, היכולת להכיל תסכולים ולדחות סיפוקים, היכולת לחלוק ולהתחשב באחר והמסוגלות הרגשית למצוא ולהמציא את מקומו מחדש. וכן... לילדים יש את הפוטנציאל לכל אלה וכל אחד נמצא בשלב אחר בבשלותו. כמובן שאין ציפייה מבן השנתיים כבר לשלוט ולהפגין את כל אלה אך המטפלות שלו במעון יידעו להעיד איפה הוא נמצא ביחס לכל אחת מהנקודות. בעיניי גיל כרונולוגי, פינוק ואפילו אח חדש אינם סיבות מספיקות שלא להעביר ילד לשלב הבא. יש צורך לבחון מה תעשה לו ההשארות במסגרת הקיימת ומה יש לה לתת לו בכדי שימשיך לגדול ולהתפתח. חשוב לזכור שגם כשהוא נשאר במסגרת הקטנה יותר והעוטפת יותר הפינוק והצטרפות של האח לא יעלמו ויהיה עליו להתמודד איתם. אני לא חסידה גדולה, בלשון ההמעטה, של גני עירייה בעיקר בשל שיטת החינוך המונהגת בהם, ובהחלט חושבת שילדים רגישים או לא בשלים יכולים שלא להצליח להסתגל ולמצוא את מקומם. את מכירה את ילדך, קטונטי מלדעת מה נכון עבורו מבלי להכיר אותו ואתכם. עצתי העיקרי היא לבחון את עניין הפינוק וללמוד קצת על איך לטפח אווירה משפחתית שהצטרפות האח , למרות היותה שינוי מהותי עבור כולכם, תהיה זורמת ונינוחה ולא מתנצלת ומרחמת. ולגבי הגן, בסופו של דבר, גם אחרי שמקבלים את ההחלטה הכי מושכלת, הילד בעצמו מראה לנו אם היא היתה נכונה או שיש לשקול שוב וזאת דרך התנהגותו והשתלבותו במציאות החיים החדשה. מקווה שהארתי את עינייך. בהצלחה. אפרת.
| | התייעצות דחופה | מיטל | 18/01/16 16:10 | | | היי! מזה זמן רב שאני שוברת את הראש בין יסורי המצפון לבין מה נכון או לא נכון. הנני בעלת משפחתון קטנטן שנפתח הודות לילדי הקטנטנים. בתחילת הדרך הכל היה פשוט כי הם היו בסביבות גיל שנה(תאומים) אבל ככל שהזמן עובר זה הולך ונהיה קשה יותר. בעיקר סימני השאלה הרבים ויסורי המצפון. רוצה את הצעתך איך לנהוג שהבת שלי מעוניין אך ורק בטיפול שלי, היא משתגעת שרואה אותי מטפלת בילדים אחרים, הבן קצת יותר נוח אבל אצל הבת זה משמעותי ניסיתי זמן איכות איתה לבד ניסיתי שתהיה בטיפול של מטפלת אחרת אבל כלום לא עוזר.. שואלת את עצמי אם אני לא גורמת לה נזק עם כל הרצון הטוב שתהיה בגן של אמא ...
| | | תגובה ל: התייעצות דחופה | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 18/01/16 20:43 | | | שלום מיטל. מבינה לליבך (גם ילדיי היו בגן שלי :) ). המעורבות הרגשית שלנו עם ילדינו מעוררת תהיה האם אנחנו פועלים נכון ולא רק בהקשר של "להיות עם אמא בגן - כן או לא", אלא כמעט בכל דבר ועניין בהורות כיוון שיש לנו משאלת לב לתת לילדים שלנו את הטוב ביותר ואנחנו לפעמים לא יודעים מהו אותו טוב... התוצאה המיידית של הדילמות היא אוסף ייסורי המצפון ורגשות האשם, איתם אני מציעה לעשות עבודה עצמית ולהפרד מהם לשלום ולקבל את הזה שלפעמים נטעה בדרך ובהחלטות שנקבל, אך היופי הוא שתמיד אפשר לתקן ולזוז אם מגלים שמשהו לא עובד. אז ראשית, מודה לך על הפנייה. בכדי לתת לך מענה מדוייק יותר אשמח למידע נוסף... 1. בני כמה הילדים היום? 2. כמה ילדים יש כיום בגן וכמה מטפלות מלבדך? 3. האם הגן בתוך הבית שלכם? 4. מה קורה מעבר לשעות הגן - איך הבת מגיבה כשאת נותנת תשומת לב לאחיה? 5. האם הבת פעילה בגן או כרוכה אחרייך (כלומר שכשאת זזה, היא מפסיקה לשחק...)? 6. למה התכוונת שניסית שמטפלת אחרת תטפל בה? בזמן הזה את נכחת בגן או שזה בגן אחר? 7. מה קורה ביום החופשי או כשאת לא נמצאת? 8. האם יש קולות רקע שמנסים להראות לך את הבעיתיות בכך שהילדונת איתך?
