חיים נחמן ביאליק ז"ל - מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, מסאי, סופר, מתרגם ועורך שהשפיע רבות על התרבות היהודית המודרנית. נתכנה בשם "המשורר הלאומי". (עיקרי הדברים נלקחו מאתר ויקפדיה - להרחבה נוספת הקליקו כאן)
תולדות חייו
חיים נחמן ביאליק נולד בערך ב-9 בינואר 1873 (עשרה בטבת תרל"ג), בעיירה ראדי הסמוכה לז'יטומיר בפלך ווהלין שבאוקראינה. בגיל 6 עבר עם הוריו לז'יטומיר, ואביו פתח שם בית מרזח. זמן קצר אחרי זה התייתם ביאליק מאביו. ההתייתמות וחוויותיו ממראות בית המרזח שבו אביו מתבזה בהענקת שירותים לגויים שתויים, באו לידי ביטוי אצל ביאליק ביצירותיו באותם הימים, בין היתר, בשיריו "שירתי" ו"יתמות". לאחר מות אביו, עבר ביאליק לגור אצל סבו הקפדן והאדוק. הוא הגיע בגיל 15 לישיבת וולוז'ין ולמד בה תורה מפיו של רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש הישיבה (1888-1891). שם כתב את שירו "אל הציפור".
ביאליק עזב את הישיבה מתוך רצון לחוות את העולם שמחוץ לה, להשכיל ולבנות חיים רחבים יותר. צעד זה בא לידי ביטוי בשירים המאוחרים של ביאליק: "המתמיד", "על סף בית המדרש" ו"מתי מדבר אחרונים", בהם מתאר ביאליק בעמקות את עולמו של בן הישיבה, המקדיש את זמנו ללימוד התורה בהתמדה ובמסירות, מחד גיסא, ובסלידה מהצמצום והקיבעון של תלמידי הישיבות, מאידך.
כשהיה באודסה ב-1892 נפגש ביאליק עם אחד העם, שהשפיע על סגנונו הספרותי. בתקופה זו נדפס שירו הראשון "אל הציפור" בחוברת "הפרדס", שאותה ערך י"ח רבניצקי שותפו לעתיד בכתיבת "ספר האגדה" ובהוצאת "דביר".
בשנת 1893 נשא ביאליק לאישה את מניה, והחל לעסוק במסחר בעצים. בו בזמן כתב כמה שירים שנחשבים למרכזיים בין שיריו, ביניהם השירים: "סף בית-המדרש", "מתי מדבר אחרונים", ואת השירה "המתמיד". ב-1897 כתב את שירו "אכן חציר העם", משירי התוכחה המרכזיים שלו, על רקע הימים שלפני הקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבאזל. כמו כן כתב באותה תקופה את השיר "אם יש את נפשך לדעת", והחל בכתיבת סיפורים. הראשון בספוריו הוא "אריה בעל גוף". לצד שירים ביידיש, אותם המשיך לכתוב, יצר ביאליק באותה תקופה כמה משירי האהבה היפים ביותר שנכתבו בספרות העברית, כמו "הלילה ארבתי", "קומי צאי (אחותי כלה)", "לא זכיתי באור מן ההפקר" ו"הכניסיני תחת כנפך".
יחד עם רבניצקי, ש. בן ציון ואלחנן לוינסקי, ייסד ב-1901 את הוצאת "מוריה", שמטרתה הייתה להוציא לאור ספרי לימוד הכתובים בשפה העברית. קובץ השירים הראשון שלו ראה אור ב-1902 אך דווקא הפואמה (שירה) שלו "מתי מדבר האחרונים", שפורסמה לאחר צאת הקובץ, נמנית עם החשובות ביצירותיו הליריות.
בעקבות פרעות קישינב ב-1903, כתב ביאליק שתיים מיצירותיו הידועות ביותר, אשר מרבים לצטטן עד היום: "על השחיטה" ו"עיר ההרגה".
ב-1904 כתב את הפואמה "בעיר ההרגה", אולי החריפה והקשה ביצירותיו. בפואמה זו מציג ביאליק, בסגנון אפי ובמשקל כמעט הקסמטרי, זעזוע נוכח עמידת כוח החיים תוך כדי הטבח:
ביאליק השתתף בשני קונגרסים ציונים, בשנים 1907 ו-1913.
ביאליק ביקר בארץ ישראל בפעם הראשונה בשנת 1909 והתקבל בהערצה רבה על-ידי היישוב היהודי הקטן בארץ. באותה עת הוסיף למאגר יצירותיו עוד כמה סיפורים כמו: "מאחורי הגדר" שבו גיבורו נֹח (שהוא היפוך הצירוף ח"נ - חיים נחמן) מתאהב בנערה גויה, המאומצת על-ידי גויה מרשעת שגרה בבית סמוך לביתו וגדר מפרידה בין אהבתם, אך היא אינה עומדת בפני אהבתם ונופלת, מטפורית ופיסית. ספורים נוספים שלו הם "ספיח", "יום ששי הקצר" ו"החצוצרה נתביישה".
