בס"ד

שמעתי דרשה מענינת מאוד לאחר קבלת שבת שעסקה בדינו של אדם שנשבר לו בקבוק יין במכולת בלי כונה, ולאחר תפילת ערבית של שבת קודש דיברתי עם הרב הדרשן ושיתפתי אותו במחשבה שעלתה בדעתי בעה"י בעקבות הדרשה, שאברך עם הכנסה ממוצעת נוהג לשלם על אתרוג בערב חג הסוכות לפחות 100-120 ש"ח ומי שיכול היה להרשות לעצמו אף יותר מכך, ואין כל ספק שזו אחת המצוות החשובות ביותר שהן מדאוריתא ביום הראשון ובשאר ימי חול המועד מצוה מדרבנן אבל עדייין מדובר במצוה אחת שהאדם מקיים בכל יום. לעומת זאת, אם אדם יגיע לקופה ויבקש לשלם על מוצר שנשבר לו במהלך הקניות קרוב לודאי שינסו להרגיע אותו ויאמרו לו שאין כל צורך בכך, שהכל בסדר ואין לו כל סיבה לדאוג מאחר ויש להם הסדר מיוחד עם היצרן לגבי החזרת מוצרים פגומים והם לוקחים בחשבון שדברים כאלה יכולים להתרחש מדי פעם והם לוקחים את זה בחשבון וסופגים את זה, אלא שדוקא כאן יש לו הזדמנות פז להתעלות מעל עצמו ולומר להם שאעפ"כ הוא רוצה לשלם על אותו מוצר במטרה לעשות מצוה ששקולה לכל המצוות שבתורה - קידוש שם שמים ולהאהיב בכך את ד' גם על אותם אנשים שלצערנו פחות מכירים אותו יתברך, והרי לא ניתן לאהוב את מי שלא מכירים ומכאן ניתן להבין עד כמה טראגי הוא מצב של אדם שנפטר מן העולם מבלי שהכיר את מי שהכי אהב אותו, שהרי הוא זה שברא אותו, הפח בו את נשמתו האלוקית, העניק לו את כל אשר היה לו הן מבחינה רוחנית והן גשמית, השגיח עליו ולא עזב אותו ולו לחלקיק שניה בכל השלבים השונים במהלך חייו.

גם אם נאמר שיש כאן רק ספק לקידוש ד' זה עדיין דבר גדול כשלעצמו, מאחר ואם אכן לכך כיוון האדם אז הוא כבר פעל דבר גדול בתיקון האישי ובעבודת ד' שלו, בין אם יתגלגל מזה קידוש ד' בסופו של דבר ובין אם לאו, ואם לא הפעם אז אולי בפעם הבאה, מאחר והוא מוכיח בכך עד כמה הוא מוכן להתאמץ כדי להגדיל את כבוד ד' בעיני הבריות ואהבתן אליו יתברך, והרבה אנשים תורמים עבור הפקת דיסקים, ספרים וארגונים שמטרתם לזכות את הרבים ולקרב רחוקים בידיעה שלא כל מי שישמע את הדיסק, יקרא את הספר ויהיה באותו סמינר יחזור מיד בתשובה ואעפ"כ הם משתדלים לעשות כל מאמץ כדי להכניס כל יהודי תחת כנפי השכינה ולקרבו לאבינו שבשמים ולא נמנעים מלהשקיע מזנמם, כשרונותיהם, מחשבותיהם, כוחם והונם לצורך כך.

ידוע שגם בחינוך ילדים ישנה חשיבות גדולה לדוגמא האישית, ותמונה אחת שוה יותר מאלף מילים, וכשרואים אדם דתי עושה מעשה אצילי שכזה זה יכול לגרום ללא מעט אנשים להבין שכל דברי הבלע ולשון הרע שהאכילו אותם בתקשורת בעל כרחם אודות ד' יברך, התורה, שומרי התורה והמצוות והיהדות היו למעשה שקר אחד גדול שנובע ממניעים פסולים, כשהאמת היא שהאדם הדתי האמיתי שהוא צדיק וירא שמים הוא אדם נפלא, שמהוה תועלת אדירה ודוגמא חיובית לכל החברה ולכל העולם כולו, ממש אור לגוים שעושה נחת רוח לבורא עולם, אפשר לקבל ממנו השראה בהרבה נושאים, ואף ניתן ללמוד ממנו בכל התחומים.

הרי ידוע לכל שתאות הממון היא אחת מהגדולות ביותר שיש אם אל הגדולה מכולן, וכשרואים אדם שמוכן לשלם על דבר שנשבר לו אע"פ שאף אחד לא חייב אותו לכך ולו רק כדי לא לברוח מכל אחריות ולגלגל את ההפסד לצד השני, ניכרת כאן גדולת האדם באמצעות מעשהו האצילי שמיוחס לעובדת היותו צדיק בעל יראת שמים שעובד את ד' ודבק בו יתברך, לומד תורה, מקיים את מצוותיה ומתקן את מידותיו.