כמי שמאמינה שהילדים שלנו צריכים להיות איתנו כל עוד אנחנו יכולים ומוכנים לאפשר זאת, במיוחד כבעלת גן לשעבר, אני מאמינה שיש דרך לגרום לזה לעבוד עבורכן. בעזרת התשובות אוכל לנסות לדייק את המענה עבורך.
(המענה אינו מתיימר להחליף התייעצות פרטנית מכייון שהוא נסמך על הפרטים המצויינים בלבד) בהצלחה, אפרת.
| | ילד בן 3 שמקלל | גננת | 17/01/16 14:43 | | | שלום
זקוק לייעוץ יש לי בגן ילד שמשתמש במילים מאוד לא יפות וכשהוא כועס הוא אומר כלבה, סתומה וכו׳
אין לי כל כך שיתוף פעולה כי האמא די מתעלמת ומחייכת כשהוא מדבר ככה העניין הוא שהילדים בגן לומדיםש ממנו לדבר ככה וחבל
לגבי סליחה לא מתעקשת כי הוא חוזר על כך שוב ביום שלמחרת אז אין שום טעם מלבד לשבת מצד ולהירגע.
איך להגיב ??? בהתחלה הייתי אומרת שככה לא מדברים וזה לא עזר אז כשהתחלתי להתעלם הוא משתגע מזה ובסוף מסיים באיזה קללה עסיסית.
| | | תגובה ל: ילד בן 3 שמקלל | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 18/01/16 21:02 | | | שלום לך גננת. אומנם קללות הן תופעה שיש לטפל בה ולמגר אותה והיא אכן מדבקת, אך לא אוכל להציע דרכי פעולה מבלי לקבל פרטים נוספים... 1. מה גיל הילד? 2. האם יש לו אחים גדולים? 3. באילו סיטואציות זה קורה? 4. האם זהו ילד שנוח לכעוס עליו? (כלומר עושה הרבה דברים מכעיסים) 5. האם את הדמות היחידה בגן שמגיבה מולו? אם לא, באילו תגובות משתמשים יתר אנשי הצוות? 6. האם האם מעידה שהשפה הזו שגורה בפיו גם בבית? 7. האם לילד יש איזשהם רגישויות או קשיים מיוחדים? 8. עד כמה הילד פעיל בגן ומשתף פעולה עם הצוות ועם החברים? 9. האם קיימתם שיחה עם ההורים בכדי לשתף פעולה סביב הטיפול בתופעה? 10. מה הדברים שהילד אוהב לעשות בגן?
בשלב זה אומר שבד"כ קללות זו דרך להביע תסכול או למשוך תשומת לב. כך או כך זה נוגע לחלקים בתחושת השייכות של הילד - האם הוא סומך שיש מי שיכיל ויעזור לו להתגבר על התסכול או מישהו שיעניק לא תשומת לב חיובית כך שהוא לא יזדקק לקללות. אני בוחרת כרגע שלא להתייחס לילדים האחרים כיוון שברגע שתעלו על הדרך להתמודד מול הילד הזה, תוכלו להכיל את אופן הפעולה על כל ילדי הגן. ובעניין הסליחה... גם אם הוא מבין את משמעות המילה (ושלא תמיד זה המצב בקרב ילדי הגן), הוא לא מסוגל בשלב הזה להפנים אותה ולפעול אחרת כיוון שלא בטוח שהוא מכיר דרכי פעולה אחרות מלבד הקללות... מחכה לתשובתך בכדי שאוכל להרחיב יותר. בהצלחה, אפרת.