בין השנים 1920-1910, בנוסף לפרסום שירים חשובים נוספים כמו "צנח לו זלזל", התגלה ביאליק במלוא כוחו ככותב מסות, וכתב את המסות "הלכה ואגדה" ו"גילוי וכיסוי בלשון" שהן מהמעולות ביותר במסאות העבריות. כמו כן הוכיח את כוחו בתרגום יצירת המופת "דון קישוט" (לו קרא "האביר בן דמות היגון" ואת סוסו "סוס לפנים") של מיגל דה סרוואנטס, ותרגם מיידיש את "הדיבוק" מאת ש. אנ-סקי. באותה תקופה הקים יחד עם רבניצקי ושמריהו לוין את הוצאת "דביר", וערך עם רבניצקי את "ספר האגדה" (1908-1911).
מאחורי העיסוק המוגבר במסות, תרגום וליקוט מעשיות ניצב משבר קשה בחייו של ביאליק, כאשר במקביל להפיכתו למשורר לאומי יבש מעיין יצירתו השירית. "צנח לו זלזל" שנכתב באלול תרע"א (1911) היווה מעין קינה מראש על האובדן הצפוי:
וְשׁוּב יִפְרַח אָבִיב, וְאָנֹכִי לְבַדִּי
עַל-גִּזְעִי אֶתָּלֶה –
שַׁרְבִיט קֵרֵחַ, לֹא צִיץ לוֹ וָפֶרַח,
לֹא-פְרִי וְלֹא-עָלֶה.
אחרי כן, כמעט שלא הוסיף ביאליק לכתוב שירה. עד מותו בשנת 1934 כתב רק עוד תשעה שירים, רובם לא נחשבים מפאר יצירתו. ארבעה שירים נכתבו בתרע"ה-תרע"ו
(1915-1916), שניים בתרפ"ג (1923) ולבסוף שלושה בתרצ"א (1931).
עד 1921 התגורר ביאליק כמעט ללא הפסקה באודסה. באותה השנה בעקבות בקשתו האישית של הסופר הרוסי מקסים גורקי ובהוראתו המיוחדת של לנין עזב ביאליק את ברית המועצות עם קבוצה של כמה סופרים יהודים אחרים. הוא עבר לברלין שם עסק רבות בהוצאת ספרים בשפה העברית.
ב-1924 עבר ביאליק לגור דרך קבע בארץ ישראל, בבית שנבנה עבורו בתל אביב, ותרם להפיכתה למרכז התרבותי והספרותי של היישוב. ביאליק הנהיג בבית "אהל שם" את מסורת "עונג שבת" - מפגשי תרבות של אמנים וסופרים שהפכו למסורת בעיר. בשנת 1933, כשמלאו לו 60 שנה, חגג היישוב את יום הולדתו בטקסים ואירועים, וכל תלמידי בית הספר בתל אביב באו כדי להביע את אהבתם אליו. לרגל האירוע יצאה מהדורה מחודשת של כתביו וכן יצא הספר "שירים ופזמונות לילדים" עם עיטוריו של נחום גוטמן. ב-1928 כתב את "אלוף בצלות ואלוף שום", יצירה קלאסית לילדים מאז ועד היום, שגם הועלתה רבות על הבמה.
ביאליק מת בווינה ב-4 ביולי 1934 (כ"א בתמוז תרצ"ד) לאחר שניתוח בלוטת הערמונית שלו נכשל. בהלוויתו השתתף כמעט כל היישוב היהודי בארץ, שלווהו מביתו ברחוב הנקרא על שמו עד לבית העלמין שברחוב טרומפלדור.
ביאליק נחשב בזמנו לחדשן בשירה העברית, והשפיע על משוררים שבאו אחריו וכונו "דור ביאליק", ביניהם יעקב שטיינברג ויעקב פיכמן. השפעתו עליהם היא ממרכיבי הלשון הציורית וממרכיבי המוטיבים הספרותיים.
ביאליק זכה לתואר "המשורר הלאומי" לא רק בזכות איכותה של שירתו, אלא גם בזכות תגובתו השירית לאירועים בעלי חשיבות לאומית.