ניכרת כאן התרומה האדירה של התורה הקדושה ללומדיה, והכח פנימי העצום שהיא מעניקה להם להתגבר על נסיונות מורכבים, אתגרים רוחניים וקשיים איתם נפגש כל אדם במהלך החיים. רואים כמה היא עוזרת להם לעשות את הצעדים הנכונים וההחלטות הטובות ביותר גם בשאלות המסובכות ביותר, וכיצד היא מזככת את מידותיהם, חודרת לכל תחומי חייהם ומשפיעה עליהם בצורה בלתי רגילה, ואף עוזרת להם להתגבר על היצרים והתאוות ולהתעלות מעל הטבע, כשניכר לכל שהצעד הזה שהרבה אחרים לא היו עושים אותו מהוה רק קצה הקרחון שמעיד על כל השאר.

היצר הרע מנסה לסמא את עיני האדם ולגרום לו לחשוב שהוא צודק בכל מצב ולבחור תמיד באפשרות של מיצוי הדין עד תומו, כשהוא משכיח ממנו את החלק החמישי של השולחן ערוך שלא נכתב, שמכיל בתוכו את האפשרויות הטובות ביותר שהכי משמחות את ד' וגורמות לו יתברך לנחת רוח גדולה - לוותר, להבליג, לעשות לפנים משורת הדין, להעלים עין או לכל הפחות להגיע לפשרה שמקובלת על שני הצדדים, וכמובן שכל מקרה לגופו, כדאיתא במשנה: "במידה שאדם מודד, בה מודדין לו" (סוטה א, ז), והרי אף אדם לא היה רוצה שמשמים ינקטו כלפיו באותה מידה וימצו גם איתו את הדין ללא כל רחמים, סליחה ומחילה בכל אותן נפילות ומעידות אותן חוה במהלך חייו, שהרי איך יעבור האדם את הדין בשלום אם לא יפעילו כלפיו את מידת הרחמים? וע"פ רש"י: בתחילה חשב אלוקים לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאינו מתקיים, הקדים את מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין, לכן לאדם יהיה הרבה יותר קל לעבור לא רק את בית הדין בשמים אלא את כל השלבים השונים בעוה"ז אם לא יקפיד עם הבריות אלא יעביר על מידותיו וירגיל את עצמו להיות ותרן וסלחן בכל הזדמנות אפשרית, וכך גם איתו לא יקפידו כשיגיע לבית דין של מעלה ויהיו סלחנים גם כלפיו, מידה כנגד מידה.

יהיו לא מעט אנשים שיגיע לבית דין של מעלה ויגידו להם שם שמגיע להם שכר עצום על כל אלפי האנשים שחזרו בתשובה, התקרבו לאביהם שבשמים והתחילו לשמור תורה ומצוות בזכותם ואם ישאלו לפשר הדבר יצביעו להם על כל אותם מצבים בהם התעלו על עצמם וקידש שם שמים ברבים, כאשר האנשים שהיו מסביבם לא יכלו להתעלם ולהישאר אדישים לנוכח המראה המופלא והעל טבעי הזה, והדבר יצר רושם עמוק בלבם ובנפשם, וזה מה שגרם להם להתחיל במסע המרתק של חייהם למציאת האמת והתכלית של החיים, ומכאן כל חייהם השתנו מהקצה אל הקצה, מאחר וגם הם רצו להיות בעלי יכולת לשליטה עצמית על כל היצרים הפנימיים והתאוות האסורות שלהם, שהרי אין עבד גדול יותר מאדם שאינו יכול לשלוט בדחפים האפלים וברצונות הבהמיים שלו, והם הבינו שרק בזכות הדבקות בבורא עולם ובתורה הקדושה הם יזכו לחופש האמיתי שתמיד יחלו לו יחד עם כל שאר הברכות והמתנות החשובות ביותר שכל אדם יכול לקבל אם רק יבחר בטוב, באמת ובקדושה וילך בדרך ד', התורה והמצוות.

ולכן בפעם הבאה שמעדן שעולה שני ש"ח או בקבוק יין שעולה שלושים ש"ח נשבר לכם על הרצפה במהלך הקניות, המחשבה הראשונה שעולה לכם לראש לא צריכה להיות איך בורחים מכל אחריות בצורה הכי חלקה אלא איך הופכים את החסרון ליתרון, את השבר למשביר ואת ההתנפצות לניצוצות של קדושה, לקידוש שם שמים, וכך בכל דבר צריך לחפש כל אדם את הטוב, החיובי והאור כדי להעצים את המציאות שבתוכו ומסביבו באמצעות הנתונים הקימים, כמובא בזוהר שלעתיד לבוא רק מי שיודע להפוך את המר למתוק, את הרע לטוב ואת החושך לאור יורשה להיכנס להיכלו של משיח, ונחש בגימ' משיח, וכידוע יש אור שאפשר למצוא רק בחושך, וזו אחת הסיבות לשמן הוריד אותנו הקב"ה למצרים שהיתה המקום הטמא ביותר בעולם כולו ורק אח"כ העניק לנו את התורה לאחר רד"ו שנים.

מכאן צריך כל אדם לשאוב עידוד עצום שגם אם הוא נמצא בשפל המדרגה גם משם הוא יכול ואף נדרש לעלות מעלה מעלה, כשהשמים הם הגבול כשבורא עולם נמצא איתו, משגיח עליו ועוזר לו בכל צעד ושעל. וקל לראות את זה באמצעןץ השוואה של המציאות הקשה בה היו שרוים אבותינו כעבדים במצרים ביחס למציאות ההווית של כל יוצאי חלציהם שיכולים להשתמש בזכות הבחירה שלהם כדי להיות "כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" או "כַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (בראשית כב, יז), כדכתיב: "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל, יט).