| | | תגובה ל: ילד בן 3 שמקלל | גננת | 20/01/16 13:04 | | | אשמח אם תוכלי לרשום לי את המייל שלך כדאי שאוכל לרשום את כל הפרטים
| | | תגובה ל: ילד בן 3 שמקלל | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 20/01/16 23:13 | | | שלום גננת יקרה. את מוזמנת לכתוב את הפרטים כאן מעל "דפי הפורום". זוהי מטרת הפורום- התייעצות פרטנית פתוחה (רמת החשיפה היא בידי הפונה) בכדי שאחרים עם מצבים דומים יוכלו להקיש מהכתוב לסיטואציה הפרטית שלהם. בתחילתו ובסופו של דבר, הכותב הוא היחיד שמכיר את התמונה כולה ולכן תפקידי בשלב הזה הוא להאיר את זוויות ההסתכלות החשובות ולאחר איסוף הנתונים הרלוונטים לסיטואציה, לתת מענה שפותח כיוון לפיתרון. המענה בפורום אינו יכול להחליף הדרכה פרטנית פרטית, בה נוצר תהליך ומעקב עד לפתרון הבעיה שהועלתה. במידה ואת מעוניינת בהתייעצות פרטית, את מוזמנת ליצור עימי קשר ונוכל לקבוע מפגש או שיחה טלפונית או אפילו מפגש תצפית בגן או הדרכה לצוות - הכל בהתאם לצורך. חשוב לי להבהיר כבר כאן - הדרכה פרטית היא בתשלום. אשמח להיות לעזר בכל דרך שתבחרי. בהצלחה. אפרת.
| | ילדה בת שנתיים וחצי עם בעיות | שירן | 11/01/16 12:55 | | | יש אפשרות לשוחח בטלפון ?
| | | תגובה ל: ילדה בת שנתיים וחצי עם בעיות | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 13/01/16 19:04 | | | שלום שירן. ניתן בהחלט לקבוע פגישה טלפונית. את מוזמנת לכתוב לי הודעה לנייד ואמסור את כל הפרטים אודות האפשרות הזו. המספר הוא 054-4520584 המשך ערב נפלא. אפרת.
| | ילדה "שתלטנית" בגן- אשמח שתייעצו לי מניסיונכן | גל | 03/01/16 10:35 | | | אני גננת משלימה בגן חובה. בגן זה יש ילדה שבאופן קבוע "שולטת" על ילדה אחרת שהיא לגמרי חסרת ביטחון ולכן היא נצמדת לילדה "השולטת" אשר מנצלת את מעמדה ומתנה את החברות ביניהן בהבאת משחקים, ממתקים וכדומה. הסייעת הקבועה בגן כועסת על כך ומפרידה ביניהן באופן גלוי למשל: "אל תשחקי איתה, היא שולטת עלייך! לכי לשחק עם חברות אחרות". אני לא מאמינה בהפרדה שכזו, ולכן אשמח לעצות יישומיות מכן. מה ניתן לעשות?
תודה מראש!
| | | תגובה ל: ילדה "שתלטנית" בגן- אשמח שתייעצו לי מניסי | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 03/01/16 21:58 | | | שלום גל. מעריכה את האכפתיות ואת העירנות למצב העדין בו שרויות הבנות, במיוחד לאור העובדה שאת לא נמצאת איתן מדי יום. על פניו התנהלותה של הסייעת אינה תורמת לאף אחת מהבנות ובוודאי לא לאווירה בגן, אך אני מבקשת להניח לה כעת. למרות שאם הדבר חוזר על עצמו יש להסב את תשומת לב מנהל הצוות לכך שחסרה הדרכה מתאימה להתמודדות עם סיטואציה מעין זו.
