חפש

גן ילדים - מעל 5 ילדים, משפחתון - עד 5 ילדים
ליד

לדוגמא: מעפילי אגוז 6 רחובותחיפוש מתקדם
הגננת - פסיכולוגיה חינוכית לגיל הרך
 
 
 
הנושא: מי גאון של אמא?
מאמר מס'  3
 
מחקר שנערך בישראל בראשותו של ד"ר אפי הרנוי בחן את משנתו של ז'אן פיאז'ה, אשר רכש שם עולמי בזכות פועלו בתחום הפסיכולוגיה של הילד, ביחס לגישות אחרות כגון ויגוצקי, אשר הלך בדרכו של פיאז'ה והיה לממשיכו עד אשר פיתח תיאוריה משלו, ג'ואן בק, גלן דומן, מריה מונטסורי ואחרים, אשר חלקו על דעותיו ועל ממצאיו של פיאז'ה ואחרים, בהתייחס להתפתחותם של פעוטות ולקשר הורה-ילד ותרומתו להתפתחותם וחינוכם של פעוטות בגילאי שנה עד שנה וחצי.
 
המחקר בחן את אמיתות הנחת היסוד של פיאז'ה, לפיה פעוטות בגילאי שנה עד שנה וחצי מגיעים לבשלות של "קביעות האובייקט" ואת הצורך של פעוטות בהיזון חוזר מההורה. בנוסף בחן המחקר את עמדתם של הורים לפעוטות ביחס לחמשת האספקטים המשפיעים על ההתפתחות הקוגניטיבית: גיל ההתפתחות הקוגניטיבית, מידת ההשפעה של ההורה, חשיבות המשחק עבור הפעוט, חשיבות המשחק של הפעוט עם ההורה וחשיבות הקשר המילולי של ההורה עם הפעוט.
 
במחקר השתתפו 120 פעוטות בגילאי שנה עד שנה וחצי והורה אחד של כל פעוט. הגיל הממוצע היה 15.06 חודשים עם סטיית תקן של 2.32. 55.8% מהפעוטות היו בנים ו-44.2% היו בנות. הרכב ההורים שהשתתפו במחקר היה: 19.2% גברים ו-80.8% נשים. 98.3% מההורים שנטלו חלק במחקר, הצהירו כי המטפל העיקרי בפעוט/ה הוא האמא. הממצאים נאספו באמצעות ניסויים ושאלונים בפגישות אשר נערכו בבתי המשפחות של הפעוטות בשעות אחה"צ והערב. בכל פגישה נכחה משפחה אחת (הורה אחד ופעוט אחד). לאחר שהושלמו כל הניסויים וכל השאלונים מולאו, הממצאים הוזנו, עובדו ונותחו באמצעות תוכנת SPSS.
ממצאי המחקר הראו כי:

1. מבין 120 הפעוטות שהשתתפו במחקר 96.7% מצאו את האובייקט, 1.7% מצאו אותו בשלבים ורק 1.6% לא מצאו אותו.
2. מבין 120 הפעוטות שהשתתפו במחקר 96.7% לא עקבו אחרי הבעת הפנים של ההורים (רק 3.3% עקבו אחרי הבעת הפנים של ההורה) ובין 116 שלא יצרו קשר עין עם ההורה (לא עקבו אחר הבעת הפנים של ההורה), 70.7% לא מצאו את האובייקט הלא מוכר ורק 29.3% מצאו אותו.
 
3. 42.9% מהפעוטים (הבנים) מצאו את האובייקט הלא מוכר, ואילו מבין הפעוטות (הבנות) רק 13.2% מצאו אותו. מבין אלה שמצאו את האובייקט הלא מוכר, 79.4% היו בנים ורק 20.6% היו בנות, ואילו מבין אלה שלא מצאו את האובייקט 43.9% היו בנים ו-56.1% היו בנות.
 