בית ביאליק, ברחוב ביאליק 22 בתל אביבלביאליק היה קשר מיוחד לעיר תל אביב. הוא קבע בה את ביתו, סמוך לבית העירייה דאז. אחרי פטירתו, נותרה אלמנתו מניה לגור בבית. בשנת 1937 החליטה מניה ביאליק לתרום את הבית (בית ביאליק) לרשות העירייה כ"אגודת בית ביאליק" שתפקידה לשמר את הבית. אגודת הסופרים העבריים הפכה את הבית למרכז פעילותה, וערכה בו כינוסים תרבותיים וספרותיים. בבית נמצאים ציורים ופסלים של המשורר, פרי יצירתם של אמנים ישראלים, השעון האגדי המנגן מדי שעה את "התקווה", כתבי-היד המקוריים של יצירות ביאליק ואוסף גדול של מכתבים שכתבו ילדים למשורר. במלאת לעיר תל אביב רבע יובל ב-1934, זמן-מה לפני מותו חיבר ביאליק לרגל האירוע את השיר "על שילשים":
עֲל יַד סָבוֹ הַנֶּכֶד,
הַבֶּן לְיַד אָבִיו -
יַחְדָּו אָרֶגוּ מַסֶּכֶת
פְּלָאַיִךְ, תֵּל אָבִיב
לאחר מותו קבעה עיריית תל אביב פרס ספרותי חשוב על שמו, המוענק לספרות יפה ולמחשבת ישראל (פרס ביאליק). כמו כן קרואים על-שמו הוצאת הספרים "מוסד ביאליק", ורחובות ברבות מערי ישראל. על שמו של ביאליק קרואים העיר קרית ביאליק והכפר השיתופי כפר ביאליק, שהוקם על-ידי עולים מגרמניה בשנת מותו של ביאליק.
משחקי לשון
לביאליק מייחסים פניני-לשון והברקות, כמו למשל הגדרתו את משחק הביליארד: "שני ליצים משחקים בשלוש ביצים, והמטיב להכניס ללוך הרי זה משובוח". מספרים על ביאליק בהלצה על השפה שלו שכשהתעכב לשתות גזוז היה נוהג לומר למוכרת: "גזזיני ואגרשך, העדיפיני במילייך" (כלומר: השקיני בגזוז ואשלם לך במטבע גרוש ותתני לי עודף במטבעות של מיל). לסיגריה הוא קרא: "בצד אחד אש, בצד שני טיפש ובאמצע - עשב יבש", כשהגישו לו וופלים עם סודה, הוא קרא לזה: "מים לחץ ולחם צר".
ביאליק בזמר העברי
ביאליק הוא אחד המשוררים המולחנים ביותר בזמר העברי. החל משירו הראשון "אל הציפור" והמשך בשירים כמו "ברכת עם" ("תחזקנה"), "ביום קיץ, יום חום", "ים הדממה פולט סודות", "אחרי מותי", "הכניסיני תחת כנפך" או "קומי צאי".
שירי הילדים של ביאליק הולחנו אף לעתים תכופות. מוכרים שירים כמו "קן ציפור", "שתי בנות" (צילי וגילי), "מקהלת נוגנים" (יוסי בכינור), "פרש" (רוץ בן סוסי), "נדנדה" (נד-נד, נד-נד), "בגנת הירק" (בערוגת הגינה, מסביב לחבית),
בשנת 1967 יצא תקליט שירי ילדים של ביאליק בעיבודי ג'אז של מוני אמריליו ושל אלברט פיאמנטה בשם נקרא "ח.נ. ביאליק - שירים ופיזמונות" ובו ביצעו את השירים, בין היתר, יהורם גאון, אופירה גלוסקא, שולה חן וליאור ייני (התקליט יצא על גבי דיסק בשנת 2006 על ידי חברת אנ.אמ.סי).
פרס ביאליק
פרס ביאליק הינו פרס ספרותי חשוב המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה ומחשבת ישראל, על ידי עיריית תל אביב יפו.
הפרס נקבע על ידי העיריה לזכרו של חיים נחמן ביאליק ומוענק כל שנה סמוך ליום הזכרון לפטירתו.
מיצירותיו
 ספר האגדה (יחד עם י"ח רבניצקי), אסופה מתורגמת של אגדות חז"ל מהתלמודים
והמדרשים.
כל כתבי ח"נ ביאליק: שירים, סיפורים, דברי ספרות, דברי אגדה, תוספת, הוצאת
דביר, 1938.
שירים ופזמונות לילדים
אגרות חיים נחמן ביאליק, הוצאת דביר, 1937, מכונסות ומסודרות, בצרוף הערות,
על-ידי פ. לחובר.
חיים נחמן ביאליק, השירים, בעריכת אבנר הולצמן, בצירוף מבוא לכל שיר וביאורי
מילים, הוצאת דביר, 2005.
שירים לפעוטות מאת חיים נחמן ביאליק, הוצאת "קוראים", 2006. |
(יתכן שאצלך קצת אחרת)
דף הבית
פורומים
צור קשר
במיוחד בשבילכם, הכנו קובץ יחודיי על המשורר חיים נחמן ביאליק ז"ל, באדיבותה של ענת קולוס.
להורדת הקובץ - הקליקי כאן