לכל תכונה יש כמה פנים - שתלטנית יכולה להפוך למנהיגה, ולא פחות חשוב, כנועה יכולה להפוך להיות מונהגת. היכולת להסכים שמישהו ינהיג ויוביל אותי היא חשובה בחיינו כיוון שנרצה או לא, ישנם מקומות בחיינו בהם אנחנו מובילים ומקומות בהם אנחנו מובלים. כדי ליהנות מהצדדים היפים של התכונות השונות נחוצה הכוונה. הילדים שלנו לא תמיד פועלים באופן הרצוי למן הפעם הראשונה ולא מודעים לכוחם בכלל ובפרט על השפעתם על אחרים. אנחנו כאנשי חינוך צריכים לכוון את הילדים כך שיפתחו את שני הצדדים ינהיגו ויונהגו.... שיהיו מקומות בהם הם הקובעים ומקומות בהם הם צריכים לשתף פעולה עם קביעות של אחרים. בנוסף והחשוב מכל הוא להכווין אותם לראות את האחר, לתת להם כלים להשתמש בכוח הזה מבלי לפגוע באף אחד. מעבר לזה, לא ארחיב כאן אך אציין שהדוגמא האישית חשובה מאוד בכדי לאפשר לילדים ללמוד.
אני רוצה להרחיב מעט בעניין המצב בו הבנות נמצאות על סמך התיאור בשאלתך.
האחת, השתלטנית לתיאורך, גילתה את השפעתה על אותה ילדה וזה עובד לה... היא לא מודעת לפגיעה בעצמאותה של האחרת ולא מודעת לכוחניות שהיא מפעילה. מלבד זה שמדי פעם "מפריעים" לה, אולי מעולם לא הראו לה איך להשתמש באופן חיובי בהשפעה שלה על אחרים, כמו לתת לה להניע פרוייקטים או להיות אחראית על משימות ולכוון אותה איך עושים זאת בדרכי נועם. השנייה, הנגררת לתיאורך, יש משהו בהגדרתך לגבי הביטחון העצמי שלה כיוון שהיא נמשכת לאותו כוח שיש לאחרת ולה אין כרגע... לה צריך לעזור להשמיע את קולה, לעודד אותה לבחור בעצמה.... בהגדרה הסייעת הקבועה, כפי שתיארת, עושה לה בדיוק מה שהילדה האחרת עושה - משתלטת ומחליטה בשבילה בדורסנות שכזו...
אכן בכל פעם שנחצה הגבול בין אם בסחיטה רגשית או השפלה ברמה זו או אחרת, צריכה להיות התערבות והדרכה, אך לא בהכרח הפרדה... כל אחת מהן צריכה ללמוד להתמודד ולהתנהל בסיטואציות שכאלה... תפקיד החינוך הוא לכוון ולתת כלים בכדי שהילדים יהיו מוכנים למה שהחיים מזמנים להם ולא "לסדר" להם את הסיטואציה בסיגנון של הפרדת כוחות. כל אחד צריך ללמוד לשמור על עצמו ולא לאפשר לאחר לפגוע בו. גם תוויות פוגעות ואפילו, אומר בגסות, מסרסות... הן לא תמיד מאפשרות לצאת מהמשבצת לתוכה הכניסו אותנו.
יכול מאוד להיות שיש סיפור קצת יותר רחב מאחורי כל אחת מהבנות... סיפור מהבית שעליו ההורים שלהן צריכים להסכים לעבוד למענן.... בכל אופן, בגן כדאי שהצוות יקבל הדרכה מדי פעם, ירענן את הגישה החינוכית וינקה את המשקפיים דרכם מסתכלים על הילדים.
אחרי שהבהרתי את עמדתי בנושא... בשורה התחתונה - בכל פעם שיש סיטואציה לא חיובית בין הבנות שגובלת בהשפלה או כוחנות, יש לגשת, לעצור את הסיטואציה ברוגע ולומר "יעל, שמעתי אותך אומרת ל..,, כך וכך... לי זו נשמעת אמירה לא חברית ולא נעימה.... רותי, לך זה היה נעים?... יעל, רותי אומרת שלא היה לה נעים.... מה ניסית בעצם להגיד? איך אפשר להגיד את זה אחרת?"... המסר לשתיהן - "בכל מצב אנחנו מכבדים אחד את השני ואיפה של נעים, לא צריך להשאר, אפשר ללכת למקום אחר. אני סומכת עליכן שתדענה להיות חבריות ונעימות האחת לשנייה." ולזוז משם (אך עם אוזן קרוייה) בכדי לאפשר להן להתאמן.