בהתייחס לעמדות ההורים:
 
4. נמצא מתאם בינוני-נמוך שלילי מובהק בין הערכת ההורים את גיל ההתפתחות הקוגניטיבית של הפעוט והחשיבות של המשחק עבור הפעוט.

5. נמצא מתאם שלילי נמוך מובהק בין הערכת ההורים את גיל ההתפתחות הקוגניטיבית של הפעוט וכל אחד מארבעת האספקטים שנחקרו (מידת ההשפעה של ההורה, חשיבות המשחק עבור הפעוט, חשיבות המשחק של הפעוט עם ההורה וחשיבות הקשר המילולי של ההורה עם הפעוט).
6. בנוסף, נמצא מתאם חיובי מובהק בין ארבעת המשתנים שנבדקו במחקר זה כבעלי השפעה על ההתפתחות הקוגניטיבית של הפעוט. המתאמים נעו בין 0.299 ל-0.736 ברמת מובהקות של 0.01.

מסקנות המחקר

1. פעוטות בגילאי שנה עד שנה וחצי מגיעים לבשלות של "קביעות האובייקט".

2. פעוטות בגילאי שנה עד שנה וחצי העסוקים במטלות ובמשחק אינם נוטים לעקוב אחר הבעות הפנים של ההורים.

3. פעוטות בגילאי שנה עד שנה וחצי נוטים להעסיק את עצמם בדברים שמעניינים אותם ולא בדברים שההורים חפצים שיעסקו.

4. ההתפתחות הקוגניטיבית של הפעוט אינו קשורה קשר ישיר לעמדת ההורים או לשאיפותיהם, מאחר שהפעוטות לומדים מהתנסויות אישיות וממפגשים עם מגוון גירויים ולא מפעילות משותפת עם ההורים.

5. הממצאים בחלק השני של הניסוי מצביעים על האפשרות שיחסיהם של פעוטים עם אמהותיהם שונים מיחסיהן של פעוטות עם אמהותיהן. ההבדלים בהתנהגות ובתגובות עשויים להיות תוצר של תסביך "אלקטרה" ותסביך "אדיפוס".

6. ככל שההורים מעריכים את ההתפתחות הקוגניטיבית של הפעוט כמתרחשת בגיל צעיר יותר, כך עולה הערכתם את השפעתם האישית על התפתחותו הקוגניטיבית וכן גם הערכתם כלפי השפעת המשחק, חשיבות המשחק של ההורה עם הפעוט והקשר המילולי של ההורה עם הפעוט.

7. נראה כי הורה, שרואה גורם אחד מבין הגורמים שנבדקו במחקר זה כמשפיעים על ההתפתחות הקוגניטיבית של הפעוט כבעל השפעה, רואה גם את כל יתר הגורמים כבעלי השפעה.
 
8. מסקנה נוספת העולה מן הממצאים היא כי קצב ההתפתחות הקוגניטיבית של הפעוט אישי ותלוי בשלב בו הפעוט נמצא מבחינה התפתחותית וביכולותיו באותו שלב ואינו תלוי בגילו הכרונולוגי של הפעוט.

9. נראה, כי הורים לפעוטים ופעוטות שמצאו את האובייקט הלא מוכר, העריכו את הגורמים שנבדקו במחקר זה כמשפיעים על ההתפתחות הקוגניטיבית של הפעוט כחשובים יותר מההורים של הפעוטים והפעוטות שלא מצאו את האובייקט הלא מוכר.
ייתכן שהסיבה לך טמונה במידת ההיכרות של ההורה עם הפעוט או בשל העובדה כי ההורים שהעריכו את הגורמים שנבדקו במחקר זה כמשפיעים על ההתפתחות הקוגניטיבית של הפעוט כפחות חשובים, מבלים פחות זמן עם הפעוטות ומשקיעים פחות בחשיפתם לגירויים וייתכן כי מסיבה זו הפעוטות הצליחו פחות בניסוי.
 
