מפילים עליהם תיק / מאת: ד"ר אפי הרנוי
|
הילקוט: הגורם המרכזי לתשישות, כאבי גב ובעיות יציבה
העומס המקסימלי המומלץ לנשיאה על הגב הוא עד 10% ממשקל הגוף, אולם סקרים מראים כי הילדים סוחבים בילקוטיהם הרבה יותר מזה - עד 40% ממשקל גופם. מדובר בנזקים בריאותיים של ממש, בעיקר לגב הקטן שאמור לגדול. פעילות גופנית עשויה לסייע, אבל מה שחשוב הוא לנסות להפחית את המשקל ככל שניתן.
כאבי גב נחשבים גורם עיקרי לחוסר יכולת לעבוד בקרב אוכלוסיה מתחת לגיל 45. כאבי הגב שכיחים יותר בקרב נשים מאשר גברים ובייחוד בגיל ההתבגרות. כ-80% מהאמריקנים דיווחו כי סבלו מכאבי גב בשלב זה או אחר בחייהם, והספרות המחקרית מראה כי משנת 1980 ועד לימינו חלה עלייה של כ-184% במספר התלונות על כאבי ופגיעות גב ברחבי בעולם. כאבי הגב עלולים להיות כה חמורים, עד כדי גרימת הפרעות בתנועה וחוסר יכולת לתפקד בצורה נורמלי.
ובתוך כך, תופעת כאבי הגב שכיחה גם בקרב ילדי בית הספר. היא נעה בין מצב חוזר ונשנה לבין מצב כרוני, וזאת כבר לפני גיל ההתבגרות. אחד הגורמים העיקריים לכאבי גב בגיל צעיר הוא הילקוט. רשימת הציוד הנלווית לספרים ולמחברות שאותם נושאים התלמידים כבר בתחילת דרכם בבית הספר ובכל מהלכה, עשויה להיות ארוכה ומאוד מכבידה, וכוללת בין השאר ציוד וביגוד ספורט, כלי נגינה, בגדים ונעליים להחלפה. אלה כמובן מעלים את העומס שאותו צריכים הילדים לשאת על גבם ועלולים בסופו של דבר לחולל שינויים ביציבה ושינויים פיזיולוגיים כאחד. לעיתים העומס הוא כה רב, עד כי הילד חש נימול בזרועותיו וגופו שעון לפנים כדי להימנע מאובדן שיווי משקל. הילדות המאוחרת והבגרות הן נקודות דרך קריטיות בהתפתחות העצמות הרכות. בפרקי הזמן הללו מתחוללים בגופם שינויים מהירים, ובהם גדילה והתפתחות של חוליות עמוד השדרה, העצמות והמפרקים. נשיאת משאות כבדים יתר על המידה, תדירות גבוהה של נשיאת משאות כבדים ונשיאה לא נכונה - כל אלה עלולות ליצור לחץ לא סימטרי גבוה על הצוואר, הכתפיים ועמוד השדרה, שבעטיו יתעוררו בעיות שרירים ושלד, אשר יובילו כאמור לשינוי ביציבה ולבעיות פיזיולוגיות. נזק ופגיעה בגדילה מחקרים מצביעים על עומס רצוי של עד 10% ממשקל הגוף כעומס המקסימלי שאינו מזיק, אולם סקרים שנערכו במקומות רבים בעולם מצאו כי הילדים נושאים בילקוטיהם 20%, 30% ואף 40% ממשקל גופם, עומסים שנמצאו כלא בריאים בטווח הארוך ובעלי השפעה שלילית בטווח הקצר. מחקר שנערך בסין בשנת 2000, בחן את השפעת נשיאת עומסים על הדופק, לחץ הדם והעלות האנרגטית בקרב 15 בנים בגיל 10. הנבדקים עברו מדידות משקל וגובה, שלפיהן חושב BMI, שמהווה אינדיקציה להרכב הגוף הכללי ובמקרה זה סייע לבחירת הנבדקים. משקלם הממוצע היה 33.53 ק"ג וגובהם הממוצע 141.86 ס"מ. כל נבדק השתתף בארבעה מבדקים, שבהם צעד על מסילה נעה. בין המבדקים הבדיל רק העומס שאותו נשא הנבדק על גבו: ללא עומס (0% ממשקל גופו של הנבדק), 10%, 15% ו-20% ממשקל גופו של הנבדק. הנבדקים התבקשו לצעוד על המסילה במשך 20 דקות במהירות של כ-4 קמ"ש. צריכת החמצן המרבית (צח"מ) של כל נבדק נמדדה שבוע לפני תחילת המבדקים ושימשה לצורך חישוב רמת המאמץ בכל דרגת עומס שהנבדק נשא על גבו. מבדק המאמץ המרבי בוצע על גבי מסילה, אלא שבמקרה זה הנבדק צעד עליה תוך שינויים בעומסים, שהביאו אותו עד מצב