אני כאן לעוד חידודים והבהרות. יישר כוח על העשייה החינוכית. בהצלחה. אפרת.
| | | תגובה ל: ילדה "שתלטנית" בגן- אשמח שתייעצו לי מניסי | גל | 04/01/16 11:13 | | | אפרת, תודה רבה על המענה והניתוח של המקרה!
מה שאת מציעה זה בעצם להיות איתן בקשר עין לאורך היום ולשים לב ליחסים ביניהן. את טוענת שלא כדאי להפריד ביניהן בכל מקרה, אלא לנתב את הדומיננטיות של הילדה "השולטת" למקומות חיוביים?
| | | תגובה ל: ילדה "שתלטנית" בגן- אשמח שתייעצו לי מניסי | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 04/01/16 15:35 | | | גל יקרה, קלעת בול! החלק השני הוא לדובב את ה"נשלטת" לבחור בעצמה מה היא רוצה לעשות ואיפה היא רוצה להיות... לעזור לה להתחבר לעצמה... שתדע איפה ומה נעים לה ומה לא... בהצלחה!
אני פה לכל שאלה או חידוד. באהבה גדולה! אפרת.
| | בריחת שתן לילדה בת 7 | איילת | 26/12/15 23:25 | | | בתי בת 7. לעיתים (לא תכופות) בורח לה שתן במהלך היום (לא בלילה). היא גם נוהגת להתאפק ולא פעם אני רואה שהיא צריכה פיפי ואומרת לה ללכת לשירותים.
אני לא חושבת שמדובר בבעיה רפואית, כי אם במצב שבו היא לא רוצה להפסיק את מה שהיא עושה באותו הרגע כדי ללכת לשירותים.
אני חוששת ממצב בו יברח לה בבית הספר (זה קרה פעם אחת אבל בכמות קטנה, אז לא ראו).
אני ובעלי תוהים איך להתייחס לזה.
ניסינו לדבר איתה על זה, הסברנו לה שזה לא בריא להתאפק, והזכרנו לה לפני יציאה מהבית ללכת לשירותים.
היתה תקופה של הפסקה והיום שוב ברח לה (בזמן משחק אצל חברים שלנו)
שאלתנו: איך ניתן להפסיק את זה? איך לפעול מולה? מה נכון לעשות? לכעוס? להתעלם? להמשיך להסביר? משהו אחר?
| | | תגובה ל: בריחת שתן לילדה בת 7 | אפרת קרן-מנהלת הפורום | 28/12/15 11:35 | | | שלום איילת. מבינה את הדאגה... ראשית ממליצה לשלול עניין רפואי - בדיקת שתן היא פשוטה ומרגיעה. במידה ואכן הכל תקין, אפשר באמת בראש שקט לפנות לבחינת העניין התנהגותית...
התופעה שאתם מתארים טבעית ואפילו אופיינית לגילה... משהו מאוד מענין אותה, היא לא רוצה להפסיק, אבל עדיין לא מכירה מספיק טוב עד כמה תוכל "לעכב" את השלפוחית... ואז "בורח" לה לפני שהספיקה להגיע לשירותים. יש כאן עניין של למידה כפולה - אחת בלהכיר את הגוף והשנייה בבחינת סדרי עדיפויות.
אותי מעניין לשמוע, לטובת מתן מענה מדוייק יותר: כיצד היא מגיבה להערות/לתזכורות/להסברים? כיצד בפועל אתם מגיבים כשאתם מגלים "שברח"? האם יש לכם תחושה ולו הקטנה ביותר שזה "דווקא"? (האם יש לה סיבות? אח שנולד? שינוי בשגרת תשומת הלב?...)