סיכום

הורים המאמצים את הטרנדים האחרונים בגריית תינוקות ופעוטות עושים, למעשה, מספר שגיאות יסוד מבחינה שיפוטית:

1. הם אינם מבינים כי מה שמקדם את התפתחותו של ילד בגיל מסוים, אינו בהכרח מקדם את התפתחותו בגיל צעיר יותר או מבוגר יותר.

2. בנוסף, הם שוגים בהנחה כי פיתוח יכולות מסוימות מבחינה קוגניטיבית ישפיע על רמת ה-IQ ויעלה אותה או יתרום להישגיו הלימודיים של הילד בעתיד. למשל: פעוט שכבר בגיל שנה הגיע לבשלות של קביעות האובייקט ויודע כי גם אם האובייקט נסתר מעיניו הוא ממשיך להתקיים, לא יידע זאת בגיל 6 טוב יותר מאשר ילד שהגיע לבשלות של קביעות האובייקט בגיל שנה וחצי, ולכן הדבר לא יתרום לו יותר. דוגמה זו ממחישה את המתרחש גם מבחינת כל שאר האספקטים.    
 

מאת ד"ר אפי הרנוי – דוקטור לחינוך, בהתמחות פסיכולוגיה חינוכית התפתחותית, התפתחות הילד, תנועה לגיל הרך וקשרי הורים וילדים, M.A. בחינוך גופני ובפסיכולוגיה חינוכית-התפתחותית, מורה לחינוך גופני, מומחה לגיל הרך, מאבחן ומטפל בספורט טיפולי, שחייה שיקומית והידרותרפיה,  מנהל חברת "יופי-טופי", העוסקת בתנועה לגיל הרך ובשיווק ציוד ספורט

 
 
 
 
לפרטים: ד"ר אפי הרנוי
דוקטור לחינוך, בהתמחות פסיכולוגיה חינוכית התפתחותית
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הנושא: להשאיר או לא להשאיר ? זאת השאלה !!!  
מאמר מס'  2
 
 
הורים יקרים שלום, שנת לימודים חדשה בפתח כך שהדיון בעניין השארת ילד בגן או העלאתו לכתה א' לכאורה נראית לא רלבנטית...
 
אך במחשבה שנייה הדרך היותר טובה לקבל החלטות כאלה היא מעקב מתמשך אחרי הכוכב (או הנסיכה הזעירה שלכם, אני כותב בלשון זכר בגלל הנוחות בלבד) תוך הבנה של התהליכים שהוא עובר בדרך מילדון מתוק ורך לתלמיד בית ספר קשוח (טוב טוב, לתלמיד בית ספר רך וענוג). מי שירצה להבין את תהליכי ההתפתחות המוקדמים בפרוטרוט מוזמן לקרוא את מאמרי "התפתחותו של הילד ותהליכי בשלות" .
 
הורים רבים מתחבטים קשות בשאלה: "האם להשאיר את הילד שנה נוספת בגן חובה או להעלותו לכתה א?".
כדאי כמובן להעזר איש מקצוע, הכתובת הטבעית ביותר הינה הפסיכולוג החינוכי.
 
 
מהו תפקידו של הפסיכולוג החינוכי?
 
הפסיכולוגים החינוכיים פרושים בכל רחבי הארץ. הם יושבים בתחנות הנקראות שפ"ח (שירות פסיכולוגי חינוכי), ונותנים שירות לכל הילדים הנמצאים במערכת החינוך.
 
מה תפקידו של הפסיכולוג החינוכי בגן החובה?
 
הפסיכולוג נפגש עם הגננת כדי לערוך מעקב אחרי התפתחותו של הילד.
 
איך זה נעשה?
 
הפסיכולוג שואל את הגננת איך הילד מרגיש בגן עם המבוגרים, איך עם הילדים, מהן הפעילויות החביבות עליו ובמה הוא מצטיין? במה הוא מתקשה? לפעמים היא לא בטוחה והפסיכולוג מציע לה דרכים איך לבדוק את התפקוד של הילד .
הפסיכולוג גם מתבונן בילד בזמן שהוא משחק ולומד, הוא רואה עבודות שעשה, אם נדרש עוד רקע גם מזמינים את ההורים לשיחה כדי להכיר אותם ולשמוע מהם על הילד. ואם מתעורר הצורך ניתן לאבחן את הילד או הילדה.
 