של תשישות. האומדן לצריכת חמצן מרבית היה הגעת הנבדק לסף תשישות שבו לא יכול היה עוד להמשיך והדופק שלו עמד על 200 פעימות לדקה ויותר. הדופק נמדד לכל אורך המבדק ועד 5 דקות לאחר שהסתיים. הרכב וכמות האוויר שהנבדק נשף עברו בדיקה באמצעות מסכה מיוחדת שהנבדק עטה על פניו וחוברה למערכת הממוחשבת, שמדדה משתנים נשימתיים. לפני תחילת הפעילות על המסילה נתבקשו הנבדקים לעמוד מספר דקות עד שהדופק הגיע למצב יציב, כאשר הדופק ונתוני צריכת החמצן שנאספו בשלב זה שימשו כנתוני קו בסיס. התוצאות שהתקבלו הראו כי לחץ הדם הסיסטולי של הנבדקים עלה בצורה משמעותית בכל העומסים, ואילו לחץ הדם הדיאסטולי עלה משמעותית רק בתום 20 דקות שבהן נשא הנבדק עומסים של 15% ו-20% ממשקל גופו. כמו כן נמצא הבדל במשך הזמן הנחוץ להתאוששות לאחר הפעילות: לאחר צעידה עם 0% ו-10% ממשקל גוף, לחץ הדם חזר לקדמותו מהר יותר מאשר בעומסים של 15% ו-20% ממשקל הגוף. צריכת החמצן המרבית הראתה עלייה מובהקת ב-5 הדקות הראשונות לפעילות בכל העומסים וכן הבדל מובהק בין זו שנמדדה ב-0% ו-10% ממשקל הגוף לזו שנמצאה ב-15% וב-20% ממשקל הגוף. עוד נמצא כי העלאת העומס הובילה לשינוי ולהגברה בקצב חילוף החומרים וכי גם נתוני העלות האנרגטית הציגו עלייה קלה ב-5 הדקות הראשונות של הפעילות והבדל מובהק בין הנתונים שנמדדו בעומס של 0% ושל 20% ממשקל הגוף. משמעות הממצאים היא כי הנבדקים עבדו הרבה יותר קשה בכדי לשאת עומס של 20% מאשר 10% ממשקל גופם. הסברה היא כי העלייה בדרישה המטבולית נבעה בעיקר מפעילות שרירית מוגברת. העומס הרב גרם לנבדקים לצעוד תוך הטיית הגו לפנים בכדי להשיב את מרכז הכובד למקומו ועקב כך זוקפי הגב ושרירי הירך האחוריים נדרשו לעבוד קשה יותר בכדי לתמוך בתנועה. מן הספרות עולה כי השינויים הביומכניים הללו, כאשר הם מתרחשים על בסיס יומיומי, עלולים לגרום לנזק ולפגיעה בגדילה בגילאי הילדות המאוחרת ותחילת תקופת ההתבגרות. המחקר הסיני הראה כי עומסים של מעל 10% ממשקל הגוף עלולים להוות מפגע בריאותי מסכן בשל שינויים פיזיולוגיים ותנועתיים (ביומכניים), ונראה כי בנשיאת עומסים של עד 10% ממשקל הגוף יש סכנה פחותה לפגיעה. למעלה מ-80% דיווחו על עייפות במחקר נוסף, שנערך באיטליה ב-2001, בדקו החוקרים 35 ילדים בגיל ממוצע של 11.3 שנים, ובהם 17 בנות ו- 18 בנים. מחקר זה בחן אספקטים רבים בקרב ילדים בגיל בית הספר הנושאים ילקוטים, ביניהם תגובה קרדיורספירטורית (לב-נשימה), עלות אנרגטית, עייפות וכאבי גב, כדי לקבוע את מידת ההשפעה של הילקוט על כאבי הגב. המבדקים הורכבו מארבעה שלבים עוקבים: עמידה ומנוחה במשך 5 דקות; הליכה במהירות 3 קמ"ש 7 דקות; הליכה במהירות 3 קמ"ש 7 דקות, תוך נשיאת ילקוט במשקל 8 ק"ג על הגב; והליכה במהירות 7 קמ"ש 5 דקות ללא משקל על הגב. במהלך המבדקים נמדדו גזים נשימתיים ב-5 הדקות הראשונות של הצעידה ובשתי הדקות האחרונות של כל שלב, וכן תדירות הצעד ואורכו. בנוסף למבדקים הפיזיולוגיים, נתבקשו הנבדקים למלא שאלון שבו דיווחו על תדירות כאבי הגב במהלך השנתיים-שלוש שלפני המחקר וכן ב-15 הימים האחרונים שלפני המבדק ועל משך נשיאת הילקוט במהלך היום. כדי לבדוק את הקשר בין פעילות גופנית וכאבי גב בוצעה גם הערכה של משך העיסוק היומי של הילדים בפעילות גופנית ומשך שהותם במצב ישיבה. |
|