אנחנו כהורים צריכים להבין שזה אחד התחומים שלעולם לא תהיה לנו שליטה עליו - מה שנכנס ומה שיוצא מהגוף הוא בשליטתו המלאה של הילד שלנו... ולכן הפיתרון (בהנחה שאין כאן עניין רפואי) נמצא אצלו ואצלו בלבד. אי לכך צריכים להתקיים שני צעדים משמעותיים - אחד של ההורים לשחרר... והשני של הילדה לקחת אחריות על גופה. וזאת בהנחה שאין פה התנהגות "דווקאית". (כי אז צריך לחקור את זה מעט אחרת...) ואיך עושים את זה? (כמובן אחרי ששללנו בעייה רפואית...) מקבלים את ההבנות שלעיל. מחליטים עד לאן תגיע אחריותה - להחליף בעצמה כש"בורח", לשטוף את הבגד המלוכלך, לדאוג לשקית בגדי החלפה בכל יציאה (גם לביהס").... ומה אנחנו מוכנים לעשות כדי לעזור - לא להעיר כדי לא לבייש ליד חברות, להכניס הביתה נוהל שכולם מבקרים בשירותים לפני כל יציאה, לעזור להחליף במידת הצורך (בלי "להרוויח" שם עוד דוקת תשומת לב...)... ואז מקיימים שיחה ברגע רגוע בגובה העיניים עם הילדונת החמודונת ומספרים לה על איזו אחראית שהיא ומציינים בפניה את כל המקומות שהיא לוקחת אחריות בחייה. אחר-כך מתארים את הקושי ושואלים לעצתה... לבסוף מסכמים ומספרים על חלקכם - מה אתם מוכנים לעשות.
וככה זה יכול להישמע: "מתוקונת, את ילדה כל כך גדולה, אחראית ועצמאית. את אוכלת בעצמך ומפנה את הצלחת, את יודעת לארגן את הבגדים המתאימים לביה"ס.... יש עניין אחד שקורה מדי פעם בזמן האחרון. אנחנו רואים שקשה לך לפעמים להפסיק משחק אהוב כדי ללכת לשירותים ואז לפעמים הפיפי יוצא בתחתונים במקום בשירותים. את גם שמה לב לזה?... איך את מרגישה עם זה?.... מה לדעתך אפשר לעשות?.... מהיום אהובה, את תהיי אחראית לגמרי לגוף שלך כי רק את יכולה לשמוע אם הוא אומר לך שצריך ללכת לשירותים ואם במקרה תבחרי שלא להקשיב לו והפיפי ייצא זו תהיה גם כן אחריותך להתנקות... אנחנו מפסיקים להעיר לך כיוון שאת כבר ילדה גדולה ויכולה לקחת אחריות ואנחנו סומכים עלייך."... חשוב כן להסביר שלהסתובב עם תחתון רטוב עלול לגרום לאודם או לדלקת וזה בכלל לא נעים ואפילו כואב. אבל (!) אתם זזים מהתמונה ולא מעירים... אם היא לא הלכה מיד להחליף ורוצה לשבת על הספה, תוכלו להעיר באזניה (בלבד!) "בשמחה תוכלי לשבת על הספה כשאת יבשה." או אם הריח לא נעים "אשמח להקשיב לך, אך הריח לא נעים לי. אני אחכה כאן. את מוזמנת אחרי שתתנקי." המטרה היא לא לבייש או להוכיח אותה !!! אלא להכיר לה את ההשלכות.
אתייחס לנקודה אחרונה שעולה לי מתוך התיאור שנתת... אל תחששי ממה שיקרה בביהס.. זה שלה (שוב, בפעם השלישית, בהנחה שאין בעייה רפואית)... ילדים לא בהכרח שמים לב וגם היא לא תרצה להיות במקום הזה... וזה באחריותה (או לא להתאפק או לקחת בגדי החלפה)
ולסיום, רק ארגיע. זה עובר... הרצונות מול השליטה בגוף מתאזנים בשלב מסויים. החלק הקשה בכל הסיפור הוא השיחרור... בהצלחה. אפרת.
|
| הלוחות שלנו... |
|
|
| הפורומים שלנו... |
|
|
| היועצים שלנו ... |
|
|
|
|
|
פורום זה הינו פורום מקצועי בלבד !!!
אין לפרסם מודעות המכילות חומר פירסומי מכל סוג שהוא!
נא להפנות הודעות ללוחות המתאימים! |
|
|
|
|
|
דף הבית
פורומים
צור קשר
כתוב תגובה 
סגור חלונית