מה הכי חשוב לזכור כדי לקבל את ההחלטה?
 
שהסיבות להשארה מוצדקת בגן הן:

א. בשלות רגשית נמוכה.
ב. בשלות רגשית נמוכה המשולבת בקושי קל באחד מהתחומים המוזכרים לעיל.
ג. תפקוד כללי תקין וגורמים סביבתיים מעוררי לחץ (עולה חדש, פטירת אדם קרוב, הולדת אח\אחות).
 
כאשר מדובר בילד בעל קושי משמעותי באחד התחומים האחרים מאוד לא מומלץ להשאיר בגן מכיוון שהבעיה לא תעלם ובוודאי לא תטופל באופן מספק במסגרת הגן ולכן קרוב לוודאי שמצבו של הילד יוחמר. כשישנו קושי משמעותי מומלץ לפנות לאנשי מקצוע, גם אם מדובר בספק ולו כדי לבטל את הספק.
 
שאלת הגיל:

בעבר הייתה נטייה להשאיר את צעירי המחזור המכונים גם "סתוויים" (ילידי אוקטובר עד סוף דצמבר). כיום סבורים רוב אנשי במקצוע שילד בשל רגשית, מפותח גופנית ומתפקד היטב מוטב להעלות גם אם הוא צעיר יחסית.  ילדים סתוויים שהושארו בגן פעם אחת יש להעלות בכל מקרה. מצד שני אין להעלות ילד מבוגר יחסית (למשל ילידי ינואר) אם אינו בשל רגשית.
 
 
מהם הקשיים העלולים להופיע בגיל הגן?
 
ישנם קשיים שונים העשויים לעכב את התפתחותם של הילדים. זיהוי הקשיים האלה חשוב ביותר ונעשה בד"כ ע"י ההורים עצמם הגננת והפסיכולוג החינוכי בגן.  מתוך הקשיים המפורטים יש לשים לב במיוחד לעניין הבשלות הרגשית. לא מכיוון שזהו קושי חמור, אלא ההיפך מכיוון שמדובר בעניין נורמטיבי היכול להשפיע מאוד על ההחלטה, בהמשך יתבהרו הדברים יותר.
 
  • ליקוי בשפה
  • ליקוי מוטורי 
  • קשיים קוגניטיביים 
  • עיכוב התפתחותי 
  • הפרעות נוירולוגיות 
  • בשלות רגשית 
  • קשיים רגשיים 
  • קשיי תקשורת
 
 
  כמה דברי הרגעה, לפני שממשיכים
 
רשימת הקשיים והליקויים הארוכה עלולה לעורר את הרושם המוטעה כאילו למרבית הילדים ישנם קשיים.
 
אבל האמת היא, שברוב המקרים, מדובר בעצם בתופעות נדירות יחסית, בעיקר בקשיים החמורים. בנוסף לכך במרבית הקשיים ניתן לטפל או לחילופין לצמצם את חומרתם, ולעתים אף למנוע. ערנות והתייחסות לקושי במקום להתכחש לו עשויה להועיל לילד מאוד ולחסוך כאב לב, זמן, טרחה וכן, גם כסף.

 
בשלות רגשית:
למעשה, מדובר בגורם המרכזי ביותר בקבלת ההחלטה. מצד אחד, זה משהו אינטואיטיבי שכל הורה מנוסה יכול לקבוע בלי היסוס!... כל עוד מדובר בבנו ה"פחות מוצלח" של השכן. גם גננות מנוסות יכולות להצביע אינטואיטיבית על ילדה או ילד בשלים או בלתי בשלים רגשית. למרות זאת, חשוב שנוכל גם למדוד את הגורם ה"אינטואיטיבי" הזה. קודם כל מדידה היא עניין אובייקטיבי באופן יחסי לאינטואיציה ובנוסף לכך ישנם לעתים ויכוחים או קושי להחליט ועצה מבוססת של איש מקצוע בהחלט יכולה לעזור.
 
הבשלות הרגשית מורכבת מיכולתו של הילד לעמוד בפני תסכולים,מיכולתו להתגייס לביצוע משימה ולהתמיד בה, להישמע למבוגרים, מיכולתו להתגבר בהצלחה על פרידה מהוריו,יכולתו לשתף פעולה עם אדם זר,גמישות רגשית במעבר מסיטואציה אחת לשנייה (למשל: משחק בחצר ללמידה בכתה), הבנה של הסביבה החברתית (למשל: מהי עבודה, ומי הולך לעבודה). וכל אלה כמובן בהתאם למצופה מבני גילו.
 
איש מקצוע מיומן יכול לבצע בדיקה קצרה ולתת חוות דעת אובייקטיבית על רמת הבשלות הרגשית של הילד בו מדובר.
 
 
בעיות חושיות:
חשוב מאוד לבדוק שמיעה וראייה. אם היה בעבר קושי וכעת הילד בריא חשוב מאוד לדווח לגננת ולפסיכולוג כי הרבה פעמים הקשיים בעבר משפיעים  על תפקוד בהווה.
 
טיפול: רופא עיניים\ אף אוזן גרון, ק. תקשורת, גננת שילוב (גננת הנותנת הוראה פרטנית מתקנת בגן) .
 
ליקוי בשפה:
ילד שלומד שפה לאט ממה שמצופה לגילו, שמחליף אותיות (למשל ט בק וכו'), שמתקשה להפריד בין הברות למשל יתקשה להפריד את המלה אבטיח לא-ב-טי-אח. יתקשה לתפוס צליל סוגר ופותח במלים, יתקשה בחריזה.
טיפול: ק. תקשורת, גננת שילוב.
 
ליקוי מוטורי (תנועה):
ישנו קושי במוטוריקה גסה (רגליים וזרועות), וישנו קושי במוטוריקה עדינה (כפות ידיים). גסה: למשל ללכת בקו ישר רגל אחרי רגל, שיווי משקל, קפיצה על רגל אחת... עדינה: צביעה, העתקה, ציור, גזירה....
טיפול: ריפוי בעיסוק, גננת שילוב.
 
קשיים קוגניטיביים:
ילד ששמיעתו וראייתו תקינים אבל יש לו אוצר מילים דל מתקשה להבין הוראות, עובד לאט מאוד במשימות מורכבות,או למשל קושי בזיכרון ועוד ועוד.... תחום רחב ומורכב.
טיפול: פסיכולוג, מכון להתפתחות הילד, לפעמים צריך לחפש מסגרת לימודית מתאימה בגן או בכתה א'.
 
עיכוב התפתחותי:
ילד שבאופן עקבי מגיע לנדרש ממנו  אבל בקצב יותר איטי (לימודית, תפיסתית, רגשית, חברתית) . הרבה פעמים הילדים האלה יגלו סימני עיכוב כבר מרגע הלידה.
טיפול: פסיכולוג, מכון להתפתחות הילד, לפעמים צריך לחפש מסגרת לימודית מתאימה בגן או בכתה א'.
 
קשיים רגשיים, קשיי תקשורת:
 למען האמת מדובר בהרבה תופעות, שלפעמים מאוד שונות זו מזו הם אוחדו כאן למעין קטגוריה אחת משום שלעתים ישנו בלבול ביניהם בגלל סימפטומים דומים.
 
  • קשיי תקשורת
    יכולים להיות קשורים לקושי רגשי אבל ישנם קשיי תקשורת חמורים שהם מולדים. זה יכול להיות תופעות כמו ביישנות יתר, אלקטיב מיוטיזם (ילד שמדבר בסביבה אחת ולא באחרת, בדרך כלל שלא מדבר בגן אבל מדבר בבית) וישנם מקרים קשים ונדירים של אוטיזם ועוד...
  • קשיים רגשיים:
     בעצם כדי לדעת שישנה בעיה רגשית אנחנו צריכים לראות ביטויים התנהגותיים.
    אלה יכולים להיות פחדים,קושי לקבל גבולות התנהגותיים, סיוטים, הרטבה (ממקור לא רפואי), קשיים בריכוז....
טיפול: למרבית הבעיות האלה יש מענה טוב אצל הפסיכולוג, מכון להתפתחות הילד, לפעמים צריך לחפש מסגרת לימודית מתאימה בגן או בכתה א' (בעיקר בבעיות חמורות כמו אוטיזם).
 
הפרעות נוירולוגיות:
אחת ההפרעות הכי ידועות היא קשיי קשב וריכוז גם כשדנתי בתחום הרגשי התייחסתי לקשיי קשב וריכוז. מה ההבדל? ישנו קושי של קשב וריכוז שאינו ממקור רגשי.
 
מאיפה הוא מגיע? ממקור נוירולוגי. חשוב להבחין בין שני סוגי הפרעות הקשב מכיוון שהטיפול בהם מאוד שונה.ישנן גם הפרעות אחרות שהן נדירות יחסית כגון תסמונת טורט, פטימל ועוד.
 
טיפול: כדאי מאוד להתייעץ קודם עם הפסיכולוג, אבל אבחון מלא של הקושי צריך להיעשות ע"י נוירו-פסיכולוג או נוירולוג ילדים או רופא התפתחותי. לפעמים נדרש טיפול תרופתי, אבל תמיד נדרשת גם הדרכה של הפסיכולוג להורים ולגננת\מורה.
 
לסיכום, הסקירה שנתנה כאן על התפתחות תקינה ועל קשיים פוטנציאליים, מהווה חומר רקע שיכול לחדד אצל הורים וגננות את המהלך ההתפתחותי הצפוי מהילדים ולהיערך לקשיים פוטנציאליים. בכוונה תחילה לא העמקתי בדרכי הטיפול השונות לקשיים היות ומוטב להתייעץ עם אנשי המקצוע הרלבנטיים ורק אז לתכנן טיפול נכון ויעיל בקושי.

 
מאת ארז וייצמן, הינו פסיכולוג מומחה בפסיכולוגיה חינוכית בעל ניסיון רב עם בני נוער והנחיית קבוצות נוער והורים, ובעל מומחיות מעשית בבעיות התנהגות של ילדים בגן, בביה"ס ובבית.
 
מטפל, מייעץ ומעביר הרצאות וסדנאות להורים, צוותי בתי"ס, גנים, ילדים ונוער בגילאי 5-18.
 
 
 
 
 
 
 
 הנושא: התפתחותו של הילד ותהליכי בשלות  
מאמר מס'  1
 
 
גופו של הילד, מערכת החושים שלו והמערכת הרגשית שלו נמצאת בתהליכי התפתחות ושינוי מתמידים. כולנו כמובן יודעים את זה, אבל לא תמיד ניתן לשים את האצבע על כל נקודות הציון החשובות.
 
פיאז'ה, הפסיכולוג הידוע, חילק את תהליך ההתפתחות הילד לארבעה שלבים בסיסיים: הסנסו-מוטורי, פרה-אופרציונלי, אופרציונלי קונקרטי והאופרציונלי-פורמלי.
 
ילדי הגן נמצאים בשלב הפרה-אופרציונלי (מגיל שנתיים עד גיל שבע) ולכן אתעכב עליו.
 
בשלב זה הילד לומד שימוש בשפה וחשיבתו מתאפיינת באגוצנטריות (אינו יכול לתפוס נקודת מבט השונה משלו). הוא מסווג עצמים לפי מאפיין יחיד (למשל יכול למיין חרוזים לפי גודל או לפי צבע אבל לא לפי צבע וגודל). הוא משלים את פיתוחם של תהליכי התפיסה והעיבוד שלו משתכלל.
 
 
מהם תהליכי התפיסה והעיבוד, ומה ההבדל בינם לפעולת החושים?
 
נתבונן למשל על הראייה לעומת תפיסת הנראה.
 
מצלמה פשוטה מחקה את מבנה העין, אם תתבוננו בתמונות על הפילם המקורי, תוכלו לראות שאלו דמויות מראה הפוכות, אנחנו פשוט הופכים את התצלומים מלמעלה למטה (חילוף ימין ושמאל נשאר).
למען האמת, מבחינה פיזיקאלית זה בדיוק מה שהעין שלנו מקבלת תמיד. התמונה בתוך העין הפוכה .
 

אז איך זה שאנחנו רואים "ישר"?
 
תהליך התפיסה עושה את זה. המוח הופך את התמונה לכיוון הנכון. באותו האופן המוח בודק כיוונים, צבעים ועוד.
אותו הדבר קורה בתהליכי התפיסה של מה שהאוזן שומעת. וביתר החושים.
 
 
מהו עיבוד?
 
עיבוד הינו התהליך שבו האינפורמציה שהמוח תופס עוברת שינויים ומקבלת משמעות.
 
למשל: העין קולטת עץ "הפוך" המוח מקבל את הגירוי מהעין מיישר אותו ומוסיף צבעים, מוסיפה תיקונים נוספים עד שמקבלים תמונה שלמה ונורמאלית.
 
הגננת מצביעה על תמונה של עץ ואומרת לילד "זה עץ" והילד לומד לקשר בין התמונה למילה.
 
הילד לומד לעשות גם "אינטגרציה סנסו-מוטורית" כלומר תיאום בין החושים ובין החושים לתנועה. למשל להעתיק ציור דורש התבוננות, תפיסה, עיבוד, תכנון, תנועה של היד, ביקורת על התנועה בעזרת חוש המגע והראייה ותיקון תנועה לפי הצורך. זה תהליך מאוד מורכב.
 
הילדים רוכשים את היכולות האלה בשני תהליכים:
א. בשילה - המוח עובר שינויים פיזיים שמאפשרים את תהליכי התפיסה והעיבוד.
ב. התנסות - הילד מגרה את המוח והחושים ע"י ביצוע משימות שונות.
 
לגבי הבשלות, חשוב להדגיש כמו שפרי בוסר לא יתחיל להבשיל לפני שגמר לגדול, גם אם יתנו לו את כל המים, שמש, טמפרטורה, לחות, ודשנים שהוא צריך כך גם הילד.
 
אם המוח לא סיים את השלב הדרוש עד להבשלה מלאה, הגירויים שיקבל לא יעזרו. לדוגמה: תינוקות רואים אדום לבן ושחור. גם אם תראו להם סגול מליון פעמים הם לא יוכלו להבחין בו עד שהמוח לא יהיה מסוגל לתפוס את כל הצבעים.
 
דבר נוסף, כמו שבאותו עץ חלק מהפירות מבשילים מוקדם, וחלק מאוחר גם אם הם באותו גיל  כך גם הילדים.
 
תהליכי התפיסה והעיבוד מאפשרים את רכישת השפה, בניית מושגי יסוד (כמו לפני אחרי, מעל מתחת וכו'), חשיבה כמותית, קואורדינציה תנועתית, זיכרון, אבחנה חזותית, הכרת צבעים ומספרים ועוד.
 

ההתפתחות בתחום הרגשי
 
במקביל להתפתחות התפיסתית והשכלית גם המערכת הרגשית של הילדים עוברת שינויים. הילדים עוברים מתלות פיזית מאוד גדולה בהורים, לעצמאות מסוימת בתפקודים. אם תפקודם שגרתי הם בסופו של דבר אוכלים בעצמם, מתלבשים ואפילו יכולים לבצע פעולות מסוימות בעבודת הבית. יחד עם העצמאות הפיזית ישנה גם התפתחות של עצמאות רגשית.
 
כמובן שילדי הגן עדיין מאוד זקוקים לעידוד, תמיכה, אישור ומגע של הוריהם ומבוגרים משמעותיים אחרים. עם זאת התלות הזו הולכת ופוחתת. אזכיר תופעה ידועה בהקשר לזה. "אובייקט מעברי" הילדים הצעירים מתקשים להיפרד מהאם (ברמה הפסיכולוגית) ולכן לוקחים איתם חפץ שמסמל להם את האם. בד"כ זהו חפץ רך למשל שמיכה\סמרטוט\דובי... בגיל הגן התופעה קיימת אבל בד"כ יותר נדירה.
 
סוגיות שילדים בגיל הזה מתמודדים איתן לפי הפסיכולוג ההתפתחותי אריקסון הן: "יוזמה לעומת אשמה" כלומר הילדים בגיל הזה מנסים דברים חדשים, לפעמים הם לא שומעים בקול המבוגרים, עושים מעשי "שובבות" צריך להיות רגישים מאוד לצורך שלהם ללמוד דרך התנסות ולעזור להם להתגבר על חששות ומבוכה. עוד חשוב להבין שילדים עד גיל 7 בערך מתאפיינים בחשיבה אגוצנטרית וזה נורמאלי וטבעי.
 
למשל: ילד בגיל הזה יתקשה להבין את מצוקתו של אחיו שרוצה גם לשחק במשחק שהוא משחק בו. הוא רואה ומבין את העולם דרך עיניו. אם הוא מרוצה, כשהוא משחק סביר בעיניו להניח שגם אחיו צריך להיות מרוצה שהוא מרוצה.
 
אם ילד בגיל כזה הוא "מתחשב ומבין" זה בד"כ סימן לדאגה. זה אומר שמישהו או משהו  מכריח אותו או גורם לו להתנהג באופן לא טבעי לגילו (זה לא אומר שלא צריך להתערב ולתקן התנהגות שאינה מתחשבת באחרים, אבל הציפייה צריכה להיות להתנהגות אגוצנטרית).
 
אם ילד מעל הגיל הזה הוא אגוצנטרי, זה מעיד על ילדותיות או על עיכוב בהתפתחות הרגשית. בגיל הגן הילדים לומדים גם את ההתנהגות החברתית.
 
הילדים מתחילים להבין את הרעיון של חוקים וכללים. כמובן שאין להם יכולת לתפוס מושגים כמו "צדק" או "סדר חברתי" אבל הם מבינים מה כדאי להם לעשות. מה יפיק להם עונג ורווח ומה יסב להם חוסר נחת והפסד. הם מתחילים לקבל כללים של משחק מה שבהמשך מאפשר להם להבין כללי התנהגות ויחסים חברתיים בביה"ס וגם לאחר מכן, בחיים הבוגרים.
 
כמובן שהתפתחותם של ילדים היא תהליך מורכב מאוד וישנם עוד מרכיבים רבים עליהם לא התעכבתי כגון התקשרות, התפתחות התפיסה המוסרית,מיניות בילדות ועוד. ניסיתי כאן לתת סקירה של התהליכים הבסיסיים ובייחוד אלה המתקשרים לתפקוד היום-יומי של ילדי הגן. אם יעלה הצורך מצד קהל הקוראים אשמח להתייחס ולהרחיב כמיטב יכולתי.
 
מאת ארז וייצמן, הינו פסיכולוג מומחה בפסיכולוגיה חינוכית בעל ניסיון רב עם בני נוער והנחיית קבוצות נוער והורים, ובעל מומחיות מעשית בבעיות התנהגות של ילדים בגן, בביה"ס ובבית.
 
מטפל, מייעץ ומעביר הרצאות וסדנאות להורים, צוותי בתי"ס, גנים, ילדים ונוער בגילאי 5-18.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 


גני ילדים | גני ילדים לפי ערים | גני ילדים לפי שכונות | ספקים | הגננת – פורטל גני ילדים בישראל | Created by: Pixiesoft & Raz Marketing